עברית שפה קשה

עברית, בדגש קל על עברית מדוברת בת זמננו

31.7.05

איך אתם מרגישים?

האם אתם משתמשים במילה מְרַגֵּשׁ ובצירוף מעורר התרגשות באותם הקשרים? האם שני אלה מתאימים כאשר מתייחסים לארוע שגרם לרגשות עזים?

להרגשתי, מְרַגֵּשׁ משמעו exciting ולאו דווקא emotional. בדרך כלל לא הייתי משתמש במילה "מרגש" לתיאור סיטואציה עצובה והייתי מעדיף צירופים כמו נוגע ללב ואפילו "מעורר התרגשות". יוצא דופן אחד שעולה בדעתי הוא בהתייחסות לטקסים ומעמדים רשמיים. לגבי כאלה מקובל לומר "הטקס היה מרגש" ו-"המעמד היה מרגש" גם כאשר לא מדובר על excitement או על שמחה.

בראיון טלוויזיוני דיווח איש מד"א על אסון השריפה הנורא בדרום היום. הוא תיאר את מה שראו עיניו, ואמר ש"היה מאוד מרגש". זו אינה הפעם הראשונה שאני נתקל בשימוש כזה, אבל לי הוא נשמע צורם.

מה הרגשתכם?

מנהיג

במדורו "משחק מילים" בהארץ מלגלג השבוע אהוד אשרי על קווה שפרן מגל"צ שטרח והמציא מדרש על המילה מנהיג (זה קטע מספר 3 במדור).

לפי שפרן המילה "מנהיג" קשורה גם לנהיגה וגם להגייה ("מלשון דיבור") ולכן אריק שרון צריך לדבר עם המתנחלים (או משהו כזה)...

בשונה מאשרי אני דווקא שמח לראות ישראלים שמרגישים מספיק בבית בשפתם כדי לנסות ולשחק איתה, גם אם לפעמים התוצאות מטופשות למדי. הפחד מפני טעויות יכול להיות משתק.

אבל במקרה זה הלגלוג מוצדק. גם אם כל המילים היו מאותו שורש הרי ששורש אחד בעברית יכול להיות בעל כמה משמעויות. ובכלל, האם שפרן לא נסע מעולם באוטובוס? הוא צריך היה להכיר את האזהרה "אין לדבר עם הנהג בשעת הנסיעה". נהיגה ודיבורים לא בהכרח הולכים ביחד, בייחוד לא אצל ישראלים, שכידוע מרבים לדבר עם הידיים...

30.7.05

מיתוסים

יש כאלה שבוחרים לחשוב שהשפה שלהם קשה יותר משפות אחרות (האמירה "עברית קשה שפה" משקפת עמדה כזו), ויש כאלה שמעדיפים לחשוב שהשפה שלהם קלה יותר והגיונית יותר משפות אחרות. בשני המקרים מדובר באמונות תפלות.

בייגל

בייגל היא, כמובן, לא מילה עברית - למרות ש"בייגל ולקס" הוא מושג קולינארי יהודי באמריקה...

על מקור המילה בייגל תוכלו לקרוא כאן (ובאותה הזדמנות תקבלו ביקורת מסעדות על טל-בייגלס...)

מעניין להזכיר שבעברית משתמשים בצורה בייגלה לא לציון בייגל קטן אלא עבור מקלות מלוחים, וחטיפים מלוחים דומים.

אתנולוג

האתר הזה מכיל מידע על 6,912 שפות, הכולל את שיוכן למשפחות, הארצות בהן מדברים בכל שפה ועוד.

הנה, למשל, העמודים על ישראל ועל עברית.

ראו גם את הדיון כאן לגבי מידת האמינות של האתר והאג'נדה הדתית שלו.

עוד פרסומות

הזכרנו כמה פעמים את ההשפעה שיש לפרסומות על השפה, והבטחתי להזכיר כאן פרסומות מיתולוגיות מדי פעם. בזכות חברת שפ"מ (שידורי פרסומת מאוחדים), אנחנו יכולים לשמוע היום ברשת אוסף נאה של פרסומות רדיו קלאסיות.

זמרירים מומלצים במיוחד: זיפ, נמס בכוס (אריק אינשטיין), דוגלי ("יופי כלבלב"), ביצים ביצים, דן חסכן, והיפר היפר (יאיר ניצני, לפי "האשם תמיד").

23.7.05

קללי הקטיבה הנעה

בעולם דובר האנגלית מסתובבות גרסאות רבות של רשימות כללים הומוריסטיות לכתיבה נכונה. העקרון פשוט: צורת הניסוח של הכלל מפרה את הכלל עצמו. למשל: הימנע משיגעות כתיב.

כללים כאלה הם, כמובן, פארודיה על כללי כתיבה נכונה "אמיתיים". ההומור מסתמך על ההיכרות שלנו עם עצות סגנוניות שונות ומשונות, ומבוסס על self reference.

באנגלית כבר יש שם מיוחד לסוג הכללים האלה. הם נקראים fumblerules (פרס וירטואלי ינתן למי שיציע שם מוצלח בעברית). עוד אוסף מוצלח.

וויליאם סאפייר הכותב טור בענייני לשון ב New York Times אסף אוסף גדול של כללים כאלה (שאולי המפורסם שבהם הוא Don't ever use no double negatives) ואף פרסם עליהם ספר.

בהשראת סאפייר פרסם יקיר האתר רוביק רוזנטל רשימת כללי כתיבה מן הסוג הזה במעריב. חלק מהכללים הוא תרגום (חינני) מאנגלית. בגלל שהנטיה להתעסק עם כללי כתיבה בעולם דובר האנגלית רבה יותר מאשר בארץ, חלק מהאופי הפארודי של ה fumblerules הולך לאיבוד בעברית, אבל הם עדיין מעלים חיוך.

שני כללים מוצלחים במיוחד:

24. בטלביזיה השבדית הופיע ארנולד שברצנגר ואמר שהוא אינדיבידואליסט ושלא אכפת לו שבי"ת במקום וי"ו כפולה זה אבאנטה.

33. אל תביאו לנו "תביא" כל משפט שני, זה מביא לנו את הסעיף. אל תיתנו לנו בראש עם "תיתן", זה נותן לנו כאב ראש.

אילן סטבנס

שיחה (קובץ MP3)מעניינת עם אילן סטבנס חוקר ספרות לטינו-אמריקאית. סטבנס הוא יהודי-אמריקאי-מקסיקני עם תשוקה עזה למילים ושפות. חלק מהשיחה עוסק בשאלות "נכון/לא נכון" בשפה, וסטבנס מזכיר את קיומן של אקדמיות ממלכתיות ללשון, ובהן האקדמיה ללשון העברית.

ארגו

מוסף הארץ מתייחס השבוע למחקר על שפת האסירים בבתי הסוהר בארץ. שפת הכלואים (argot) "מורכבת מרובד גלוי, שמוכר לכל האסירים כמו גם לסוהרים, ומרובד סמוי, שנהיר רק לאסירים נבחרים".

מילים לדוגמא:

פיקאסו - חתכים בפרצוף

שגריר - הומוסקסואל

גפילטע - סיגר ממולא בסם

20.7.05

בלוגר בעברית

נשאלתי מספר פעמים לגבי הדרוש להקמת אתר בעברית ב-blogger.

הדבר המרכזי שיש לעשות הוא לשנות את התבנית של האתר, כך שהכיווניות של הכתיבה תהיה מימין לשמאל. לשם כך אפשר פשוט לעשות view sourc לעמוד הזה ולהעתיק את מה שנמצא בין <style type="text/css">
לבין </style> ולהשתמש בו לתבנית שלכם.

לחילופין ניתן לבחור תבנית כלשהי ולהתאים אותה לכתיבה מימין לשמאל בעזרת הוראות של
direction:rtl; כפי שאפשר לראות בסטייל של התבנית שלי.

בנוסף לכך תחת ב encoding (בסטינגז, פורמטינג) צריך לבחור ב universal, הנקרא גם UTF-8.

עצות נוספות ממי שכבר ניסה אפשר להשאיר ב"תגובות" כך שחיפוש בגוגל יעזור בעתיד למתקשים.

12.7.05

כחום היום

לאור גל החום העובר עלינו, חשבתי להקדיש הודעה למילים הקשורות לגלידה...

גלידה היא מילה שחידש אליעזר בין יהודה על יסוד המילה גליד המופיע במשנה במשמעות קרח. השורש ג.ל.ד משמעו לקפוא ובהשאלה לעצור (כמו שקורה לדם כאשר פצע מגליד). בערבית יש שני שורשים, כנראה קרובים שכן בשפות השמיות ל' ומ' מתחלפים לעיתים קרובות, ג'לד וג'מד שמשעותם לקפוא. ג'מד מזכירה לנו מייד את המילה גמד, והגמד הוא אכן מי שצמיחתו קפאה.

הגלידה הינה מאכל רחוב טיפוסי (שקונים אצל גזלן), ושתי הצורות הנפוצות ביותר שלה בארץ הן גלידה על מקל וקרח ממותק על מקל. הסוג הראשון נקרא בעברית שלגון (זכר, מלשון שלג) או ארטיק (ז'). ארטיק הוא שם מסחרי (מותג) שהפך למילה מקובלת בלשון הדיבור. סוג הגלידה השני שהזכרנו, העשוי גוש קרח ממותק, נקרא בעברית עממית במגוון רחב של שמות: ארטיק קרח או בקיצור קרח (למשל "קרח לימון") הם שמות נפוצים מאוד. הרוכל על חוף הים אמור לצעוק "ארטיק קרח" והקונים מבקשים "תן לי בבקשה קרח לימון". שם נוסף לממתק הקר הזה, האהוב מאוד על ילדים בארץ, הוא קרטיב. גם שם זה, כמו ארטיק, הוא שם מסחרי, שנוצר כמובן מהלחם של המילים קר וטיב.

לקרטיבים יש שם עממי נוסף: אסקימו (ז') על שם השבטים החיים בקוטב הצפוני. לא כל כך politically correct, אבל אין מה לעשות... היו שנים שהטעם היחיד היה לימון והמושג אסקימו לימון היה שגור בפי הבריות. נדמה לי שהיום משתמשים בשם הזה פחות. ואי אפשר, בהזדמנות זו, שלא להזכיר את סדרת סרטי הפולחן/בורקס של הנוער הישראלי מאותגר ההורמונים "אסקימו לימון"...

סוג אהוב נוסף של גלידה הוא גלידה בתוך גביע בצורת חרוט עשוי ופל. גלידה כזו נקראת בקיצור "גלידה בגביע". כאשר קונים בחנות גלידה והמוכר אוסף עבורך כדורים בטעמים השונים בהם אתה בוחר נשמעת לעתים קרובות הנוסחה השגורה בוַפל או בכוס? שעליה אתה אמור לעונת האם אתה מעוניין ללקק את הגלידה בגביע, או לאכול בעזרת כפית פלסטיק קטנה מתוך קערית (או כוס) קרטון. גלידה בגביע הנמכרת ארוזה בחנוית ובקיוסקים נקראת טילון (ז'). מקור המילה הוא ללא ספק טיל קטן, על שום הצורה של המוצר. מקורה של מילה זו גם הוא שם מסחרי.

סוג גלידה נוסף החביב עלי הוא פרוסת גלידה שמשני צדיה בסיקוויט או ופל. גלידה זו נקראת קָסָטָה (נ'). המילה היא מאיטלקית.

חידוש לא כל כך חדש הוא קסטה המורכבת מעוגיות ולא מביסקוויטים. מוצר זה נקרא קוקילידה (מהשימוש באנגלית אפשר לראות שמדובר במותג צעיר יחסית) אך גם עוגילידה. המותגיות של שמות אלה עדיין חזקה בשונה מחלק מהשמות הקודמים שהפכו לחלק אינטגרלי מהשפה.

לכמה סוגי ממתקים קרים ממשפחת הגלידות אין שם בעברית זולת שמות המותגים. בזמנו עברה על הארץ אופנה של אכילת קוביות קטנות של גלידת וניל מצופות בציפוי שוקלד. המוצר, שנמכר באריזת קלקר כדי לשמור על המוצר מהחום לאחר פתיחתו והנחתו על השולחן, נקרא גלידונית, ונאכל כחטיף. בתקופה מסוימת היה מקובל להביא את המטעם החדש כשי לארועים חברתיים, כפי שבעמים אחרים מקובל להביא בקבוק יין...

ממתק נוסף החביב מאוד על ילדים הוא אצבעות מיץ ממותק אותן קונים בסופר ומקפיאים. כך מקבלים מעין קרטיבים נחמדים תוצרת בית בשלל צבעים (כאן המקום לאזהרה לגבי הבטיחות של צבעי מאכל). ממתק זה נקרא popice (פופאייס) על שם המותג הנפוץ בתחום. דיווחו לי שגם המותג שלוק הפך להיות שם נרדף לסוג הממתק הזה, אך אני לא נתקלתי בשימוש כזה עדיין.

היות שמסתבר שמקורם של רוב השמות של סוגי גלידה בעברית הוא שמות מותגים, מתאים לסיים בדיווח שקיבלתי והוא שהמותג מאגנום הולך וחודר לעברית הילדים כמילה נרדפת לארטיק. נחייה ונראה (אם החום לא יהרוג אותנו קודם).

שפת דיבור לעומת שפת כתיבה

בעקבות הדיון על שוב פעם עלה בדעתי שכדאי לדון במשלב השפה המתאים לכתיבת בלוגים.

כידוע, ישנם מבנים בשפה שמתאימים לשפת הדיבור אך לא לכתיבה. כתיבה בסגנון של דיבור בעל פה היא בדרך כלל בעיה סגנונית, אלא אם מדובר בשימוש מכוון בעל מטרה ספרותית או אחרת.

ישנן שפות בהן ההבחנה בין שפת הדיבור לשפה הכתובה היא חדה. בעברית אין הדבר כך, אך בכל זאת ההבדל בין שפת דיבור לשפה כתובה קיים והוא ברור ובולט לרוב הדוברים.

מובן שהבחירה בין משלבי השפה אינה קשורה עקרונית לשאלת המדיום. נאום חגיגי סביר שלא ישתמש בשפת הדיבור העממית, למשל. השפה בה משתמשים בעיתונות המקומית זכתה זה מכבר לכינוי מקומונית שכן מדובר בכתיבה העושה שימוש רב במבנים השייכים לשפת הדיבור, שהבולטים שבהם הם שימוש בעגה (סלנג) ובביטויים השאולים משפות זרות.

וכעת לשאלה באיזה משלב מתאים לכתוב בלוג. בבלוג, כמובן, מדובר בתקשורת כתובה, ולכן יש מקום לזהירות בשימוש במבנים שמתאימים אך ורק לשפת הדיבור (למשל מבנים שהבנתם הנכונה תלויה בהבעת פנים, אינטונאציה וכד'). יותר מכך, אחד המאפיינים המרכזיים של בלוגים הוא שמירת ארכיון הודעות. שפה כתובה "נשמרת" טוב יותר מאשר שפת דיבור, המשתנה כל העת עקב השפעות תרבותיות שונות (טלוויזיה, פרסומות, שירים וכד').

למרות כל אלה, בלוגים מבוססים על כתיבה מהירה ותדירה (וגם על קריאה מהירה), ומיועדים לתקשורת "בגובה העיניים".

אישית, אני משתדל לכתוב חלק מההודעות במשלב שפה גבוה, אבל אני בהחלט מרשה לעצמי להשתמש בשפת דיבור עממית בהודעות הקצרות בהן אני מפנה לאתרים אחרים, או מביע דעה קצרה ולא מנומנקת במיוחד על נושא זה או אחר.

נדמה לי ששימוש בלשון דיבור מכובסת מעט הוא זה שמתאים לכתיבת בלוגים. לא?

נ"ב

ולגבי "שוב פעם": בשפת כתיבה פורמאלית מוטב להשתמש ב"שוב" במקום ב"שוב פעם". בדיבור ההקפדה פחות חשובה.

11.7.05

מילים חסרות

שוב פעם דיון על מילים שקיימות בשפה אחת אך חסרות בשפות אחרות. כרגיל בדיונים כאלה נמצא את דווקא. התוספת המעניינת הפעם היא המילה סתם על שלל הקונוטציות שלה.

9.7.05

מקובל לחשוב...

משמעותה של המילה האנגלית cabal היא מזימות נסתרות, או קבוצת אנשים הזוממים מזימות כאלה.

מקור המילה הוא תורת הקבלה, כמובן. הקבלה ידועה גם כ"תורת הנסתר", כך שהקשר למזימות נסתרות אינו מפתיע כל כך.

מסתבר שיש למילה cabal אטימולוגיה עממית מעניינת.

מקבץ מהעיתונות

הכל מ"ידיעות אחרונות" של השבועות האחרונים.

>> האקדמיה מספקת לנו חידושי מילים מתחום התפירה והאריגה. במקום פאייטים יש לומר נצנצים; במקום ניטים (במכנסיים) יש לומר נעצוצים ומסמרות; חוטי תפירה הם עבותות; ובמקום פונפון נאמר מעתה שלמעודדת יש גדיל כדורי או פיף.
במקום צמה עגולה יש לומר צמה צפירה.

>> יבואנית התרופה "סיאליס" הכינה מדריך למושגי מין המשמשים בעולם החרדי. למשל: איבר המין הגברי מכונה מכחול וכן משכין שלום. איבר המין הנשי הוא המקום או שפופרת. יחסי מין הם - כמובן - כמכחול בשפופרת אבל גם עונג שבת.

>> העו"ד של החייל שסירב פקודה בעזה, שלקוחו נשפט בדין משמעתי ללא ייצוג עו"ד (כפי שנהוג בדין משמעתי) אמר שלקוחו יעמוד שם לבדו כצאן לטבח!. ב. מיכאל הגיב וכתב (בין היתר),

נימצא למדים על גדולתו של ילד סרבן אחד: שיצחק אבינו עליו-השלום, לא זכה להיות אלא שה אחד לעולה. וישו משיחם לא זכה להיקרא אלא "אגנוס דאי", שה האלוהים. חד גדיא. ואילו ילד אחד מבולבל מהתנחלות - הוא לבדו עדר שלם של כבשים. הלב ממש פועה מעוצם הגאווה.


>> כחלק מפרויקט העוסק בחיי הלילה בישראל הכין העיתון מילון למונחי מועדונים ומסיבות. כמה ערכים לדוגמא:

קרחנה - המקבילה המועדונית לאורגזמה. כשהדי.ג'יי מנגן במקצבים מהירים שעולים ועולים בקצב, מגיעה הקרחנה לשיא. המקורחנים ממשיכים לרקוד בלי קשר למוסיקה, והם ימשיכו גם כשהמנקה של המועדון כבר עוברת על הרחבה עם המטאטא.

חפירות - מושג שנולד במסיבות הטראנס הראשונות, שנערכו במזרח ונקראו "פול מון פארטי". המסיבות התקיימו בחופי ים או ביערות וחובבי הטראנס שרקדו כל הלילה על גבי פיסת חול אחת, בלי לזוז, יצרו תחת רגליהם חפירה משמעותית. [למה המונח משמש כעת? האםזו מטונימיה?]

אתה עושה? אתם עושים? - הנוער הפסיק להשתמש בסמים, עכשיו יש לומר, בהתאם לתעתיק הלועזי ש"הנוער עושה סמים". שימוש נוסף: "ההיא עשתה את הדי.ג'יי", כלומר ההיא שכבה עם הדי.ג'יי. [המקור לצורה זו הוא, כמובן, אנגלית]

5.7.05

פרסומות

כמו שירי ילדים גם פרסומות מצליחות לפעמים לחדור לתת-ההכרה הלשונית הלשונית שלנו. בהתחשב בכך שזו אחת המטרות העיקריות של מפרסמים, אחוזי ההצלחה שלהם די עלובים, אבל כל ישראלי מחזיק בראשו אוסף של ססמאות פרסומת ישנות ושחוקות.

והפעם שתי סיסמאות נושנות...

ד"ר פישר - זה בדוק

זה טוב - זה אׁסֶם

הסיסמא של ד"ר פישר (חברת קרם השיזוף המפורסמת) קצת יצאה מהמחזור, אבל עדיין נתקלים בה פה ושם. כדי לבדוק את התיאוריה שלי, אתם מוזמנים לפנות לחבריכם ולשאול ד"ר פישר? אם אני צודק, התשובה תקבלו תהיה במרבית המקרים זה בדוק!

את אותו ניסוי אפשר לעשות עם הסיסמא של אסם. הסיסמא מושמעת לעתים קרובות בפרסומות באמצעי התקשורת השונים, כך שקשה להאמין שיש מישהו שהצליח לחמוק ממנה.

מאפיין משותף לשתי הפרסומות הללו הוא השימוש בצורת תקבולת. צורה זו מאפשרת לסיסמא להיות קצבית, ומוסיפה לה את הנופך של שאילת שאלה ומתן תשובה.

מאפיין נוסף הוא השימוש ששתי הסיסמאות הללו עושות במציין הסתמי זה. מה בדוק? זה בדוק! - עכשיו אנחנו יודעים יותר טוב...

השימוש הזה מאפשר לסיסמא להיות כללית יותר, כך שהיא נתפסת כמתאימה בהקשר רחב (לאו דווקא למוצר מסוים למשל), ומונע תביעות על אמת בפרסום ("לא אמרנו שקרם השיזוף בדוק, אמרנו שזה בדוק...")

ואם עוסקים בסיסמאות נושנות, אי-אפשר שלא להזכיר את מה הקשר? בירה נשר! המיתולוגית, שחזרה לאקרנים לאחרונה - ממש "תחיית המתים".

1.7.05

מילה דו שימושית

המילה סליחה משמשת לשתי מטרות: התנצלות (I am sorry), וכדי לבקש שיתנו לך לעבור (excuse me, please). הסיבה היא, כמובן, שיש להתנצל כאשר מפריעים למישהו בכדי לעבור.

כשמישהי בסופר דחפה אותי היום כדי לעבור, תוך כדי שהיא אמרה סליחה, שמחתי נורא בשבילה: היא הצליחה להשתמש בשתי המשמעויות בו זמנית...