עברית שפה קשה

עברית, בדגש קל על עברית מדוברת בת זמננו

26.9.04

שבבניקים

"שבבניקים" הוא כינוי גנאי לצעירים חרדים פורקי עול, שאינם מתנהגים לפי הנורמות המקובלות בקרב בני גילם כגון לימודים בישיבה, כללי לבוש, נישואין וכד'.

מקור המילה שבבניק מעניין. המילה מבוססת על ראשי תיבות של פסוק ט מקהלת פרק יא: "שמח בחור בילדותך". מקורה של הסיומת -ניק הוא יידיש, אולם השימוש בסיומת זו נפוץ בעברית, למרות שיש החשים שמדובר בסיומת מכוערת. דוגמאות נוספות מהעברית הן קיבוצניק, מושבניק, פלמחניק.

הכינוי שבאב הוא כינוי לנוער ערבי/פלסטינאי מתלהם, שהיה נפוץ עוד בימי קום המדינה.

נראה לי שהדמיון בין הכינויים אינו מקרי. בהחלט יתכן שההסבר הראשון שנתנו , על ראשי התיבות, הינו הצדקה שבדיעבד ואינו המקור האמיתי של המילה, שנוצרה בהשפעת המילה ערבית.

ביטוי השבוע: עוד חזון למועד

עוד חזון למועד


עדיין לא הגיעה השעה (לפי חבקוק ב ג).

24.9.04

אנטי-גיור

ב. מיכאל מציע היום ב'ידיעות' למסד הליך של סילוק יהודים מהיהדות. מעין תשובה ערכית ומוסרית להילך הגיור.
וכפי שניתן לצפות מב. מיכאל, הוא מציע כמה מילים אפשריות עבור התהליך שהמציא.

גיון (מלשון גוי), נכרון (מלשון נוכרי) והכי מוצלח - שייגוץ (משייגעץ, כמובן).

והנה דוגמת שימוש: "בד"ץ דן אתמול בניכרונם של שלושה יהודים. אחד מהם גויין ונדון להיות גוי-גמור, השניים האחרים נדונו לשייגוץ על-תנאי".

מילים של אופניים

אם ניקח דוגמה מאמצעי התקשורת המרכזיים הרי שיום כיפור הוא חג האופניים הרשמי של מדינת ישראל. אז הנה כמה מילים שקשורות לאופניים...

רמה - המוט המאוזן המחבר בין המוט עליו מונח המושב, ובין המוט של הכידון. כשהיינו ילדים ידענו: אם אין רמה סימן שמדובר באופניים של בנות...

בננה - מושב מוארך, דומה קצת לבננה בצורתו. ושוב - מושב בננה הואמאפיין מובהק של אופניי בנות.

סבל - המתקן המורכב באחורי האופניים ומיועד לסחיבת מסעות. השימוש הנפוץ אך האסור הוא להרכיב את החברים...

סילקים - המוטות הקים המחברים את מרכז הגלגל לקצוות. זו לפחות המילה הירושלמית. זכור לי שיש מילה אחרת בה השתמשו בה אלה שגדלו באיזור המרכז, אבל אני לא זוכר אותה כרגע.

וכולם, כמובן, מכירים את המילים פדלים, גלגלי עזר, כידון וכד'.

תוספת: הייתי צריך לזכור לציין שהמילה העברית לפדלים היא דוושות, כמובן. אני חושב שמילה זו השתגרה והילדים משתמשים בה היום יותר מאשר במילה פדלים.

צילחה

צִלְחָה ש"ע, נקבה. - המילה העברית שהאקדמיה קבעה למיגרנה.

בשימוש יום יומי נשמע כמעט אך ורק את המילה הלועזית מיגרנה. בספרות יש לעיתים שימוש במילה צילחה.

חלופה עברית נוספת למילה מיגרנה היא צדעת (צַדַּעַת). זה אינו המונח שנקבע על-ידי האקדמיה, אולם נדמה לי שזה מונח מוכר יותר מאשר צילחה (רב-מילים טוען שלהפך). המקור של המילה צדעת הוא צד. אני לא מומחה גדול למיגרנות אבל נדמה לי שהסיבה לשימוש במילה צד היא שהכאב במיגרנה הוא בד"כ בצידי הראש.

צדעת, מצֶדַע - הרקה, כל אחד מצידי המצח מעל האוזניים.




מילת השבוע

יום שישי הגיע, ואיתו הופעה חוזרת של המדור "מילת השבוע". פירוש המילה יתפרסם בהודעה נפרדת. והפעם:
צִלְחָה


23.9.04

לא הכרתי...

לפעמים אני תוהה מדוע עיתונאים מסויימים, בעיתנות הכתובה והאלקטרונית, מתעקשים להשתמש במילים אזוטוריות שמעטים יודעים את משמעותן. האם ההתהדרות הזו שווה את המחיר, דהיינו שהקוראים או הצופים לא מבינים את הנאמר?

היום במאמר המערכת של ידיעות אחרונות בחר ירון לונדון לכתוב כך על ביבי נתניהו, "מטרותיו שנויות במחלוקת, אבל אין לפקפק בעומק אמונתו, בנחישותו ובמיומנות שבה הוא מטפלל את דעת הקהל".

מטפלל? מה זה?!

בדקתי במילון ומסתבר שמשמעות הפועל טפלל (טִפְלֵל) היא לבצע או להפעיל מניפולציה; טפלול היא המילה העברית למניפולציה.

אז עכשיו אנחנו יודעים. תודה ירון.

22.9.04

מצחיק

שאלה: איך אומרים בעברית אורגיה?
תשובה: שְּכב-רב (מילה אחת)

סתאאאאאם....

19.9.04

ביטוי השבוע: סוף מעשה במחשבה תחילה

סוף מעשה במחשבה תחילה


על-מנת להצליח יש לתכננן דברים מראש.

ניתן להשתמש בפתגם כאזהרה או כעידוד. דוגמה: "אל תהיה פזיז. זכור: סוף מעשה במחשבה תחילה".

ממר"ם, יחידת המחשבים הצה"לית השתמשה בזמנו בסיסמה 'סוף מעשה במחשבה תחילה'.
מן הומור שכזה...

17.9.04

ואם לא היינו מדברים עברית?

אז אולי היו מדברים כאן יידיש. קשה לדמיין את מדינת ישראל שאנחנו מכירים מדברת יידיש. זה נשמע יותר מדי כמו התחלה של בדיחה.

[את הלינק הזה מצאתי כאן]

מנשר

מִנְשָׁר ש"ע, זכר. - הצהרה רשמית כתובה בד"כ של מפלגה או גוף פוליטי המפרטת עמדות, מטרות ודרכי פעולה. מניפסט.

מקור המילה ככל הנראה מערבית (מנשאר).


מילת השבוע

יום שישי הגיע, ואיתו הופעה חוזרת של המדור "מילת השבוע". פירוש המילה יתפרסם בהודעה נפרדת. והפעם:
מִנְשָׁר


12.9.04

תרגום

רבים מקוראי העברית נחשפים לספרות העולם אך ורק באמצעות תרגומים, במיוחד בכל האמור בשפות שאינן אנגלית שהיא השפה הזרה הנלמדת ביותר בישראל (וכנעט בכל מקום אחר).
מסיבה זו אני מנסה להתייחס לסוגיית התרגום מדי פעם, והפעם אני ממליץ לקרוא את הדיון כאן המכיל מגוון מעניין ומשעשע של דוגמאות.

דוברי הרוסית ודאי ימצאו עניין בדוגמאות המובאות מהספרות הרוסית הקלאסית.

עוד לא אבדה תקוותנו

כתבתי בעבר ברחמים מסוימים על בנין נפעל שאינו פופלארי במיוחד בשנים האחרונות. אולם ישנם מקרים בהם רבים משתמשים בבנין נפעל, כצורת הנטייה הטבעית ביותר.
הדוגמה הבולטת ביותר (אולי כי נתקלתי בה אתמול) היא נֶאֱבד, למשל "נאבד לי הספר", "נאבדה לי המחברת".

במקרים רבים יצוץ המומחה התורן ויתקן את הדובר, "צריך לומר אָבד ולא נאבד". זהו תיקון יתר, שכן אין זו שגיאה לומר נאבד.
לפי ראובן סיוון (לקסיקון דביר לשיפור הלשון) אמנם הפועל אבד מופיע במקרא ובמשנה אך ורק בבנין קל (פעל), אולם נאבד (בבנין נפעל) מופיע שלוש פעמים בתלמוד הבבלי.

בדומה למה שקורה עם המילה למלאות גם כאן הייתי ממליץ להשתמש בצורה הרווחת והידועה כתקנית, דהיינו אבד. אולם אם מישהו מתעקש לתקן אתכם כאשר אתם אומרים נאבד, דעו מעתה שהוא חוטא בתיקון יתר, ואילו אתם משתמשים בצורת נטיה תקינה...

הידעתם?

חרד"לים הם חרדים-דתיים-לאומיים
חבקוקים הם תלמידי הרב קוק וחסידי הרב (המזמר) שלמה קרליבך
ברסלבים הם חסידי הרבי מברסלב, כמובן (ובד"כ חוזרים בתשובה)
ואילו דתל"שים הם דתיים לשעבר

(מתוך מאמרה של אבירמה גולן, הארץ, יום ו', 10.9.04)

ביטוי השבוע: לא לעולם חוסן

לא לעולם חוסן


מתוך משלי כז כד.

עושר, עוצמה, וגדולה אינם קיימים לעד. החיים הם גלגל...

ונרשה לעצמנו לזכור שגם ההיפך הוא נכון: עצב, חולשה וקושי אינם ממשיכים לעולם. השמש עוד תזרח עליכם, ובאשר לאויביכם זכרו - לא לעולם חוסן.

שנה טובה!

10.9.04

גששית

הספר "אז מה היה לנו שם" שערכו גברי בנאי ובנו בועז (הוצאת מודן), הוא אוסף של פניני הלשון הגששית.
לכל מי שלא גדל על ברכי "הצ'ופצ'יק של הקומקום", "לסרג'יו פנית לא טעית", וכמובן "היה מנוע??" המיתולוגי. ובעצם גם למי שמכיר היטב את מערכוני הגשש, ושהלשון הגששית שגורה בפיו.

עוד רעיון למתנה לחג...

מנור

מָנוֹר ש"ע, זכר. - א. ציר ארוך בספינה המשמש לפרישה של תחתית המפרש, ומתחבר לתורן. בלעז: boom. ב. באריגה: קורה בנול שחוטי השתי כרוכים עליה.

מילת השבוע

יום שישי הגיע, ואיתו הופעה חוזרת של המדור "מילת השבוע". פירוש המילה יתפרסם בהודעה נפרדת. והפעם:
מָנוֹר


6.9.04

שירים הם לפעמים...

ידיעת שפה אינה רק שליטה באוצר מילים, הבנת מבנים תחביריים וכד' - שליטה אמיתית בשפה מחייבת רקע תרבותי משותף, והיכרות עם קודים תרבותיים הנפוצים בין הדוברים בשפה. (כדי להבין באמת את הביטוי "להוציא גימלים" צריך להכיר את צה"ל...)

שירים ופזמונים פופולאריים הם מקור עשיר לקודים תרבותיים משותפים מן הסוג הזה. "אל המעיין" היא רשת החינוך של ש"ס, אבל "אל ה-מעיין" בניגון המתאים יזכיר לרוב הישראלים טיולי בתי-ספר או תנועת נוער בהם שרו את השיר המפורסם ("בא גדי, בא גדי קטן").

הספר "שיר לדרך" (עם עובד) הוא אלבום המנסה לפענח חידות ושאלות הקשורות בשירים ישראליים מוכרים. הספר מבוסס על "טיולים מזמרים" שהדריך המחבר, ומחולק לפרקים לפי איזורי הארץ השונים: החל מאלעד (שירד אל הירדן) ועד סימונה (מדימונה) ו"הי דרומה לאילת".

הספר זכה לכפולת עמודים במוסף 24 שעות של ידיעות אתמול. הסתכלתי קצרות בספר בחנות ספרים, ונראה שהוא יכול לשמש מתנה לחג, אם אתם מחפשים.

5.9.04

ביטוי השבוע: מה הועילו חכמים בתקנתם

מה הועילו חכמים בתקנתם?


נאמר על פעולה שנעשתה, לרוב שינוי או תיקון שדרשו מאמץ רב, שמטרתה היתה לשפר את המצב, אולם בסיכומו של דבר מסתברת כחסרת תועלת.

לדוגמה: צפוי שלאחר החקירה הפלילית יוחלט לא להגיש כתב אישום נגד השר הנגב. אם כן, מה הועילו חכמים בתקנתם?

4.9.04

רק על עצמי לספר ידעתי

קוראים יקרים הסבו את תשומת ליבי לכך שבשום שלב לא טרחתי לספר על עצמי, ולהצדיק את האמון המלא שאתם נותנים לתובנות שלי בעניין עברית, ולעצות השימוש שאני נותן מדי פעם.

ובכן, למען הגילוי הנאות, ולאור כך שכנראה לפחות שניים שלושה אנשים כבר קוראים את בלוג הזה, הנה כמה עובדות רלוונטיות.

א. אין לי שום השכלה פורמאלית בענייני לשון ו/או הלשון העברית (למעט תעודת בגרות...)
ב. השכלתי האקדמית היא במדעי המחשב.
ג. עברית היא שפת האם שלי.
ד. אין לי, וככל הנראה לא יהיה לי בקרוב, שום קשר לאקדמיה ללשון העברית. (כפי שניתן לראות מחלק מהדברים שכתבתי כאן, אני לא מעריץ גדול של הגוף הזה.)

מאידך, על-מנת לא להטעות את הבריות יותר ממה שממש נחוץ, אני מקפיד לבדוק במילונים ומדריכים שונים ולהתייעץ עם אנשים משכילים לפני שאני כותב כאן את דעתי האישית.

בהזדמנות זו כדאי אולי להגיד משהו על השקפתי לגבי הוויכוח הנצחי של "נכון/לא נכון" בשפה, ולגבי השאלה האם התפקיד שיש לעוסקים בלשון (ולגופים כמו האקדמיה) הוא לתאר את השימוש בשפה כפי שהוא, או לכוון ולקבוע כללי שימוש "נכונים".

ובכן, באופן כללי אפשר לומר שאני חסיד גדול של ראיית שפה כדבר חי ומשתנה, ולא כאוסף קפוא ומאובן של כללים. רוב רובם של דוברי העברית "טועים" לפחות אחת לשני משפטים. האם זה אומר שם לא "יודעים עברית"? אולי. אבל כפי שאמר לי מישהו הוא "כבר ראה דוקטורים שטועים בין שניים לשתיים" (ולא סתם אלא "דוקטורים חכמים" הוא מיהר להוסיף).

ההחלטה איזה כללים לשוניים חשובים יותר ואיזה חשובים פחות היא בעיקרה בחירה סגנונית, וקשורה לרקע תרבותי וטעם אישי.
מאידך, כדי לטעות בהנאה ובכוונה צריך לדעת ולהבין את השפה בה משתמשים. זו אחת הסיבות שבשבילה אנחנו כאן. ככל האפשר אני משתדל להבהיר מתי אני מתאר את השקפתי האישית ומתי אני מתייחס לכללים "רשמיים". הבחירה האישית שלי היא, בד"כ, לטעות רק היכן שיש לטעות טעם וצבע שמוצאים חן בעיניי, סתם טעויות לא שוות את המאמץ.

דוגמה חביבה עלי למגפת ה"עברית התקנית" היא "תיקוני יתר" בהם אנשים מתעקשים לתקן את עצמם ואחרים, ולהימנע משימוש בצורת דיבור שהיא למעשה תקנית לחלוטין (ראו למשל את ההודעה על "למלא"/"למלאות"). החיבה של לאנשים העוסקים בלשון לתקן אחרים, מעידה על אופי בעייתי משהו, וגרמה לכך שדוברי עברית רבים מרגישים חוסר בטחון מוחלט בכל הנוגע לשפת אימם ("נידון" או "נדון" של מכתב? "במידה ש.." או "במידה ו.."? "אם" או "באם"?)
אני חושב שזה מצב דברים מגוחך, שמביא לכך שאנשים עושים יותר טעויות ממה שצריך ומפחדים להשתמש בשפה עשירה מתוך פחד שבטעות ימעדו וישתמשו בצורה לא תקינה זו או אחרת.

חלקנו לא יהיה עם הקדפנים הללו! שפה היא "רכושם" של הדוברים בה, והם רשאים לעשות בה כרצונם! איפה נהיה בלי משחקי מילים, טעויות הגייה, התחכמויות לשוניות, סוגי סלנג שונים, חידושים מקומיים וכד'?! פשוט נמות משעמום.

אבל, בדיוק מאותה סיבה, זכותנו גם לנסות להכיר את השפה שלנו יותר טוב, להרחיב את אוצר המילים שלנו, ולדעת את המקור של תופעות לשוניות מעניינות.

השילוב של שני הרעינות הללו הוא שמנחה אותי בכתיבת הבלוג הזה.

3.9.04

בהרת

בַּהֶרֶת ש"ע, נקבה; רבים: בֶּהָרוֹת. - כתם לבן או בהיר, בד"כ על העור.

טיפוס-הבהרות: מחלה מידבקת המתבטאת בחום ובכתמים אדמדמים על העור.

הביטוי בהרות-קיץ משמש בעברית ספרותית, ארכאית משהו, לציון נמשים וכתמים על הפנים הנוצרים עקב להט קרני השמש.

מילת השבוע

יום שישי הגיע, ואיתו הופעה חוזרת של המדור "מילת השבוע". פירוש המילה יתפרסם בהודעה נפרדת. והפעם:
בַּהֶרֶת


2.9.04

אנחנו שרוטים, את יודעת

האם המילה שרוט לתיאור מצב נפשי של בני אדם הפכה להיות נחלת הכלל? שרוטים הם אנשים מופרעים ומתוסבכים או כאלה שנפגעו נפשית עקב שימוש בסמים. זה סלנג, כמובן, ולא ברור עד כמה משמעותו ידועה וברורה לציבור הרחב.
ממשאל מקרי שעשיתי, ולא בקרב אנשים מגיל הזהב, איש לא ידע לתת הגדרה מדויקת או הסבר למילה.
זה לא הפריע לאחד המתרגמים בטלוויזיה לתרגם את התיאור "freaks and wierdos" שנתן מישהו לתיאור המפגינים סביב ועידת הרפובליקנים כ"מוזרים ושרוטים" (אני מקווה שאני זוכר נכון את הציטוטים). איזה אחוז מהצופים יצליח לנחש במה מדובר? האם זה בכלל תרגום נכון? כנראה שלא.

המילה "שרוטים" קיבלה דחיפה משמעותית בעקבות הסרט תומר והשרוטים, ומאז עושה רושם שרבים משתמשים במילה, אפילו כאות כבוד והתהדרות: "פורום לשרוטים ושרוטות" וכד'.
עוד על הסלנג הזה תוכלו למצוא ברשימה מ YNET שעוסקת בסלנג תרמילאי (אבל שימו לב לביקורת שמופיעה בתגובות לרשימה).


1.9.04

נרגענו

יש מילה חדשה עבור הודעות SMS: מִסרוֹן

כך לפחות אומרים לי. אם מישהו מוצא מקור מוסמך לחידוש הזה, אנא השאר תגובה להודעה הזו עם קישור.

אני מניח ש texting (התכתבות על-ידי שליחת הודעות SMS) תיקרא מעכשיו למסרן, ומשתמשים כבדי יקראו מסרנים.

נותר רק לקבוע בחוק שעל מי שמטריד אחרים עם הודעות SMS יחול דין מוסר...

מה עדיף?

קשה לומר שאני מתפעל מרשימתו של עמוס כרמל במוסף 24 שעות של ידיעות אחרונות דהיום.
גם אני, כמו עמוס כרמל, מוטרד מכך שבנייני פועל מסוימים הולכים לאיבוד בעברית העכשיוית. אולם, מצער ככל שיהיה, תיעדוף היא מילה תקנית בעברית.

אני מניח שעמוס כרמל מעדיף להעדיף, אבל בכל זאת כדאי היה לדייק ולבדוק במילון לפני פרסום רשימה בעיתון. ואם לבדוק במילון כל כך קשה, אפשר תמיד לנסות בגוגל...

תוספת: אין להבין מהאמור לעיל שאינני מסכים עם הערותיו הכלליות של עמוס כרמל לגבי מערכת החינוך הישראלית ולגבי לימור לבנת. נהפוך הוא.

תוספת 2: הועלתה בפני האפשרות שלתעדף אפשר רק כאשר מתעדפים כמה דברים, כלומר כאשר ממיינים את האפשרויות לפי סדר עדיפויות. יתכן שזו אכן החלטת האקדמיה (למרות שאין לי שום סיבה לחשוב כך), אבל חוש הריח הלשוני שלי גורם לי לחשוב שאפשר ומתאים שכאשר מתעדפים דבר בודד, ולא מציינים איזה עדיפות לתת לו, משמעות משמעות הדבר היא להעלות משהו לראש סדר העדיפויות (דהיינו, "לתת עדיפות גבוהה"), ואילו כאשר מדברים על מספר דברים יחד הכוונה היא לסידורם לפי סדר עדיפויות. צורת שימוש זו מוקבלת בקרב המשתמשים במילה, ובנוסף המילה היא למעשה תרגום של prioritize האנגלית, שבה נעשה שימוש דומה.

תוספת 3: כדאי לשים לב שהשימוש הכפול שהתייחסתי אליו בתוספת 2 קיים גם בשימוש רגיל במילה "עדיפות". כאשר אומרים "תן למשימה זו עדיפות" הכוונה יכולה להיות (1) "קבע עדיפות כלשהי עבור המשימה" אולם לרוב משמעות המשפט היא (2) "תן למשימה זו עדיפות גבוהה" (תעדיף אותה על משימות אחרות). כאמור, כך גם שימוש במילה priority ו to give something priority באנגלית.