מערכון מומלץ

ההודע הקודמת הזכירה לי את המערכון הנפלא "הסיידים" של הגשש החיוור (מי יצליח לנחש למה?), ולכן הקשבתי לו פעם נוספת ונזכרתי שחלק גדול מההומור בו הוא הומור לשוני שלא נס לחו.

מומלץ בחום!

נ"ב
המערכון הזה, ועוד רבים נוספים, נמצא באוסף הגשש החיוור שמשווקת חברת מדיה דירקט. האוסף מורכב מארבעה תקליטורים המכילים 26 קטעים (22 מערכונים ו-4 פזמונים).

מילים חדשות

"ידיעות" מספרים לנו היום על כמה מילים חדשות מבית האקדמיה. לצערי אני חייב לומר שעושה רושם שהמוסד הנכבד הזה לא מורכב מאנשים בעלי רגישות לשונית...

המילה הראשונה שמציעים לנו היא סחריר שהיא מעתה התרגום הרשמי למושג "ספין" מתחום יחסי הציבור והתקשורת. הנימוק למילה, כך אני מבין מהעיתון, הוא שהמקבילה העברית למושג "ספין" בפיזיקה היא "סחריר". הכוונה, לפי המזכירה האקדמית של האקדמיה, היא לתאר "משהו הסתחרר סביב המוקד ואינו העיקר", אלא שנראה שלא זה המקור של המושג spin בלועזית בהקשר הפוליטי.

גרוע מזאת: המשמעות של ביצוע ספין אינה לרקוד מסביב לעיקר. יצירת ספין היא יצירת מוקד אחר לדיון או הסטת תשומת הלב. ההסבר מעיד על אי-הבנה של המושג המתורגם!

עד כאן ברמת המשמעות של המילה. מבחינה הצליל שלה המילה סחריר הזכירה לי לפחות את המילה תסריח' הזכורה לרע.

אמרו מעתה: איל ארד הוא רופא של סחרירים (ואל תשכחו שהתפקיד של בעל מקצוע כזה הוא לטפלל, ולא לסחרר...)

תאמינו או לא אבל נשאר להם מרץ להמציא עוד כמה מילים:

רגולציה היא מעכשיו אסדרה. לא הסדרה, חלילה: אסדרה באלף רבתי. והרגולטור הוא מאסדר, כמובן.

רגולציה היא פעולה היוצרת שליטה ובקרה על הסדר בתוך מנגנון או מערכת. כך למשל, מועצת הרשות השניה עושה רגולציה בתחום שידורי הטלוויזיה. מעתה יש לומר: הרשות השניה היא המאסדר.

אם הצליל של זה לא מספיק מגוחך, הרי שיש רק להיזכר שהמילה רגולציה משמשת גם לתיאור הכללים אותם קובע הרגולטור. משמעות זו של המילה רגולציה מתורגמת בדרך כלל למילה העברית תקנה. האיסדור הרי הוא "לתקן תקנות".

לא ברור לי למה צריך שתי מילים נפרדות למושג רגולציה, אבל אפשר להצדיק את ההחלטה הזו שכן רגולטורים לא מסתפקים בקביעת תקנות. ובכל זאת, המשמעות של יצירת סדר ("איסדור"?!) היא המשמעות המשנית של המילה רגולציה (regulation), ואינה מתארת את הפעולה השוטפת הרגילה של גופים רגולטורים.

קוראים ותיקים ודאי יודעים שאני לא נוהג להתנפל על האקדמיה, למרות שלא כל ההחלטות שלה נראות לי מוצדקות או מובנות. ברוב המקרים אני מניח שיש סיבות טובות להחלטות שלהם. הפעם חרגתי ממנהגי זה, כי המילים באמת נראות לי לא מוצלחות. ייתכן, כמובן, שדווקא מילים אלה יקלטו, אבל הסיכוי לכך נראה לי קטן למרבה המזל.

על ההצעה לתרגם laptop למחשב ברכיים אני לא יכול להביא את עצמי לכתוב: אני עסוק מדי בלהתגלגל מצחוק...

קישקשתא

מה המילה החסרה? והפעם שיר הפתיחה של אחת מתוכניות הילדים הקלאסיות של ישראל: קישקשתא.

קוראים לי קישקשתא, קישקתא זה שמי
כמעט ושכחתי: שלום!
אני שר ורוקד לי
כמעט בעצמי
בתוכנית: XXXXX

אני יודע, זה קל מדי...

המשוררים הישראלים שאתם הכי אוהבים

תוצאות המשאל של Ynet כאן.

האם במקרה זה קול המון כקול שדי? אתם תחליטו.

אני ציפיתי/קיוויתי שלאה גולדברג "תיקח" מקום ראשון, אבל גם מקום שני זה מכובד...

אל תתרגזו, אבל...

בזמנו דיברנו על פעלים לא רגילים. קיימת תופעה דומה, בעלת משמעות לשונית עמוקה קצת יותר והיא מעבר מפועל אחד למשנהו כאשר עוברים בין הזמנים הדקדוקיים.

למשל בעברית מדוברת: אמרתי לו, אני אומר לו, אני אגיד לו (נסו לחשוב על ההטיות האחרות. אפשר להטות את שני הפעלים, אבל מה הפועל הנפוץ בכל זמן או הטיה?)

חילוף נוסף יכול לקרות במעבר מפעיל לסביל, או במעבר בין הגופים.

למשל, שמתי לב לפתע שאנחנו בדרך כלל מרגיזים מישהו, והתוצאה היא שהוא כועס. כמובן שאפשר (ואפילו לא קשה מדי) להכעיס וגם להתרגז, אבל נדמה לי שהצורות מכעיס (לעומת מרגיז) ורוגז (לעומת כועס) נפוצות הרבה פחות.

חייל, איך עושה גנרטור?

מישהו סיפר לי היום שבימיו כחייל (ממש לא בתקופה האחרונה) הכינוי הצבאי לגנרטור - שנקרא בשפה הצהלית "יחידת כח" - היה פק פק, על שם הרעש שהמכונה הייתה עושה.

רציתי לשתף אתכם בדוגמה המשעשעת הזו לאונומטופיאה.

קללות

בישראל מקללים בדרך כלל בערבית, באנגלית או ברוסית.

נראה שככל שהשפה מוכרת ומובנת יותר, משתמשים בה לקללות חריפות פחות. קללות וניבולי פה באנגלית (כמו "שיט" ו-"פאק") הם עניין שגרתי, וכך גם הקללות בערבית שמשעותן ידועה לכל. בקללות ברוסית (אתם יודעים לאיזה קללה אני מתכוון), משתמשים רבים בלי בכלל לדעת מה משמעותן...

משעשע כהוגן

"ידיעות אחרונות" מפרסם היום נוסח תפילה מיוחד, מאת הרב שמואל אליהו, המיועד לניגשים לטסט ("מבחן מעשי בנהיגה", anyone?)

התפילה כולה די משעשעת, אני חייב לציין, אבל לא אצטט כאן את כולה (לך תדע איך עובדות זכויות יוצרים של תפילות...)

בתפילה מופיע המשפט: "עזרני לנהוג בביטחון ובזהירות, שלא אתרגש ולא אעשה דברים שלא כהוגן".

צורת השימוש כאן במילה כהוגן מאוד לא שגרתית בעברית המדוברת. מילים נרדפות, נפוצות יותר בהקשר כזה, הן כראוי וכיאות.

המילה כהוגן משמשת בעברית המדוברת במשמעות של "במידה רבה" או "מאוד".

הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת

גליון "תרבות וספרות" של הארץ מהשלושה ליוני הוקדש לפרידריך שילר והביא מספר מימרות שלו, ובהן הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת (קשר פיאסקו, 1783). בנוסף הביאו שם נוסח תרגום שונה, "בלשון ההשכלה" כדבריהם: הכושי כילה מלאכתו לעשות, הכושי יוכל להלוך ולשום לדרך פעמיו.

משעשע.

טעם לפגם

בעברית מוטעמת (מודגשת בהגיה) בדרך כלל ההברה האחרונה במילה: מלרע. ישנן צורות בהן ההטעמה היא על ההברה שלפני האחרונה: מלעיל. לכל מילה בת יותר מהברה אחת יש טעם עיקרי אחד, והטעם קבוע בעיקרו. הטעם המלרעי הוא הרגיל, ואילו מלעיל הוא המסומן, והוא מופיע במקרים מסוימים בלבד.

הטעם מאשר להבחין בין מילים הזהות אחת לשניה בכל פרט לטעם.
כך למשל: רצו-רצו ו-בוקר-בוקר (cowboy).

במילים עבריות מקוריות מלעיל מוגבלת למקרים ספורים, בהם: צורות נקבה בעלות סיומת -ת; פעלים בעבר גוף ראשון יחיד ורבים, וגוף שני זכר; פעלים בעתיד ובציווי בסיומת -נה (תלמדנה).

מקרים חשובים נוספים הם כאשר מוספות אותיות סופיות: תוספת של כינוי קניין של גוף המדברים החבור לשמות עצם ביחיד ולמלות יחס בנטיה (אצלנו), וכן בתוספת כינוי גוף הנוכח, הנסתרת והמדברים לשמות עצם ברבים או למילות היחס המתאימות: בגדיה, אחריה. ובפעלים: בתוספת של כינויי המושא החבוי הלבשתנו.

מקרה מעניין נוסף שנציין הוא התוספת של הא המגמה, שגם בעקבותיה נקבל הטעמה מלעילית: אילתה.

מקרים אלה, ומספר מקרים נוספים שלא פירטתי, ממשיכים ככלל את צורת ההטעמה בלשון המקרא, כפי שידוע לנו לפי סימני הטעמים של המסורת הטברנית.

בעברית היום נפוצה הטעמת מלעיל גם במקרים הבאים: שמות פרטיים (בכדי להבדיל, למשל, בין יפה השם, ל-יפה התואר); מילים לועזיות, שלפעמים איפלו זוכות להטעמה קדם-מלעילית: סינדרום, נורמה, רדיו; מלות משחק כגון אלה שנמצא בצורה בה ילדים סופרים בקצב משחק: ראשון, שני, שלישי, רביעי (קדם-מלעיל) וכו'; מילים בעלות מטען רגשי, למשל בובה ככינוי חיבה.

מספר קללות אף הן בהטעמת מלעיל: טומטום, טמבל.

ההטעמה, והגיה בשינוי ההטעמה, משמשים לקביעת המקצב וההנגנה של משפטים בשפה. ההטעמה המלרעית הרגילה נתונת לטקסט סגנון גבוה ופורמאלי, ואילו הטעמה מלעילית מאפשרת לגוון את הקצב של הטקסט וגוררת בד"כ סגנון בינוני-נמוך ולא פורמאלי. הרחקת טעמים זה מזה מאפשרת שמירה על מקצביות בשפה, ובאה לידי ביטוי בצירופי מילים כגון, לאו דווקא, ראשית כל ועוד. דוגמה מרשימה היא הצריוף "מאידך גיסא" שלו שתי צורות הגיה, שמשמרות את הרחקת הטעמים זה מזה: מאידך גיסא לעומת מאידך גיסא.

רוב דוברי העברית לא טועים בהטעמה. כאשר מתרחשת טעות היא בדרך כלל של הטעמה מלעילית כאשר צריכה לבוא הטעמה מלרעית. דוגמאות מעניינות: הכלל קובע שמילים לועזיות בהן יש סיומת של תואר יש לומר במלרע: שוודי, היסטורי. מקיימים כלל זה רק ברדיו, וגם שם הוא הולך ונעלם. כלל דומה חל על צורות רבים כדון סטודנטים, נורווגים וכד'.

הכלל המשעשע ביותר שקבעה האקדמיה ללשון העברית עוסק, כמובן, בשמות עצם בסיומת ָה או יָה, אותם גם כן צריך לומר במלרע. למה כלל זה כה משעשע? כי המילה אקדמיה עצמה נופלת בתחומו של כלל זה ולכן יש לומר "האקדמיה ללשון העברית", אולם הכלל לא השתרש והכל אומרים אקדמיה (וכך גם עם המילה אוניברסיטה).

מקורות
לכתיבת הודעה זו נעזרתי רבות במאמר נדידת טעמים בעברית המדוברת של אורה שורצולד המכיל דוגמאות רבות נוספות, ומומלץ למי שמתעניין בנושאים כגון זה, וכן בלקסיקון דביר לשיפור הלשון של ד"ר ראובן סיוון.

חנוכה

מסתבר שלמילה "חנוכה" יש משמעות בסוואהילי. זה כלשעצמו לא היה כל כך משעשע. מה שמשעשע הוא שבגלל דו משמעות שאפשר למצוא בצירוף lighten up באנגלית, נראה כאילו יש קרבת משמעות בין "חנוכה" בעברית ובסוואהילי.

זה כמעט משחק מילים: כדי להעריך אותו באמת אני מניח שצריך לשלוט בשלוש השפות גם יחד..

(מכאן)

עוד פעם ירח

עוד שיר ילדים עם ירח. מה שם הפרח, שהסתרתי? מי כתב את המילים?

לילה לילה מסתכלת הלבנה
בפרחים אשר הנצו בגינה,
בפרחי הזיכרון
בגננו הקטון
לילה לילה מסתכלת הלבנה...

גוגל בעברית

לפי עיתון הארץ הבוקר, חברת גוגל העולמית שוקלת הקמת סניף ישראלי. העיתון עוסק באריכות בהשפעה שיכולה להיות לכניסתה של גוגל על שוק האינטרנט בארץ. מעניין אם תשומת הלב החדשה של גוגל תסייע בחיפוש חומר בעברית ברשת. למשל,

מציאת מילים מנוקדות ולא מנוקדות כאחד (כלומר התעלמות מניקוד חלקי וכד')

הבנת האפשרויות לכתיב שונה עקב כך שבעברית יש כתיב מלא, כתיב חסר, וכמה וריאציות בינהם.

שילוב של מילון, כפי שיש באנגלית ובשפות אחרות.

הוספת אפשרות לתרגום מעברית ולעברית למנגנון התרגום האוטומטי.

וזו רק ההתחלה...

כל ישראל חברים

אהוד אשרי כותב במדורו "משחק מלים" בהארץ על צורות הפניה העממיות בישראל. אלה מילות הפניה המשמשות אותנו בפניה לבעלי מקצוע (מוכר בחנות, מוסכניק), בפניות שלהם ללקוחות וכד'.

הפניה הצבעונית ביותר היא "בעל הבית", כמו במשפט "מה אפשר להביא לך, בעל הבית?" או לחילופין "בעל הבית, אפשר לשלם?". פחות מעניינות ממנה הן המילים "חבר", "אחי", ו"גבר" ("מה בשבילך, גבר?"). אשרי גם מציין את הצורה "גבר-גבר" שנפוצה בשימוש כזה הרבה פחות.

אשרי נעזר במלצר וותיק, וממנו מסיק מה צורת הפניההמקובלת בכל תקופה. הנסיון שלי מראה, שיש שימוש במקביל בצורות שונות בתקופות שונות, ושהישראלי המצוי - שאינו משתמש בצורות פניה כאלה החלק מעבודתו היומיומית - חש לעתים קרובות חוסר בטחון, ואינו יודע איזו צורת פניה מתאימה בכל סיטואציה.

כמו המילים "כפרה" ו-"מותק", השימוש בצורות הפניה הללו יכול להישמע מאוד מאולץ ולא טבעי. כדי ללמוד את האינטונאציה המתאימה, ולדעת באיזה סיטואציות לשהתמש בהן, צריך לגדול לתוכן. ייתכן שהרבה אימון יכול גם הוא להביא לשימוש ספונטני שלא ישמע מאולץ...

לשפצר

המילה הצבאית הנפלאה לשפצר כבר מזמן נכנסה לאוצר המילים הכללי בעברית. אבל מהו מקורה המדויק של המילה? האם היא שילוב של לשפץ וליצר? או אולי לשפר ולשפץ, דווקא?

נ"ב
השורש ש.פ.צ.ר הנגזר מהמילה משמש, כמובן, ליצירת מגוון מילים קשורות נוספות: שופצר, משופצר, שיפצור, שיפצורון, וכד'.

שוויון בין המילים

הזדמן לי להיתקל לאחרונה במישהי שמקפידה מאוד בדיבורה. אחת האבחנות שהיא עשתה היתה בין המילה השוואה (במשמעות של מציאת הדומה והשונה בין שני דברים) ובין המילה השווייה (במשמעות של הפיכת שני דברים לשווים, עשיית שוויון).

זו אבחנה יפה, במיוחד בגלל פער המשמעות העדין אך החשוב בין שתי המשמעויות השונות, והבסיס הדקדוקי שלה בעברית מעניין, שכן שתי המילים מאותו שורש, ובידול המשמעות נראה כתופעה מאוחרת.

ככל הנראה האבחנה הזו אינה קיימת בעברית המדוברת בפועל. המילה "השוואה" משמשת בשתי המשמעויות (למשל "השוואת שכר לנשים" משמעותה הפיכת השכר לשווה, לא בדיקה עד כמה הוא אינו שווה). בנוסף, נראה שהמילה "השווייה" נעלמה מן הלקסיקון. משלושה מילונים בהם בדקתי, רק אבן-שושן מתייחס למילה "השווייה" ואילו השניים האחרים כוללים את שתי המשמעויות השונות בהגדרה שהם נותנים למילה "השוואה".

אם ברצוננו להחיות את האבחנה בין המילים, כל שעלינו לעשות הוא להתחיל להשתמש בהן במשמעויות המתאימות. לרוב דוברי העברית יהיה קל להבין את הבדל המשמעות, ואם תעמוד לפניהם הבחירה אני משער שינחשו נכון איזה מילה משמשת באיזה משמעות.