ויליאם סאפייר

ויליאם סאפייר, בעל הטור לענייני לשון בניו יורק טיימס, הלך לעולמו.

ביקורת רבה הושמעה בחוגים של אנשי לשון על הסבריו של סאפייר, שלא היה בלשן מקצועי. ואכן, בעקבותיו החלו להופיע בעיתונות האמריקאית טורים בענייני לשון שנכתבו על ידי מומחים גדולים ממנו. קשה בכל זאת להתעלם מהשפעתו הרבה על העיסוק בשאלות לשוניות בעיתונות, ובעקבות כך בתרבות הפופולרית בכלל.

אנו הזכרנו את טוריו במספר הזדמניות בעבר.

עוד על ספיר: כאן.

ווי-נוט?

כותרת בווינט: בלאגן במדונה: "גנבו אותנו".

תחרות עזה ל"נוח בשבע שגיאות", לא?

אחד מיתרונות השפה המדוברת הוא האפשרות לקיצור, ולפעמים יש לניסוחים העממיים חן. כשראיתי את הניסוח "גנבו אותנו" צמוד לתמונה בעמוד הראשי חשבתי שיש חן מסוים לציטוט בו בחרו העורכים, אבל כשראיתי שזו אף הכותרת של הכתבה כולה התחלתי לחוש אמביוולנטיות מסוימת...

תוספת: הדיון על "נוח בשבע שגיאות" בוויקיפדיה הוא אגב מאיר עיניים. באופן אירוני משהו, הערך בוויקיפדיה היידישאית קצר מאוד בהשוואה...

שמחת בית השואבה

שתי השורות שמופיעות אחרי הכותרת של ידיעה בעיתון, ובימים אלה גם בעמוד הבית של העיתון, מספקות מקור בלתי נדלה לשעשועים... היום בהארץ העמוד הראשי מפנה לכתבה על הפגנה מול שגרירות שוודיה: המפגינים שמחו על סירוב שטוקהולם להגיב לכתבה בעיתון אפטונבלדט, אחזו במצות צבועות והציעו למכירה "איברים של פלס'"

רק דבר אחד לא הבנתי. למה המפגינים שָׂמְחוּ? חשבתי לרגע שמדובר על סרקזם, אבל אז נפל האסימון...

צריך לקרוא: המפגינים שֶׁמָּחוּ על סירוב שטוקהולם להגיב לכתבה בעיתון אפטונבלדט, אחזו במצות צבועות והציעו למכירה "איברים של פלס'"

ולא

המפגינים שָׂמְחוּ על סירוב שטוקהולם להגיב לכתבה בעיתון אפטונבלדט, אחזו במצות צבועות והציעו למכירה "איברים של פלס'"

עברית שפה קשה, אה?

כותבי כותרות בעיתונים אמונים על זהירות מפני כפל משמעות. יש לי הרגשה שלאחרונה התדירות של בעיות כאלה באתר הארץ עולה. האם הסיבה לכך היא שבעלי הנסיון עזבו את המערכת?

דוברמניה

בהתחלה חשבתי שמדובר במשהו חד פעמי, אך עושה רושם שהכינוי ממשלת ביברמן או סתם ביברמן (על משקל ביבי+ליברמן) הולך וקונה לו אחיזה.

עוד, עוד, בבקשה עוד

אני לא יכול להימנע מעוד כמה הברקות לשוניות מטוקבקים...

בתגובות לכתבה ב YNET על כתב האישום נגד אולמרט מצאתי שתי פנינים.

8. הבובליכודניקים "שוכחים" שאולמרט הוא איש הליכוד 30 שנה


49. שמעון פרס לטרור ישחרר אותו מיד

גם נתקלתי כעת ברשת במילה וואטאבה. הניחוש שלי הוא שמדובר בכתיב עברי משעשע למילה whatever (סחתיין על ההגיה המסוגננת בלי ה R בתעתיק...)

תצפית קטנה

בזמנו דנו כאן בכינוי סמול למחנה השמאל בשפת הטוקבקים, והועלו מספר השערות לגבי מקור ומשמעות צורת הכתיבה הזו. אחת מהן הייתה שהמטרה היא לרמוז ל small באנגלית. הנה חיזוק להשערה זו:

אמיר אורן כותב בהארץ: "פרס הלך ימינה ולמעלה, לקדימה ולנשיאות; עוז הלך שמאלה, לסמול שחולם להיות ביג; ורק ברק נשאר באמצע..."

הבנת הנקרא

במוסף לשבת של ידיעות אחרונות כותבת סימה קדמון על אבי דיכטר. בין לבין מופיע המשפט הבא: "אגב, אם פרסומים זרים היו חושפים את תוצאות ההצבעה בקבינט ערב ההפצצה על הכור הגרעיני בסוריה, הם היו בטח מגלים שדיכטר היה היחיד שהצביע נגד".

מישהו מעוניין לפרש?

אי אפשר להתאפק

גם ב. מיכאל לא יכול להתאפק: במוסף לשבת של ידיעות אחרונות (8.8.2008) הוא כותב על הריסת בית ברחוב הרב קוק בירושלים, "זה היה עוד פיגוע דחפור בעיר האומללה הזאת. פיגוע ברשות ובסמכות. ברוך השם, ללא פגיעות בנפש, אך עם פגיעה כואבת בנשמתה."

אולי די?

הבית, אגב, הוא בית היתומים האשכנזי, אותו ניהל זאב (וילהלם) הרצברג. הרצברג איחד את בית היתומים עם בית הספר "למל". אותו הרצברג ראוי לאזכור מיוחד כאן, שכן היה ממחיי השפה העברית ומיוזמי הספריה הלאומית. ב 1888 הוא כינס בביתו מפגש בו הוקמה הלשכה הראשונה של בני ברית בארץ. בין הנוכחים בפגישה: אליעזר בן יהודה, דוד ילין, ויוסף בר"ן מיוחס.

התיאור הבא ממחיש את אופיו של הארגון הזה, ואת תפקידו ההיסטורי:

" ד"ר הרצברג [...] בחר את המנין הראשון ליסוד לשכת "ירושלים", הלא המה: ד"ר וילהלם - אבי הלשכה, אליעזר בן-יהודה, חיים הירשנזון, דוד ילין, אפרים כהן, אברהם משה הרצברג לונץ, עוזר דוב ליפשיץ, יוסף מיוחס, ישראל דב פרומקין ושמעון שטרן. לשכת ירושלים היתה הגוף הצבורי הראשון, שקבל עליו לחובה לנהל את הוכוחים באספותיו בלשון העברית ולרשום את זכרון הדברים בעברית (המזכיר הראשון של הלשכה היה אליעזר בן-יהודה)[...] בהכירה בתועלת, שמסדר בני ברית עלול להביא לכל הישוב בארץ-ישראל, יסדה לשכת "ירושלים" בשנת תר"ן שלש לשכות חדשות, את לשכת "שער ציון" ביפו, לשכת "הגליל" בצפת ולשכת "ארזי הלבנון" בבירות, ששתפו מאז פעולה עם הלשכה האם [...] מורי בית-הספר למל, פעילי בני ברית [...] באו לידי החלטה להתחיל מבראשית ולהשתית את החנוך על גן הילדים, שבו יחונכו הילדים בגיל הרך לפי שטת פסטלוצי-פריבל על טהרת הלשון העברית. לשכת ירושלים הקציבה את חמש מאות הפרנקים הראשונים ליסוד גן הילדים הראשון ומנתה ועדה של שלשה חברים (דוד ילין, ישעיהו פרס ואריה ליב לוי) להפעיל את המפעל החנוכי הזה. " (פרס 47-48 ,1964)

(אני מביא את הציטוט מכאן).