עברית שפה קשה

עברית, בדגש קל על עברית מדוברת בת זמננו

30.5.05

ירח

חלק חשוב מהמטען התרבותי של שפה הוא אוסף הטקסטים המוכרים לרוב דוברי השפה, או לפחות לחלק גדול מהם. קטעים שאם דובר אחד מתחיל לצטט, שומעיו יכולים להשלים בעצמם מהזיכרון. אחד המקורות החשובים לטקסטים כאלה הוא, כמובן, ספרות ילדים. מדי פעם אפרסם כאן התייחסות לשירי ילדים ישראליים שנדמה לי שמהווים חלק מהמטען התרבותי של רבים מאלה שגדלו בארץ (זה אחד המדורים החדשים שהבטחתי לפתוח, אך בשונה מבעבר אני לא מתחייב לתדירות פרסום קבועה).

הנה התחלה של קטע. האם אתם יודעים מהי השורה האחרונה החסרה, ומי חיבר? כתבו את תשובותיכם בתגובות.

ירח, ירח, ספר לי סיפור
ספר לי סיפור שמח
אמא איננה, ואבא הלך
ומהו החרוז שכאן יצלח?

תוספת: זו לא חכמה להשתמש בגוגל. תנסו להיזכר לבד...

28.5.05

העונה הכתומה

לא, אני לא מתכוון להתנתקות, אני מתכוון לעונת המישמשים...

שמו הרשמי של הפרי הוא מִשְׁמֵשׁ ובעברית מדוברת קוראים לו בד"כ מישמיש, אך לא זו הסוגייה הלשונית העיקרית הכרוכה בפרי הזה.

הקושייה היא כיצד יש לקרוא לגרעין של המישמיש? כירושלמי גאה, אין לי ספק שמילה הנכונה היא עַג'וּ (וברבים, עַג'וּאִים), אך מסתבר שבמקומות אחרים בארץ משתמשים דווקא במילה גּוֹגוֹ (גוגואים).

כילדים שיחקנו בעַג'וּאִים כמו בגולות (שלהן צריך לקרוא, כמובן, ג'וּלות).

מקור כל המילים הללו הוא מערבית.

27.5.05

חה חה חה

לפי ידיעות אחרונות הרמטכ"ל הנכנס, כך לפי דובר צה"ל, "שוקל להוציא הנחיה" שיש לבטא את שמו חלוץ (מלרע) ולא חלוץ (מלעיל). למרבה המזל "הוא טרם החליט סופית" אם זו צריכה להיות הפקודה הראשונה שלו בתפקיד החדש. על זה נאמר כבר "תדע כל אם עבריה" וגו'.

הקדמת ההטעמה היא דרך מקובלת בעברית להגייה עממית וחברית יותר של שמות. הדבר אופייני מאוד בצבא ואצל ילדים, אולם קיים בכל שדרות החברה, עד כדי כך שהגיה "נכונה" של שמות נפוצים (כמו אהוד, חיים, שמעון) נשמעת לרבים כלא טבעית, מאולצת ומתנשאת.

אני מאלה שמעדיפים את ההגיה המלרעית ולא חושב שהקפדה של אדם על שמו היא התנשאות, אבל נראה לי שלדבר על להוציא הנחיה כזו בצבא - אפילו כבדיחה - מעיד על התנשאות ויוהרה שקשה לתאר אותן. לא אהוד ברק, ולא אמנון שחק נתנו פקודה כזו, ואיכשהו הצליחו לתפקד (לטוב ולרע) כרמטכ"לים.

צו השעה

מאיר שלו מספר לנו היום שבעקבות כרזות הענק של אירגוני המורים שזועקות לימור תתפטרי "נזעקו כמו איסטניסי-לשון והעירו שאין לומר 'לימור תתפטרי' אלא 'לימור התפטרי', ואף רמזו שאוי-ואבוי לנו שזוהי העברית של המורים".

כידוע אני לא חסיד של תיקוני יתר, אבל אני בהחלט חושב שיש מקום להקפיד על ההבדל בין צורת העתיד לצורת הציווי של פעלים. ובכל זאת, במקרה זה אני נאלץ כרגיל להסכים עם מאיר שלו שלא תמיד צריך להיות קפדנים כל כך גדולים.

אישית, נראה לי שמוטב בכלל היה לכתוב "לימור תפוטר לאלתר!" לקוות שהיא תתפטר נראה לי לא כל כך ריאלי...

26.5.05

אש, אש, אש

לכבוד ל"ג בעומר סיפור קטן שקשור באש.

כידוע, משאיות הנושאות חומרים דליקים כגון דלקים וגזים מחויבות במדבקת אזהרה. הנוסח העברי הראשון של אזהרות אלה היה זהירות חומר מתלהב. ההתלהבות לא הייתה סתם שמחה לדבר עברה, כמו שילדים מתלהבים לקראת מדורות ל"ג בעומר. התלהבות במקרה זה היא מלשון להבה, ובמקרה זה המשמעות היא חומר מתלקח, כפי שאכן כתוב היום על מדבקות האזהרה. אצל שמואל אבן-תיבון (אותות השמיים) נמצא את הציטוט כי כל גוף מהיר התנועה מתלהב בדיוק במשמעות זו.

המשמעות הפסיכולוגית של התלהבות באה בהשאלה מהמשמעות התבערתית. בעברית דהיום חל בידול משמעות וכמעט שלא נשתמש בפעלים משורש זה לענייני אש. שם העצם להבה נשאר על כנו, כמובן.

ואם אנו בענייני מדבקות אזהרה על רכבים, אי-אפשר שלא להיזכר בסיפור על המילה inflammable באנגלית. הקידומת in משמשת במילים רבות באנגלית במשמעות שלילה (זו קידומת לטינית), ולכן אזהרות בנוסח inflammable liquid גרמו לאנשים לחשוב שהנוזל אינו דליק, בעוד שהמשמעות הנכונה של המילה היא דווקא לציין שחומר הוא דליק! לכן ההמלצה הסטנדרטית היא להשתמש במילה flammable שמשמעותה זהה ל-inflammable אך היא פחות מבלבלת!

אני מקווה שהמדורות שלכם יתלהבו בקלות, שהרוח תלהיב את האש, ושהתלהבות הילדים לא תיגמר בבכי בגלל תפוחי אדמה שרופים...

25.5.05

תיאוריה מעניינת

מישהו הציג בפניי היום את האבחנה הבאה. בעברית יש פחות מילים מאשר בשפות אחרות, למשל באנגלית. צריך לראות זאת כתכונה חיובית של השפה בגלל שתי תוצאות שלה. ראשית, היות שיש מעט מילים שיש לדעת הרי שרמת ההשכלה של דוברי עברית גבוהה יותר בהשוואה לדוברי אנגלית, כי הם יודעים אחוז גבוה יותר מהמילים הקיימות בשפתם. שנית, מיעוט המילים גורם לכך שלכל מילה מטען משמעויות רחב יותר מאשר למילים מקבילות בשפות אחרות, דבר התורם רבות לאפשרות לכתוב שירה.

מה דעתכם?

סכנת נפשות

מסתבר שיש הסבר מדעי לכל אלה שלא מבינים את ההומור שלי...

אז אם אתם נעלבים מההומור שלי כאן, או שאתם לא מבינים למה אחרים אומרים שהכתיבה שלי מצחיקה, אולי כדאי שתלכו להיבדק.

24.5.05

מילה פנימית

gofer הוא עובד שתפקידו מתמצא בלרוץ ולבצע שליחויות עבור אחרים. המילה יכולה לתאר תפקיד מוגדר שמתמצה בכך, או לשמש בצורה דרוגטיבית לתיאור אופי העבודה של מישהו.

איך אומרים gofer בעברית? מקולגה שלי שמעתי מילה פנימית שמשתמשים בה במקום עבדוה מסוים לתיאור אדם כזה: בוֹלֶך. מלשון "בוא-לך", שמתארת את צורת העבודה של עובד כזה שאומרים לו "בוא, לך".

21.5.05

שמות משפחה

מסתבר שבווקיפדיה יש עמוד המוקדש לנושא של שמות משפחה, ובו סעיף המוקדש לשמות יהודיים.

התוכן חלקי למדי, אבל היות שמדובר בוויקפדיה כל אחד יכול להוסיף ולעדכן את ההסברים, ואפשר לקוות שהערך יגדל ויתעשר.

20.5.05

תודה

תודה על הפרגון! אתר זה (וכותבו) תמיד שמחים לקבל מחמאות...

בהזדמות זו נזכיר שפרגון היא מיידיש (מ 'פארגינען') ושהיא מוזכרת לעתים קרובות כמילה שקשה מאוד לתרגמה לאנגלית ושפות לועזיות נוספות תוך שמירה על אוצר המשמעויות המלא שלה.

כל זה הופך את הפרגון של שושנה למשמח עוד יותר...

אפס מאופס

אם בקללות עסקינן, הרי שמאיר שלו מפנה השבוע את תשומת ליבנו לכינוי החיבה שהעניק דני יתום לעמיר פרץ: "אפס מאופס".

אפס מאופס או לחילופין "אפס גמור" הם כינויים שמשמעותם שאדם הוא חסר כל חשיבות וערך.

הצורה "אפס מאופס" היא משונה משהו, שהרי אם מישהו הוא אפס, אז למה צריך לאפס אותו (= להפכו לאפס)? בפסח שרנו "אחד אלוהינו" אבל איש לא אומר "אלוהים הוא אחד מאוחד". גם לא נשתמש בצורות כמו "גדול מגודל" וכדומה.

מטרת השימוש הכפול בשורש א.פ.ס היא כמובן הדגשה. הכפלה משמשת לעתים קרובות לצרכים של הדגשה: "אני רוצה שהחדר יהיה נקי ומצוחצח", "מזג האוויר יהיה שרבי וחם" ועוד.

ובכל זאת מעניין להתייחס ספציפית ל"אפס מאופס". הפועל "לאפס" משמש בכמה משמעויות: (1) לכוון מכשיר ("לאפס שעונים"), (2) לכוון כלי נשק ("איפוס כוונות"), (3) להפוך לבלתי חשוב ("הצונאמי מאפס את טרדות היום יום") ו-(4) להחזיר מישהו לשיווי משקל נפשי ("אתה צריך להתאפס!").

המשמעות השלישית היא הקרובה ביותר למשמעות בצירוף "אפס מאופס", למרות שברור שהביטוי נוצר מהכפלת התואר "אפס" ולא מהשימוש הנדיר למדי בפועל "לאפס" במשמעות זו. המשמעות הזו נמצאת ברקע ומוסיפה ל"אפס מאופס" את התחושה של חוסר חשיבות קיצוני. לא רק שערכו או שוויו של האדם הוא אפס, אלא גם שחשיבותו לעולם היא אפסית.

זה אינו מקרה, כנראה, שהפועל "לאפס" חביב על אנשי צבא, שרגילים אליו מהעיסוק בכלי נשק. הם רגילים לצורה האקטיבית ("לאפס את מישהו", "לאפס את הנשק"), וייתכן שלכן הצורה הסבילה בצירוף "אפס מאופס" נשמעת להם חזקה ותקיפה יותר, מה שאולי תורם לאפקט ההדגשה של הצורה המוכפלת.

המילה "אפס" כשמיוחסת לאנשים היא לא נעימה באופן קיצוני, אך מסיבה כלשהי שימוש זה הפך לפופולארי. כך למשל באוסף לא קטן של שירים ופזמונים ("אני אפס" של בן ארצי, למשל) וביצירות ספרות נוספות ("אפס בר אפס" אצל ביאליק, "אפס אפסים" אצל משה שמיר). בעבר עסקנו בביטוי מי אפסיים שמשמעותו שונה אך נהנה מאותן הקונטאציות.

מעניין לציין ש"אפס מאופס" אינו העלבון היחיד המבוסס על הכפלה. אם דרושים לכם תחליפים תוכלו תמיד להשתמש ב"טיפש מטופש" וב"חמור חמורותיים" (שאפילו מופיע בתנ"ך)...

19.5.05

יופי של תערוכה

חובבי לשון הם לעתים קרובות גם חובבי ספרים, כך שאני מרשה לעצמי לספר לכם על התערוכה יופי של ספר במוזיאון ישראל בירושלים. התעורכה היא באגף הנוער, אבל אינה מתאימה דווקא לילדים.

בתערוכה מוצגים מספר ספריים מעניים, למשל ספר שירים של ז'ק פרוור מאויר על-ידי מקס ארנסט, ספרים מאוירים בידי מאטיס ועוד. בנוסף כמה מיצגים אומנותיים המתייחסים לספרים, וכד'.

מבחר הפריטים בתוצגה אקלקטי משהו, אבל אני חושב שחובבי ספרים יהנו מביקור בה בכל זאת.

התערוכה לא גדולה במיוחד, מה שהופך את חווית הביקור לנעימה וקלילה.

18.5.05

מילות יחס

מה הצורה הנכונה להגיד ששמים חומר כלשהו באתר אינטרנט? אני בדרך כלל אומר "להעלות (את החומר) לאתר". לאחרונה נתקלתי בכמה אנשים שאומרים "להעלות על האתר" וניתן לחשוב אפילו על הצורה "להעלות אל האתר". במה נבחר?

להעלות ל... כמו ב "לעלות תוכנית לאוויר", "להעלות רעיון לדיון".
להעלות על... כמו "להעלות על הכתב", "להעלות על הנייר".

אני כנראה אמשיך להשתמש בצורה הראשונה, אבל הנימוק הכי טוב שלי הוא שצורה זו נשמעת לי נכונה יותר, ושאני רגיל להשתמש בה.

אגב, דיון מעניין אחר הוא בסוגיה מדוע בכלל משתמש בפועל להעלות בהקשר זה (ולהיפך "להוריד שיר מהאינטרנט"). המקור לכך הוא צורת השימוש באנגלית, אולם השאלה השאלתית (כמו שאומרים) היא כיצד ומדוע השתמשו בכיוונים "למעלה" ו"למטה" בהקשר זה.

תוספת: השימוש בצורה "להעלות ל-" מרמז על התייחסות לאתר האינטרנט כאל מקום פיזי ("להעלות לעליית הגג") בעוד שהצורה "להעלות על" מרמזת להתייחסות לאתר כאל נייר, או מצע אחד כלשהו. נדמה לי שזה לא מקרה שכל אלה ששמעתי שהשתמשו בנוסח "להעלות על האתר" לא היו אנשי טכנולוגיה.

עדכון חשוב לשפה העברית

לאור המורכבות הביולוגית של הביטוי דמעות תנין הוחלט להחליף אותו בביטוי חדש בעל משמעות זהה: דמעות מנכ"לית, או בקיצור דמעות מנכ"ל.

17.5.05

קללות

זוכרים את הקללות דגנרט ודפקט? עושה רושם שהן קצת יצאו מהמחזור, וחבל. כבר לא מייצרים קללות איכותיות כל כך.

למי שלא זוכר: דֶּגֶנֶרָט - אידיוט או טמבל (מהמילה הלועזית degenerate); דֶּפֶקְט - טמבל (מהמילה הלועזית defect או defective; המילה דפקט משמשת בעברית גם לציון פגם ליקוי או מום באופן כללי, ולא רק ביחס לאנשים).

שני המושגים מגיעים מתחומה של האאוגניקה (eugenics, וראו רשימת מושגים מעניינת כאן). דגנרטיביות צמחה ממודל ביולוגי לגבי התפתחות האדם, שלפיו קיימת מגמה של דגנרציה, כלומר התדרדרות באיכות התכונות (הגנטיות) באוכלוסיה. מכאן שמשפחה דגנרטית היא משפחה שבה ריכוז הפגמים הללו גדול. הפגמים הגנטיים עצמם נקראו דפקטים וכללו בין היתר פגמים בתהנהגות חברתית, בעיות פיזיות, ובעיות שכליות.

התפיסה הביולוגית היום לא מדברת בצורה גלויה על דגנרציה, ובודאי שלא מקובל להשתמש בצורה חופשית במושגים כגון פגמים ודפקטים, אך הקללות, שחדרו לעברית מהשפות האירופיות, משמרות משהו מרוח הדברים המקורית.

חד-קרן

הפילוסופים שביננו יכולים להיות מוטרדים לגבי שאלת קיומה של חיה כמו חד-קרן (איך יתכן שיש מילה ואין חיה, תגידו לי?) אבל אותי מטרידה שאלה אחרת...

אם נמצא שניים כאלה, הרי שיהיו שמונה רגליים ושתי קרניים. שתי קרניים, אבל החיה היא עדיין חד-קרן, ולכן נאמר שיש לנו בכלוב שני חדי-קרן ולא "שני דו-קרן" ולא "שני חדי-קרניים" ולא "שני חד-קרניים".

למה זו צורת הרבים?

ואם נראה לכם שהתשובה "סמיכות" היא מספקת, חשבו לרגע על צירופים כמו "חד-הורי" (הריבוי הוא "משפחות חד-הוריות" ולא "משפחות חדי-הורי") או "חד-כווני" ("כבישים חד-כיווניים").

אבל, מאידך, נמצא למשל את חד-איבר (חדי-איבר) וחד-אופן ("חדי-אופן).

האם יש חוק חד-משמעי שמסביר את ההתנהגות הזו? לישראלי חד-לשוני לא תהיה בעיה, אבל איך תסבירו את צורת הרבים המשונה לאנשים דו-לשוניים (שלא לדבר על אנשים חדי-לשון...)?

לא קשה למצוא הסבר, אני יודע.

16.5.05

אנחנו בני שנה

הבלוג הזה כבר לא תינוק. הוא ילד גדול, בן שנה...

הבלוג נולד כי רציתי לראות עד כמה בלוגר תומך בכתיבה בעברית. מי היה מאמין שהוא יחזיק מעמד כל כך הרבה זמן.

שמחתי לגלות מומחים גדולים ממני לשפה העברית, ורבות מהתגובות שקוראים פירסמו באתר היו מאירות עיניים. קוראים רבים שלחו אלי שאלות בענייני עברית באימייל, אך לצערי לרוב אינני יכול למצוא את הזמן הדרוש כדי לענות תשובות מוסמכות על הנושאים השונים. הבלוג הזה חי בחריצים הקטנים של הזמן הפנוי שיש לי בין מגוון עיסוקים אחרים (כאלה שמקבלים עליהם משכורת, למשל...) אני משתדל שהבלוג יהיה מעניין ומועיל - ובמיוחד שיהיה משעשע - אבל לשאלות להן דרושה תשובה מהירה, רצוי להשתמש בפורומים השונים באינטרנט העוסקים בשפה העברית. ממה ששמעתי ישנם שם מומחים גדולים.

בתקופה האחרונה יצא לי להרהר מספר פעמים באופי הרב-לשוני של החברה בישראל. הייתי מאוד שמח לשמוע על בלוגים (בעברית או באנגלית), שדרכם אפשר יהיה להציץ לשפות הנוספות החיות בארץ ולתרבויות שהן שייכות להן. אני חושב שזו יכולה להיות דרך נפלאה לגשר במקצת על הפערים בין התרבויות השונות החיות כאן זו לצד זו.

כוונתי המקורית הייתה לעסוק בשפה העברית המדוברת בארץ, ואני מקווה לחזור לכך בקרוב. אחת הסיבות שכתבתי רבות על ביטויים בעברית שמקורם בתנ"ך ובתלמוד היא שהיכרות עם שפה היא חלק חשוב מהיכרות עם תרבות, והשפה העברית משקפת רבדים רבים ומגוונים בתרבות הישראלית והיהודית. דוברים רבים בשפה אינם מודעים למקור של ביטויים שגורים, ואני עצמי למדתי רבות כאשר חיפשתי את המקורות של הביטויים השונים.

מקורן של מילים, מאידך, מלמד שיעור חשוב על ההתפתחות של השפה בתקופות השונות, ואפילו על הרקע הגיאוגרפי שלה.

בתרבות האנגלוסקסית תופס העיסוק בשפה מקום חשוב. עיתונים רבים מקדישים מדורים לנושא, ואתרים רבים באינטרנט עוסקים בשפות לועזיות. למרות מספר מדורים מצוינים בעיתונות (במיוחד מדורו של רוביק רוזנטל במעריב), נדמה לי שבתרבות הישראלית העיסוק בשפה נדחק מסיבה כלשהי לשוליים (אולי בגלל התענוג המפוקפק הנקרא "בחינת בגרות בלשון"). שמחתי לראות במהלך השנה הקמה של מדורים חדשים ב"הארץ" שעוסקים בעברית, ולהיתקל בכמה אתרים יפים ברשת (למשל, השפה העברית והבלוג המעניין של אילן שבאמת צריך להיכנס לבלוגרול, ברגע שיהיה לי קצת זמן).
זה ממש אחלה.

אז אתם שואלים איך בלוג נולד? כמו תינוק... "נחבר שלוש מילים, נחמם על אש קטנה, ורץ מהר להביא בצל מהשכנה. מוסיף שני חרוזים, קצת פלפל, קצת מלח, מערבב שלושה כבשים וזורק קוביה של קרח (חשוב מאוד שהקרח יהיה חם)..." (במילותיו הבלתי נשכחות של יהונתן גפן)

לרגל התחלת השנה השניה לפעילות יוצאים המדורים הקבועים "מילת השבוע" ו"ביטוי השבוע" לחופשה. במקומם נעסוק בנושאים אחרים. צפו להפתעות.

15.5.05

האקרים

פירוש המילה האקר (hacker) הוא מקור לוויכוחים רבים. בקרב אלה הקוראים לעצמם האקרים, הכינוי האקר הוא אות כבוד הבא לציין מעשה חכם ושנון, בדרך כלל כזה הקשור לטכנולוגיה. פתרונות מחוכמים כאלה נקראים האקים (hacks) ומכאן הכינוי האקרים.

מאידך, בעיתונות הפופולארית ובקרב אלה שאינם יודעי ח"ן המושג האקרים משמש לציון אנשים הפורצים למערכות מחשב, בדרך כלל על מנת לגרום לנזקים.

כצפוי, הפער בין שני הדימויים הללו גורר זעם רב בקרב ההאקרים, ואחד המפורסמים שבהם, פול גרהם, כתב מסה בה הוא מנסה להסביר את מהותו של ההאקר. היות שהמילה האקר היא כבר מזמן מילה בינלאומית תודתנו לרן יניב על שתרגם את המסה של גרהם להנאת קוראי העברית.

ביטוי השבוע: קול קורא במדבר

קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר


קריאה או הטפה שאין שומעים לה, דברים הנופלים על אוזן אטומה.

מקור הביטוי הוא ספר ישעיהו פרק מ פסוק ג: קוֹל קוֹרֵא: בַּמִּדְבָּר, פַּנּוּ דֶּרֶךְ אדוני; יַשְּׁרוּ, בָּעֲרָבָה, מְסִלָּה, לֵאלֹהֵינוּ.

כפי שניתן לראות הביטוי "קול קורא במדבר" הוא קריאה משובשת של הפסוק (הנביא שומע קול קורא, והקריאה היא "במדבר פנו דרך" וגו').

לפי רב-מילים, מקור הביטוי הוא ביטוי דומה בלשונות אירופה, שמקורו בפיסוק שונה של הפסוק המופיע בתרגום השבעים.

;

13.5.05

קוממיות

קוֹמְמִיּוּת ש"ע נקבה. - עצמאות מדינית; זקיפות קומה ממלכתית. וגם תואר הפועל - בראש מורם, בגאווה (בד"כ לגבי הליכה או צעידה).

אני סבור שהשימוש במילה כשם עצם היא בעקבות השימוש בתואר הפועל המופיע, למשל, בתפילה (שם "ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו").

מלחמת העצמאות נקראת גם "מלחמת הקוממיות", ומגילת העצמאות מתחילה במילים: "בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית..."

;

מילת השבוע

יום שישי הגיע, ואיתו הופעה חוזרת של המדור "מילת השבוע". פירוש המילה יתפרסם בהודעה נפרדת. והפעם:
קוֹמְמִיּוּת

8.5.05

ביקיני

הסבר מפורט על מקור המילה ביקיני (קישור מכאן).

ככל הנראה (בניגוד למה שנאמר במקורות אחרים) החלוקה של המילה לשני המרכיבים בי-קיני, נעשתה בדיעבד ולא הייתה חלק ממשחק מילים מכוון של מי שהגה את המילה, אולם עם המידע שיש לי אני לא יכול להיות בטוח בכך.

הסיומת -קיני הפכה להיות סיומת סטנדרטית בתחום בגדי-ים/הלבשה תחתונה. פרט למילים הלועזיות המוזכרות בקישורים לעיל, כמו מונוקיני, קיימות גם גרסאות עבריות למהדרין: בלי-קיני שהיא תרגום שנון של המונוקיני, וחוטיני, מהמילה חוט כמובן.

ולמדור הטריוויה: הבקיני הומצא בצרפת ב 1946 או 47'.

חידושי מילים של אליעזר בן-יהודה

פרויקט בן-יהודה הנפלא מביא אוסף של הצעות לחידושי מילים שפרסם אליעזר בן יהודה.

ואלה המילים: מִילּוֹן; דִּגְדּוּג; פַּרְוָה; נַזֶּלֶת; שְׁנִיָּה, דַּק, רֶגַע; רִשְׁמִי, מִשְׂרָד; מַעְדֵּר; מִנְשָׁר; תַּעֲרוּכָה; גַּרְבַּיִם, מַגֶּבֶת, מַפָּה, וִילוֹן, גְרוּטָה, מִמְחָטָה; תִּזְמֹרֶת, דִּרְבֵּן, עָקַב; אָדִישׁ, אֲדִישׁוּת; נוֹאֵם; שִׁעֲמוּם; טֶקֶס; אֶקְדָּח; גְּמִישׁוּת; מִיהוּת, זֶהוּת.

ביטוי השבוע: שעיר לעזאזל

שָׂעִיר לַעֲזָאזֵל


כינוי למי שמואשם בכשלונותיהם או חטאיהם של אחרים אף-על-פי שאינו אשם, במיוחד אם עליו לשאת בעונש במקומם.

מקור הביטוי הוא הלכות יום הכיפורים, שלפיהן היה נבחר שעיר (דהיינו, תיש) והיה משולח לעזאזל ועליו עוונות ישראל. ככתוב בספר ויקרא פרק טז פסוק י: וְהַשָּׂעִיר, אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל, יָעֳמַד חַי לִפְנֵי אדוני, לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל, הַמִּדְבָּרָה.

;

6.5.05

נקודת מגוז

נְקֻדַּת מָגוֹז ש"ע נקבה. - בעיסוק בפרספקטיבה: נקודת המפגש המדומה של שני קווים מקבילים הנראים ממרחק. בלעז: vanishing point.

על נקודות מגוז ראו בוויקיפדיה. הסבר יפה, כולל תרגילים, על פרספקטיבה עם נקודת מגוז אחת ושתיים, תמצאו כאן.

;

מילת השבוע

יום שישי הגיע, ואיתו הופעה חוזרת של המדור "מילת השבוע". פירוש המילה יתפרסם בהודעה נפרדת. והפעם:
נְקֻדַּת מָגוֹז

3.5.05

הגיע הזמן

הגיע הזמן ש"רגע של עברית" יהיה podcast, לא?

2.5.05

עוד על אנכרוניזם

אפרופו ביטויים אנכרוניסטיים המתייחסים לטכנלוגיה שכבר אינה קיימת, נזכרתי בביטוי העממי "נפל לו האסימון" שמשמעותו "הוא הבין סוף סוף".

לפי ידיעות אחרונות היום האסימון, אותו מטבע חיוג עם חור, יוצר לאחרונה ב-1988. אחריו עברנו לטלקרטים (למי שזוכר), והיום כמעט לכולם יש פלאפונים.

אבל בשפה נשארנו עם "נפל האסימון" והביטוי לא עודכן טכנולוגית ל-"נפל לו הפלאפון"...

1.5.05

עברית מדוברת

כדי ללמוד עלמצב העברית הישראלית המדוברת לא חייבים לצאת לרחוב ולהקליט אנשים, או להקשיב לרדיו חס וחלילה. המקומונים נותנים מדגם מייצג למגוון תופעות לשוניות חביבות.

הפעם נפנה מבטנו למדור ביקורת הטלוויזיה, משמר המרקע, של המקומון "ירושלים" מה- 29/4/05 (ס'חתיין על השם של המדור, אגב. אהבנו).

הנה מבחר ניסוחים משעשעים, ערבובי משלבים, וערבובי שפות להנאתכם...

"בנאדם רוצה להתרווח בכורסת הטלוויזיה שלו חמוש בממיר ולראות משהו כיף לחג."

"לופ מחזורי" (בערוץ 23, כמובן)

"לא ברור לנו מי היה אחראי על לוח השידורים של החג הזה, אבל אם אפשר שם וכתובת, אנחנו בדרך"

"היא נראית סבבה, שותה משקה לא מגוחך (ע"ע סאות'רן קומפורט) ויש פוטנציאל"

"פשוט אוספת את הפקלאות, קמה ונעלמת"

"לנוכח הקונספט המופלא" (של סדרות שנגמרות באמצע)

"יש למישהו רעיון למילה עברית ל'קיוביקלס'? המילה אשכובית לא תתקבל בברכה"

"לא חראם?"

"אבל מתי לעזאזל משדרים את 'ענקים קטנטנים' הכה חביבה עלינו?"

"אם אין לכן תוכנית קונקטית לשדר משהו בזמן הקרוב - עזבו אותו, באמא'שכם"

"הלו? מה נהיה?"

"כולה רוצים לתפוס חרופ לחצי שעה"

וכמובן שלל מילים לועזיות כמו: פרומואים, פריימים, טאלנטים וכד'


אחלה שפה יש לנו, לא?

ביטוי השבוע: זה נהנה וזה לא חסר

זֶה נֶהֱנֶה וְזֶה לֹא חָסֵר


וגם: זה נהנה וזה אינו חסר.

מקור הביטוי הוא מסכת בבא קמא דף כ.

ביטוי המתאר מצב בו העושה מעשה הגורם הנאה למישהו אחר אינו גורע כלום מעצמו.

הביטוי אמנם מליצי אך משמש גם בשפת היום יום. לדוגמה: "מה אכפת לו להביא בשבילי משהו כשהוא נוסע העירה? הוא ממילא נוסע - זה נהנה וזה לא חסר!"

לגבי המשמעות ההלכתית משפטית שיש לסוגיית "זה נהנה וזה לא חסר" ראו כאן וכאן.

;