עברית שפה קשה

עברית, בדגש קל על עברית מדוברת בת זמננו

1.1.10

במידת האפשר

רשימת הטעויות אותן משרד החינוך ינסה לשרש הזכירה לי סוגיה שרציתי להזכיר וטרם הזדמן לי.

ישנן לעתים בשפה אבחנות סמנטיות עדינות עד כדי כך שהן לא רלוונטיות לרוב הדוברים, וסופן שיעלמו. למשל הבדלי משמעות עדינים בין שתי מילים שהן "כמעט נרדפות". כל עוד הן קיימות הן בעלות עניין, ויש שיגידו ובמידה של צדק שהן תורמות ליכולת ההבעה של השפה, ומעשירות אותה. לכל הפחות, הן בדרך כלל מעידות על זרמי מעמקים בשפה, שמהם צומחים הבדלי המשמעות בין המילים השונות. ניתן אף לטעון, למרות שקשה יותר לבסס טענה מסוג זה, שהעושר הלשוני הזה תורם לחדות המחשבה של הדוברים. אחרים יגידו שאבחנות דקות כאלה מבוזבזות על רוב הדוברים, ומשמשות בעיקר כלחיצת יד סודית המעידה על השתייכות למעמד חברתי גבוה, ועל חינוך פורמלי עשיר. דוגמאות לא מעטות לכך ניתן למצוא במשלבי השפה השונים באנגלית למשל.

על איזה מין אבחנות אני מדבר?

דוגמה אחת שכבר הזכרתי פעם היא האבחנה בין להלוות ולהשאיל. רוב הדוברים לא מודעים להבדל שאמור להיות בשימוש בין שני הפעלים, ולכל היותר זוכרים שצריך מסיבה עלומה כלשהי להגיד "לשאול ספר" אך "להלוות כסף".

הדוגמה שהזכירה לי את הסוגיה הזו היא הצירוף במידה שֶ. ברשימת הטעויות בווינט מוזכר הצירוף במידה ו, שהוא אכן טעות, וכתוב שיש לומר במקומו פשוט אם. אלא שהצירוף במידה ו הוא כמובן אח חורג של במידה ש שקים גם קים בשפה. מהו אם כן ההבדל בין אם ובין במידה ש, אם בכלל?

ובכן, האבחנה בין שני אלה מתבססת על אבחנה סמנטית בין תנאי קבוע ובין תנאי משתנה. "אם מתחשק לך לפעמים לפתוח לרגע את דלת הקסמים", הוא תנאי קבוע. כפי שניתן להבין מהדוגמה, הכוונה אינה שהתנאי קבוע בזמן, אלא שהיחס בין התנאי לתוצאתו קבוע ("בוא ואתן לך מפתח"). תנאי משתנה, מאידך, מאפיין מצבים בהם יש שינוי פרופורציונלי (ישר או הפוך) בין שני חלקי התנאי, ולמקרים אלה קיים במידה ש: "במידה שנשקיע בלימוד עברית, תתקבע השפה ותתאבן". כדי לזכור: במידה ש = ככל ש.

אין לי לקבוע האם האבחנה הזו היא בעלת חשיבות מספקת שכדאי שתישמר בשפה, ומה הסיכוי שכך יקרה. כל שנותר לי הוא לסיים בשני אתגרים לקוראים:

1. מה משמעות המילה במידה בצירוף במידה ש?
2. מצאו דוגמאות נוספות לאבחנות סמנטיות עדינות כל כך החבויות בשפה, וספרו לנו.

תוויות: , , , , ,

14 תגובות

Anonymous אנונימי כתב

אני לא חושב שיש טעות גדולה יותר, מזו שהופכת עשרות סטודנטים תפרנים לטייקונים. הכוונה היא כמובן לכל אלה המספרים לי שהם משכירים דירה, שעה שהם שוכרים אותה. אלא שמלווים ממני כסף, שעה שהם לווים ממני כסף.

7:48 AM  
Blogger Amir כתב

קצת טהרני מה שכתבת על "במידה ו". התחושה שלי היא שבתור "אם" יותר נפוץ בפועל הצירוף "במידה ו", והוא הוא "קיים גם קיים" בלשון המציאותית. תציץ בחשבונות של בזק, מסמכים של לברות ביטוח, דברים שכותבים עורכי דין וכו', אותיות קטנות בפרסומות - זה נפוץ במיוחד בטקסטים כאלה. יש מתחכמים שחושבים ש"במידה ש" זה התחליף התקין ל"במידה ו", אבל כפי שכתבת, הם טועים, ובמידה מסוימת הטעות שלהם חמורה אף יותר.

"במידה ש/ו" תמיד הפריע לי בתור מילת תנאי וכשבאוניברסיטה למדתי שלדעת הטהרנים זו לא רק פלצנות, אלא ממש טעות, שמחתי מאוד. אני מחבב את "במידה ש" כשהוא במקומו.

אבל זה אני, שלא בוחל בטהרנות, כשהיא לא מוגזמת. מבחינת המציאות הלשונית יש מקום לנסות להבין בשיטות בלשניות למה "במידה ו" לא נעלם אחרי שעשרות שנים הטהרנים תוקפים אותו.

2:31 PM  
Blogger Unknown כתב

לגבי 1: זה נראה לי מובן מאליו, אבל מכיוון שבדרך כלל אני לא מצליח לפענח את החידות כאן, יש סיכוי שאני ממש לא בכיוון.
'מידה' היא כמות, כמו שיודע כל דובר עברית. לכן, המשמעות של משפט הדוגמא היא 'אם נלמד הרבה עברית, תהיה שקיעה רבה של השפה' - זה יקרה במידה שווה.

11:49 PM  
Anonymous Witchcraft כתב

נהנתי לקרוא.

וידוי חושפני: הבלוג שלך שמור אצלי במועדפים עוד משנת 2007, בעקבות המלצה שקיבלתי. קראתי בו קמעה והזנחתי אותו מיד לאחר מכן. רק עתה טרחתי לעשות קאמבק ולצאת מהכוך.
אבל, נו, אני מניחה שעדיף מאוחר מאשר עוד יותר מאוחר. (-:

אשוב לבקר!

4:11 PM  
Blogger אהוד כתב

אנחנו כאן!

אכן: במידה ש=בשיעור (כמות, יחס) ש.

5:03 AM  
Blogger Unknown כתב

עם כל הכבוד לשפה הנהדרת, השימוש במילה "אבחנה" פה אינו נכון. יש להשתמש במילה "הבחנה".

סליחה על הקטנוניות, אבל בכל זאת זה בלוג המוקדש לשפה העברית.

11:36 PM  
Blogger אהוד כתב

תודה. רותם. ייתכן ורצוי להקפיד על ההבחנה בין "אבחנה" ו"הבחנה" (שאינה כה דקה כמו ההבחנות עליהן כתבתי), אך אין מדובר בטעות. למילה "אבחנה" יש גם משמעות של הבדלה בין דבר לדבר.

5:19 AM  
Anonymous מוציא לשון כתב

מקור טוב לשפוך אור על הנושא נמצא לדעתי במסכת סוטה פרק א': "במידה שאדם מודד, בה מודדים לו". כלומר בהתאם להתנהגות האישית (של האשה הנחשדת במקרה זה) - כך במקביל גם התגובות.

9:03 AM  
Anonymous מוציא לשון כתב

בהמשך לכך, יש לקרוא ולהטעים את "במידה ש" עם האות ב' כשהיא מנוקדת בפתח ולא כשהיא מנוקדת בשווא.

6:37 PM  
Anonymous הלל כתב

תחושתי באשר להבחנה בין שתי הצורות נסמכת על השימוש המקובל ב-IF בשפות תכנות אשר מקביל ל-"אם" בעברית.
הסמנטיקה הנלווית אליו מציינת אבחנה בין שני מצבים "בולאניים" שרק אחד מהם יכול להתקיים.
נדמה שנכון להשתמש ב-"אם" בשפה טבעית כאשר במצב המתואר מוצגת מציאות של בחירה קוטבית שכזאת.
מידה – כהגדרתה מייצגת במובן זה - ספקטרום רציף של אפשרויות.
אשר על כן – כאשר המצב מתאר רצף של אפשרויות – "מידה" נשמע מתאים יותר.
טהרני המתמטיקה יטרחו ודאי להוסיף כי "מידה" היא "פונקציה על קבוצה חסומה" או משהו כזה...
למשל – "הסתברות" היא מידה שכן היא פונקציה הממפה אל תחום שבין 0 ל-1.

כשפקק התנועה שלפני מזדחל בעצלתיים, לא נותר אל לקרוא את המדבקות שעל הפגוש האחורי של הרכב שמלפני.
"במידה שרכב זה עבר עבירת תנועה"... "אם רכב זה ביצע עברה" ... ודומיהם.
במצב עניינים זה שום אבחנה לא תועיל.

6:23 PM  
Blogger SH כתב

אמר לי פעם סופר ש"במידה" שמור למידות ונכון להגיד "במקרה".
לפי הפוסט והתגובות נראה לי שהוא טעה.
אשמח לעזרה

11:37 PM  
Anonymous אנונימי כתב

אם במידות הכוונה למידות ומשקולות, הרי שאין הדבר כך. הרשומה מסבירה את השימוש הנכון בניסוח במידה-ש

9:40 AM  
Blogger idoengel כתב

שלום לכולם, אני חדש פה.
הבלוג הזה הוא יוזמה ברוכה ביותר.
אני לומד לשון בבאר-שבע ואני מאוד אוהב את השפה.
בכל מקרה, הערה קטנה: guruyaya.info כתב "אני לא חושב", לא בדקתי את תקינותו באקדמיה ועל סמך ההגיון שלי זה משפט מאוד פראדוקסלי. אם אני לא חושב, איך אני יכול להגיד משהו?
הצורה ההגיונית:" אני חושב שאין טעות גדולה יותר..."
בנפרד: "אני חושב שלא..."
תודה ויום טוב
עידו אנגל

1:22 PM  
Anonymous לימודים כתב

info כתב "אני לא חושב", לא בדקתי את תקינותו באקדמיה ועל סמך ההגיון שלי זה משפט מאוד פראדוקסלי. אם אני לא חושב, איך אני יכול להגיד משהו?
הצורה ההגיונית:" אני חושב שאין טעות גדולה יותר..."
בנפרד: "אני חושב שלא..."
בכל זאת, מה אני מבין, אני בסה"כ אינסטלטור

9:47 PM  

הוסף רשומת תגובה

<< Home