עברית שפה קשה

עברית, בדגש קל על עברית מדוברת בת זמננו

29.4.06

לכבוד יום העצמאות

את ההמנון הלאומי התקווה קשה לנתק מההוויה הישראלית-יהודית, אולם את ההמנון האמריקאי מסתבר שמקובל לתרגם לשפות שונות, בהן אפילו יידיש!

זה לא כל כך מפתיע אם נזכור שלהמנון הבריטי יש מילים בעברית.

אך האם שירת המנון מתורגם היא לגיטימית או פגיעה בערכים פטריוטיים מקודשים? כצפוי, הדעות על כך חלוקות...

בתור פתרון זמני, טוב היה אם להמנון-ישראל החדש של אבידן היה תרגום לערבית.

בלוג-ספר

מסתבר שבלוג-לשון יכול להפוך לבלוג-ספר ולהביא לבעליו תהילת עולם.

מעניין אם (ומתי) זה יקרא לבלוג-לשון-עברית...

27.4.06

נחמד

קצת יצירתיות עוד לא הזיקה לאיש...

22.4.06

סיפור על אהבה וחושך

ספרו של עמוס עוז אינו כתוב יפה כמו ספרו של מאיר שלו שהזכרתי כאן לאחרונה, אך בשונה ממנו כאן השפה העברית היא אחת הדמויות המרכזיות בסיפור, ולא רק שפת כתיבה.

הספר, שמתפרש על פני עשרות שנים - מלפני קום המדינה ועד ימינו, דש בשינויים שחלו בשפה, ובעיקר באוצר המילים, לאורך השנים. חוויה מכוננת עבור עמוס עוז היה נאום של מנחם בגין שבו הכריז "לו אני הייתי ראש ממשלה כעת - כולם, כולם היו מזיינים אותנו!! כו-לם!!!" (עמ' 480). בגין התכוון, כמובן, למכירת נשק ולא להכרזה על אמונתו בכוחה של האהבה... עמוס עוז הצעיר לא יכול היה שלא לפרוץ בצחוק גדול עקב הפער בין שפתם של המבוגרים ובין השפה העברית בה דיברו ילידי הארץ.

אם בגין גרם לו לצחוק, הרי שזלדה הנפלאה גרמה לו להאזין לשפה: אִוושה, למשל, היא מילה לוחשת, צרימה היא מילה חורקת, למילה נהמה יש קול עבה ונמוך ולמילה צליל - קול עדין, והמילה המיה הומייה. וכן הלאה. היה לה רפרטואר שלם של מילים וקולותיהן, ואני שואל כאן מן הזיכרון יותר מכפי שיש בכוחו להעלות. (עמ' 336)

תיאור אהבתו/הערצתו את המשוררת זלדה הוא אולי המרגש בספר ומעיד על המחבר טובות. מאידך, יחסיו של עוז לאביו מסובכים יותר. האב היה אוהב לשון וחידודי לשון, ועמוס עוז מצייר תכונה זו באור נלעג משהו. למזלנו תיאור זה כולל דוגמאות רבות שיעניינו את חובבי השפה. הנה שתיים מהן.

...האצטרובל אינו אלא גלגולו המשנאי של סטרובילוס היווני, שפירושו מעוג, או סביבון. הסטורבילוס הזה נגזר מן הסטורבוס שפירושו ביוונית סובב במעגל, ומאותו סטרובוס באה גם סטרופה, מחרוזת, וגם קטסטרופה, שפירושה גלגול, התהפכות, 'התהפך עליו גלגל מזלו'. ראיתי טנדר אחד שהתהפך בניסעתו שלשום בעלייה להר הצופים, נוסעיו נפצעו וגלגליו הוסיפו להסתובב לריק באוויר, כלמור - גם סטורבוס וגם קטסטורפה [מתחכם האב באופן סר טעם]. (עמ' 306)

המילה "מתעקל" מזכירה לי מה שאבי היה רגיל לומר: "בעברית, שתדע לך, כל דבר ששתי האותיות הראשונות שלו הן ע' ו-ק', כמעט בלי יוצא מן הכלל זה סימן שהוא עסק ביש. שים לב: עקום ועקשן, עקה ועיקוף ועקץ, עקלטון ועקידה ועקוב ועקלקל ועקר ועקרב וגם אתה עצמך, רום מעלתך, ודאי שמת לב לכך שראשי-התיבות של שמך הן ע"ק [עמוס קלוזנר], במקרה או שלא במקרה." (עמ' 350)

20.4.06

מיון וסיווג שפות

דיון מועיל על מקורות מידע לעניין סיווג שפות למשפחות תוכלו למצוא כאן.

באופן מצער אין בהפניות שם מספיק לגבי האיזור הלשוני של העברית, ושורשיה של העברית דורשים דיון מורכב יותר מזה שבאפשרותי לתת כאן.

מקור מידע שעושה רושם מוצלח הוא ספר הקורס "פרקים בתולדות הלשון העברית" של האוניברסיטה הפתוחה. יחידת המבוא שנכתבה ע"י פרופ' מנחם צבי קדרי עוסקת במיקום העברית במשפחת השפות השמיות, ומקנה מושגים שימושיים לצורך קלסיפיקציה של שפות.

אשמח אם המומחים להיסטוריה של העברית מבין קוראי האתר יתנו את המלצותיהם למקורות מידע טובים על מיקומה המשפחתי של העברית באיזור התגובות...

19.4.06

תהייה

אחד המרכיבים החשובים בטקס החתונה היהודי הוא שבע ברכות. הברכה השישית מבין השבע היא:

ברוך ה' אלהינו מלך העולם, אשר ברא ששון ושמחה, חתן וכלה, גילה רינה, דיצה וחדווה, אהבה ואחווה, ושלום ורעות, מהרה ה' אלקינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים, קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול מצהלות חתנים מחופתם, ונערים ממשתה נגינתם. ברוך אתה ה', משמח חתן עם הכלה.


האם מכאן השימוש במילים אלה כשמות פרטיים? אולי להיפך?

במתן שמות אלו לילדיהם מכניס הזוג הצעיר שמחה (מילונית לפחות) לביתו...

כובשים ונכבשים

בדרך כלל מקובל לחשוב שעמים נכבשים לומדים את שפתם של הכובשים, ואילו הכיוון ההפוך נדיר הרבה יותר. הסיבות לכך ברורות - לנכבש יש תועלת מלימוד השפה ההגמונית, ואילו לכובשים יש צורך מועט בלבד בהיכרות עם שפתו של העם הכבוש (לצרכי מודיעין למשל, כפי שהזכרנו כאן בעבר).

סיפורה של העברית המתחדשת מורכב מעט יותר, שכן מחדשי השפה גילו עניין רב בשפות שמיות אחרות בכלל, ובערבית בפרט. יותר מכך, היכרות עם העם הערבי שישב בארץ (עד כדי חיקוי מנהגיו) נתפסה כחלק מחזרת העם לשורשיו בעיני קבוצות ציונות מסוימות.

מאז 67' מהלך הדברים השתנה, כמובן. נדמה שבמידה רבה הטענה המסורתית נכונה: רבים יותר מהפלסטינים יודעים עברית בהשוואה לאחוז דוברי הערבית בקרב הישראלים היהודים.

בעמוד המעניין הבא יש מידע רב על לימוד שפות, כולל דיון על שאלת רכישת שפתו של הכובש על-ידי העם הנכבש.

יהיה מעניין, אגב, לשמוע מה דעתכם על העצות המופיעות בעמוד זה לגבי לימוד שפות זרות.

11.4.06

חינני

הפיצוץ היום ליד זכרון יעקב התרחש במפעל שנקרא מפעלי ח"ן - "חרושת נפץ". נחמד...

להבדיל, הרח' שדרות ח"ן הוא על שמו של חים נחמן (ח"נ) ביאליק.

לא להתבלבל...

10.4.06

דינוזאור

משה קריף השתמש אתמול בידיעות אחרונות בסיפור הדינוזאור, שהשתמשנו בו פה כתרגיל בתרגום, בהתייחסות לתוצאות הבחירות...

התרגום שלו: כשהתעורר, הדינוזאור עוד היה שם.

9.4.06

לא לעולם חוסן

כפי שקוראי האתר יודעים אני מאמין גדול בכוחה של השפה החיה לבחור ולברור לה חידושים ושינויים. המבחן האחד והיחיד של חידושי לשון הוא הצלחתם להיקלט בקרב דוברי השפה. לעתים קרובות כאשר אני עוסק כאן בחידושים שמציעה האקדמיה אני מביע את ספקותי לגבי האפשרות שיקלטו ויטמעו בשפה, בדרך כלל בגלל שהם נשמעים "רע" לאוזן שלי.

תהליך הפוך קורה עם מילים שפורצות לשפת הרחוב לעגה או לסלנג, ולא ברור מה מידת הסיכוי שיחזיקו מעמד.

אחת המילים הללו היא משלוחה של לובה מארץ נהדרת.בשיא פריחתה לא ניתן היה להתחמק ממילה זו, והיא נשמעה תחת כל עץ רענן. אם אינני טועה אחת מרשתות השיווק השתמשה בדמותה של לובה ובמשפט האלמותי שלה בפרסומות לקראת הפסח בשנה שעברה.

וכעת? כעת נדמה לי שהמילה כמעט ונעלמה לחלוטין. מזמן לא שמעתי אותה (לא שאני מתגעגע).

המסקנה? הצלחה רגעית לא מעידה על כך שמילה תיכנס ללקסיקון. הסלנג הוא מטבעו דבר חולף ומשתנה. מביני עניין רצוי שיזהרו במסקנותיהם לגבי מידת "הנצחיות" של מילים וביטויים חדשים.

חידון הפסח

מי שלא מכיר עדיין את חידון הפסח שלנו מוזמן לנסות אותו ואפילו להשתמש בו בליל הסדר...

זהירות: בתגובה להודעה המקורית מופיע פתרון חלקי של החידון.


תוספת: מי שמעוניין בהסבר על משמעות המילה אפיקומן, מוזמן להסתכל כאן.