בהפטרה לפרשת נח מופיע הפסוק המבלבל "הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ כָּסֶף לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב" (
ישעיהו נה א). נדמה לרגע שהפסוק הוא תקדים ל"הצעה" המפורסמת של מרי אנטואנט: "אם אין לחם, שיאכלו עוגות" (S'ils n'ont pas de pain, qu'ils mangent de la brioche) אך אברבנאל מציע הסבר נאה לפסוק:
וכבר ידעת שמילת "כסף" הנחתה הראשונה היא הכוסף והתאוה, ומפני שמתכת הכסף יכספוהו הכל, לכן מפני הכוסף אליו יקרא "כסף".
האטימולוגיה של אברבנאל (שחי במאה ה-15) למילה
כסף, ולתאוות הכסף של בני האדם, מזכירה כעת דווקא ביטוי צרפתי אחר: plus ca change, plus c'est la meme chose...
לפי אטימוליגה זו משמעות הפסוק המבלבל, בהקשר משל המים והאוכל, היא,
אף על פי שאתם חסרים מכל ידיעה ולא כוספים אליה, לכו ללמוד ולהטריח עצמכם בלימוד התורה ואז תאכלו ותהנו ממנה, וכמו שאמרו "יגעת ולא מצאת אל תאמין".
או במילים אחרות "מתוך שלא לשמה".
תוויות: אטימולוגיה, תנך