ווי-נוט?

כותרת בווינט: בלאגן במדונה: "גנבו אותנו".

תחרות עזה ל"נוח בשבע שגיאות", לא?

אחד מיתרונות השפה המדוברת הוא האפשרות לקיצור, ולפעמים יש לניסוחים העממיים חן. כשראיתי את הניסוח "גנבו אותנו" צמוד לתמונה בעמוד הראשי חשבתי שיש חן מסוים לציטוט בו בחרו העורכים, אבל כשראיתי שזו אף הכותרת של הכתבה כולה התחלתי לחוש אמביוולנטיות מסוימת...

תוספת: הדיון על "נוח בשבע שגיאות" בוויקיפדיה הוא אגב מאיר עיניים. באופן אירוני משהו, הערך בוויקיפדיה היידישאית קצר מאוד בהשוואה...

מה לעשות

טעות, או ניסוח עממי וחינני? אתם תשפטו.

מיצב צליל חברתי

מיצב צליל חברתי, המוצג בתל אביב מיום חמישי עד שבת, מבוסס על הקלטות של מהגרי עבודה ופליטים ממדינות שונות הקוראים מילים בעברית, ומציגים את עצמם.
מי שמתעניין בצליליה השונים של השפה העברית ונמצא באזור המרכז ייתכן וימצא עניין במיצג. אשמח לשמוע דיווחים ממי שישמע את המציג המלא.

מי שאינו יכול להגיע, יכול לקבל טעימה באמצעות ההקלטות שפורסמו ב-YNET.

מחרידלוני

טלי פרקש על פשקוויל הוזעק נגד חרדיות המתלבשות באופן לא צנוע - אותן הפשקוויל מכנה "חרדילוניות" (חרדיות/חילוניות).

וכאילו בכך לא די, בתגובות מצאתי את ההברקה PSAK EVIL במקום פשקוויל.

דורשים בתוקף

כידוע, יש לי חיבה עזה להבדלים בין מה שכתוב בשלטים בעברית לבין הניסוח באנגלית. כשמדובר בסתם שגיאות השעשוע לא גדול מדי, אבל כאשר הטון הכללי של ההודעה משתנה אני לא יכול להתאפק וחייב לשתף אתכם.

שימו לב, שכותב השלט הרגיש שבהודעה באנגלית צריך להדגיש שהיא מיועדת ל Lady Customers, בעוד שההנחה היא שלקורא העברית קהל היעד יהיה ברור...

נאומי הנצחון

אני מתנצל על העיסוק בזוטות אך בכל זאת הנה שתי הערות בשולי נאומי "הנצחון".

1. האליטרציה "ציונות ומצוינות" של ביבי לא עבדה טוב באוזניים שלי. אולי אם היה מדובר בסיסמת בחירות זה היה עובד, אבל במסגרת של נאום המרחק הסמנטי בין "ציונות" ל"מצוינות" גרם לכך שצירופן יחד צרם לאוזניי.

2. כמו שלברק היא את "כ-ו-ל-ם", ללבני יש את ההרגל המגונה לומר "ישראלים" במעליל, "ישר-אֶ-לים", במקום במלרע. נקווה שהגיה זו לא תהפוך לנפוצה יותר...

היה או לא היה?

בתגובה לרשימה בהארץ נכתב שציפי לבני אמרה שיונת השלום עומדת בחלון אז צריך לפתוח לה את הדלת.

לי דווקא זכורה התבטאות על לכך שצריך לא לטרוק את הדלת, וגם גוגל לא עזר לי למצוא את המטפורה המעורבבת שמיוחסת ללבני.

האם אכן לבני אמרה את שמיוחס לה? אשמח לקבל הפניה לציטוט המדויק.

אנדרסטייטמנט

ביקורת מסוגננת על שימוש בלועזית.

דוברמניה

בהתחלה חשבתי שמדובר במשהו חד פעמי, אך עושה רושם שהכינוי ממשלת ביברמן או סתם ביברמן (על משקל ביבי+ליברמן) הולך וקונה לו אחיזה.

הפוך על הפוך

לפעמים, YNET, דווקא עדיף להשתמש בעברית ולא בלועזית...

עוד, עוד, בבקשה עוד

אני לא יכול להימנע מעוד כמה הברקות לשוניות מטוקבקים...

בתגובות לכתבה ב YNET על כתב האישום נגד אולמרט מצאתי שתי פנינים.

8. הבובליכודניקים "שוכחים" שאולמרט הוא איש הליכוד 30 שנה


49. שמעון פרס לטרור ישחרר אותו מיד

גם נתקלתי כעת ברשת במילה וואטאבה. הניחוש שלי הוא שמדובר בכתיב עברי משעשע למילה whatever (סחתיין על ההגיה המסוגננת בלי ה R בתעתיק...)

תצפית קטנה

בזמנו דנו כאן בכינוי סמול למחנה השמאל בשפת הטוקבקים, והועלו מספר השערות לגבי מקור ומשמעות צורת הכתיבה הזו. אחת מהן הייתה שהמטרה היא לרמוז ל small באנגלית. הנה חיזוק להשערה זו:

אמיר אורן כותב בהארץ: "פרס הלך ימינה ולמעלה, לקדימה ולנשיאות; עוז הלך שמאלה, לסמול שחולם להיות ביג; ורק ברק נשאר באמצע..."

איך אומרים את זה בעברית?

כותרת ב YNET: פתרון אולטימטיבי לבעיה הפלסטינית.

לפעמים נוח שיש תחליפים לועזיים למילים עבריות.

(אני מניח שאני לא צריך להיות מפורש יותר)

קיקרו לא יכול היה להגיד זאת טוב יותר

יש משהו חביב בכך שבהכרזת הפרישה שלו אמר רן כהן אני הולך לעשות לנשמתי, במקום "לעשות לביתי" שהפך כבר לביטוי מקובל בקרב הפוליטיקאים בארץ.


(הכותרת היא, כמובן, רמז לפתגם הלטיני Cicero pro domo sua).

מתי מעט

בהמשך לדיון על השימוש במילים נפטר ומת, ראו את הדיווח הבא מהארץ: ליאורה אהרונסון: מיטל לא "הלכה לעולמה" - היא נרצחה.

נדמה לי שהסיבה העיקרית לשימוש במילה נפטר היא כדי להימנע משימוש במילה הצורמת מת. לדוברי עברית יש אוסף של יופמיזמים נוספים: הלך לעולמו, עבר לעולם שכולו טוב, החזיר ציוד, ועוד.

המילה מת מכבידה עוד יותר על תיאור שהוא ממילא קשה. היא קצרה ככל שניתן, ונגמרת בהברה סגורה. הסופיות וההחלטיות הזו תורמת לכך שלעתים קרובות מחפשים מילה חלופית. אפשר לעתים קרובות לשמוע את ההיסוס הקל לפני שמופיע התיאור "נפטר" או "הלך לעולמו" - המתנה קצרצרה שבה הדובר מתלבט באיזה מילה לבחור.

אגב, ראובן סיוון כותב בלקסיקון דביר לשיפור הלשון: "נפטר היא מילה מעודנת יותר ממת. אין היא צריכה משום כך להשכיח את המילה מת". נדמה שאפשר להסיק מעצה זו שסיוון גם הוא חשב שהשימוש המועט במילה "מת" נובע מרצון להשתמש במילה מעודנת (או עדינה) יותר. לא מפתיע במיוחד שככל שהאדם שמדברים עליו קרוב יותר, או מעורר יותר הזדהות, הרצון להשתמש במילה עדינה יותר יהיה חזק יותר. הסבר זה יכול להסביר לפחות חלק מהשימוש הרב יותר ב"נפטר" עבור יהודים, בשיח של יהודים ישראליים ובאמצעי התקשורת בארץ. אם כי היה בהחלט מטריד לשמוע שישנם מקומות בהם ישנן הנחיות פורמליות לבחירה בין "מת" ו"נפטר" בהתאם להשתייכות לאומית.

עם הגב לקיר

במסוף לשבת של ידיעות אחרונות מספר נחום ברנע: כאשר שר הקליטה אלי אפללו היה ראש סיעת קדימה בכנסת, הוא ביקש פעם לשמח את אהוד אולמרט. "הסיעה", אמר, "נותנת לך רוח גבית מכל הכיוונים".

חובבי עברית יהנו גם מהציטוטים שמביא ברנע ממשלי קרילוב בתרגומו הרענן כטל של חנניה רייכמן.

כישורים

יוסי ורטר בהארץ: "שניהם, ברק ונתניהו, אינם מעוניינים להעניק ללבני תקופת הכשרה, או אכשרה (מלשון כשר), בראשות הממשלה."

המילה אכשרה שאבן שושן מפרש כך: "הכשרה, העשות כשר וזכאי למשהו", משמשת כמעט תמיד בהקשר הביטוחי בצרוף הכבול תקופת אכשרה, דהיינו תקופת המינימום בה אדם צריך לשלם פרמיית ביטוח או להיות חבר בקופה ביטוחית עד שהוא זכאי לזכות בתנאי הפוליסה.


הכשרה, משמעותה אימון או התמחות (מהפועל הכשיר), וכן כמובן עשיית דבר לכשר ("הכשרה לפסח").

שתי המילים הן "מלשון כשר", ואילו "תקופת אכשרה" אינה התקופה הדרושה לעשיית דבר מה לכשר (זו יכולה להיקרא תקופת הכשרה, עם חשש לדו משמעות). תקופת אכשרה היא תקופה של תשלום דמי ביטוח.

נדמה שמוטב היה לכתוב, "שניהם, ברק ונתניהו, אינם מעוניינים להעניק ללבני זמן להכשיר את עצמה לתפקיד, ולהכשיר את מינויה לתפקיד ראש הממשלה".

אי אפשר להתאפק

גם ב. מיכאל לא יכול להתאפק: במוסף לשבת של ידיעות אחרונות (8.8.2008) הוא כותב על הריסת בית ברחוב הרב קוק בירושלים, "זה היה עוד פיגוע דחפור בעיר האומללה הזאת. פיגוע ברשות ובסמכות. ברוך השם, ללא פגיעות בנפש, אך עם פגיעה כואבת בנשמתה."

אולי די?

הבית, אגב, הוא בית היתומים האשכנזי, אותו ניהל זאב (וילהלם) הרצברג. הרצברג איחד את בית היתומים עם בית הספר "למל". אותו הרצברג ראוי לאזכור מיוחד כאן, שכן היה ממחיי השפה העברית ומיוזמי הספריה הלאומית. ב 1888 הוא כינס בביתו מפגש בו הוקמה הלשכה הראשונה של בני ברית בארץ. בין הנוכחים בפגישה: אליעזר בן יהודה, דוד ילין, ויוסף בר"ן מיוחס.

התיאור הבא ממחיש את אופיו של הארגון הזה, ואת תפקידו ההיסטורי:

" ד"ר הרצברג [...] בחר את המנין הראשון ליסוד לשכת "ירושלים", הלא המה: ד"ר וילהלם - אבי הלשכה, אליעזר בן-יהודה, חיים הירשנזון, דוד ילין, אפרים כהן, אברהם משה הרצברג לונץ, עוזר דוב ליפשיץ, יוסף מיוחס, ישראל דב פרומקין ושמעון שטרן. לשכת ירושלים היתה הגוף הצבורי הראשון, שקבל עליו לחובה לנהל את הוכוחים באספותיו בלשון העברית ולרשום את זכרון הדברים בעברית (המזכיר הראשון של הלשכה היה אליעזר בן-יהודה)[...] בהכירה בתועלת, שמסדר בני ברית עלול להביא לכל הישוב בארץ-ישראל, יסדה לשכת "ירושלים" בשנת תר"ן שלש לשכות חדשות, את לשכת "שער ציון" ביפו, לשכת "הגליל" בצפת ולשכת "ארזי הלבנון" בבירות, ששתפו מאז פעולה עם הלשכה האם [...] מורי בית-הספר למל, פעילי בני ברית [...] באו לידי החלטה להתחיל מבראשית ולהשתית את החנוך על גן הילדים, שבו יחונכו הילדים בגיל הרך לפי שטת פסטלוצי-פריבל על טהרת הלשון העברית. לשכת ירושלים הקציבה את חמש מאות הפרנקים הראשונים ליסוד גן הילדים הראשון ומנתה ועדה של שלשה חברים (דוד ילין, ישעיהו פרס ואריה ליב לוי) להפעיל את המפעל החנוכי הזה. " (פרס 47-48 ,1964)

(אני מביא את הציטוט מכאן).

מטפורה פיצוץ

YNET: ח"כ שנלר: מפגיני השמאל מול ביתו של מח"ט בנימין - מחבלים.

הסכנה במטפורות כמו "פצצה מתקתקת" וכד' ידועה. ההדגמה הנוכחית אינה חביבה יותר.

בהגמה נאה איך מטפורות יוצרות תמונה מחשבתית שלמה, הסביר הח"כ שאנשי השמאל "מניחים מטעני חבלה אידאולוגיים". אכן, הסכנה דומה: מטעני חבלה הורגים, ורעיונות הם מסוכנים לא פחות...

קקתיבה

עולם הטוקבקים מספק חומר גלם רב לדיון לשוני, ולעשעוע - לא רק לאובדן האמון במין האנושי.

אחד המנהגים שפשו אצל הטוקבקיסטים הימניים הוא הכינוי סמול במקום שמאל. עיוות שמות של אננשים היה מאז ומעולם דרך להעליב ("אהוד ברח" היא ההתחכמות הפוליטית שעולה כרגע בדעתי, אבל השימוש הנפוץ בשיטה זו הוא אצל ילדים), אך מדוע בעצם סמול יותר מעליב מאשר "שמאל"?