קללות
בישראל מקללים בדרך כלל בערבית, באנגלית או ברוסית.
נראה שככל שהשפה מוכרת ומובנת יותר, משתמשים בה לקללות חריפות פחות. קללות וניבולי פה באנגלית (כמו "שיט" ו-"פאק") הם עניין שגרתי, וכך גם הקללות בערבית שמשעותן ידועה לכל. בקללות ברוסית (אתם יודעים לאיזה קללה אני מתכוון), משתמשים רבים בלי בכלל לדעת מה משמעותן...
נראה שככל שהשפה מוכרת ומובנת יותר, משתמשים בה לקללות חריפות פחות. קללות וניבולי פה באנגלית (כמו "שיט" ו-"פאק") הם עניין שגרתי, וכך גם הקללות בערבית שמשעותן ידועה לכל. בקללות ברוסית (אתם יודעים לאיזה קללה אני מתכוון), משתמשים רבים בלי בכלל לדעת מה משמעותן...
פורסם על-ידי אהוד | [קישור קבוע]
2 תגובות
כמי שחולק את חייו עם ילידת נובוסיבירסק, גם אני כמובן ער לאיסור החמור המושת עליי לעשות שימוש במילות הקללה הרוסיות המוכרות לי, משום חומרתן וגסותן לאין-שיעור.
מה שלא מובן לי, בכל זאת, הוא מי בדיוק אחראי ל"ייבוא האישי" של הקללות הללו? אם הן כל-כך גסות וכל-כך חמורות, שאפילו כמה מהחבר'ה הצעירים והחופשיים ביותר שאני מכיר מסמיקים בשומעם אותן, צריך לתהות על אופיים האמיתי של מי שהשתמשו בהן כאן, בטח בזמן העליות הראשונות.
זו פרשנות אפשרית, כמובן.
אבל יש הסבר פשוט יותר. הביטויים הגסים הללו הושמעו במקרים חריגים על-ידי אנשים שדיברו ברוסית (וכך גם לגבי קללות בנאגלית שקולטים מהטלוויזיה, למשל). מאיזינים (למשל ילדים שכבר לא ידעו את שפות האם של הוריהם) קלטו את הקללה, אך לא ידעו להעריך את עוצמתה, ולכן הקללות הללו הפכו לנפוצות יותר, ובלעת משמעות "רזה" יותר.
הוסף רשומת תגובה
<< Home