קושט

קֹשְׁטְ, קושט ש"ע, זכר. - אמת.

המילה המליצית קושט משמשת כמעט אך ורק בביטוי קושט אמרי אמת (משלי כב כא). הביטוי הוא צירוף של שני תיאורים נרדפים, שהרי משמעות המילה קושט הוא אמת, ובכך הפסוק דומה לביטוי "אמת לאמיתה", והכפילות באה לחזק את האמירה.

הפסוק משובש לעיתים קרובות לביטוי "קושט דברי אמת".

המילה קושט, באותה משמעות מופיעה גם בתהילים ס ו: נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס, לְהִתְנוֹסֵס -- מִפְּנֵי, קֹשֶׁט סֶלָה.

מקור המילה ארמי.

מילת השבוע

יום שישי הגיע, ואיתו הופעה חוזרת של המדור "מילת השבוע". פירוש המילה יתפרסם בהודעה נפרדת. והפעם:
קֹשְׁטְ

פרסומות

הטלוויזיה המסחרית הביאה לחיינו אוסף של צורות מכוערות להפסקת שידור כדי לעבור לפרסומות למשל,

• פיר-סו-מות!!! (בצעקה יחד עם הקהל באולפן)
  
• "נצא לקניות"
  
• "צריך להתפרנס" (או "נצא להתפרנס")
  
• "הפסקה קצרה של X דקות", "הפסקה קצרה להתארגנות"
  
• "מיד אחרי החסות"
  

אני משאיר לכם את המשימה להתאים כל נוסח למגיש הנוהג להשתמש בו.

בארה"ב בד"כ משתמשים בנוסח סתמי יותר והרבה פחות מעצבן: right after this, למשל we will talk to Prof X right after this.

צורות היציאה לפרסומות הפכו לצורת התחנחנות של מגישי טלוויזיה. ייתכן שאחת הסיבות לניסוחים המגוונים הללו היא תחושת אי נוחות של המגישים עם העובדה שהם עובדים בטלוויזיה מסחרית. איכשהו נראה לי שזו לא הסיבה האמיתית. אולי בעבר - היום רובם הפנימו את עולם הערכים של הטלוויזיה המסחרית ואימצו אותו כעולמם הרוחני.

צורת היציאה לפרסומות מעידה על אופי המגישים השונים הרבה יותר ממה שהם חושבים, ויותר ממה שנראה לעין במבט ראשון.

הומור

עוד לא הזדמן לי לצפות בעונה החדשה של "אחורי החדשות", אבל לפי רענן שקד בידיעות אחרונות הדמות של המתנחלת נחמה בת-יפונה ראויה לציון עקב השימוש שעושים הכותבים בהומור המבוסס על סגנון לשוני ועל אסוציאציות לשוניות לשפת המקרא והמדרש. להמחשה הנה הדוגמה שמביא היום רענן שקד: "נאמר ולך יש זיתים, האם יכולה אני במסיק, שלא מזדון, לבוא ולאכול כזית מזיתיך, או שעל הזיתים שלך יש דין שור שנפל לבור?"

אין צורך לנתח לעומק את הקטע כדי לשים לב למאפיינים הלשוניים עליהם הוא מתבסס, למשל "יכולה אני" (במקום "אני יכולה" שהיה אומר דובר העברית המצוי), "לאכול כזית", "דין שור שנפל לבור" (המקור כאן).

שלא לדבר על השם שנבחר לדמות: "נחמה בת-יפונה". שמא, בעזרת השם, יואילו במטותא המחברים לשנות את שמה לנחמה בל-תפונה? אמן, ואמן.

קצת בוטה...

נתקלתי לאחרונה בהתחכמות משעשעת, שחשבתי שראויה לתשומת לב של חובבי לשון. לצערי המשפט מעט בוטה, כך שלמי שרגיש במיוחד מומלץ לדלג על המשך הודעה זו.

כידוע לרבים, וטרינרים כפריים מבלים חלק ניכר מזמנם בבדיקה רקטלית של פרות. קשים חיי הוטרינר...
כאשר הוטרינר מבצע בדיקה שכזו ניתן לתאר את מצבם ההדדי של הוטרינר ושל הפרה כך: לוטרינר יש יד בתחת, ולפרה יש יד בתחת.

ועל זה נאמר: יחי ההבדל הקטן...

אל מלך נצור?

מסתבר שבגיברלטר שרים את ההמנון הבריטי בעברית (הקישור מכאן).

לא הצלחתי למצוא את המילים...

סקר

בכמה הזדמנויות בעבר, למשל בשבוע הספר ובחג החנוכה, הקדשתי רצף של הודעות לנושא אחד הקשור לתקופה ולזמן.

תהיתי אם צורת פרסום כזו היא לרצון לכם.

אשמח לשמוע את דעתכם.

ביטוי השבוע: כרסה בין שיניה

כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ

לפי מסכת ראש השנה ב ח.

נאמר על מי שנמצאת בחודשי ההריון המאוחרים, והריונה כבר ניכר בה.

הביטוי המליצי משתמש בשפה ציורית כדי לתאר את מצבה של האישה, שבטנה מעידה עליה שהיא בהריון.

מעוז צור (3)

חנוכה עוד לא נגמר...

השיר נפתח במילים "מעוז צור ישועתי". מילים אלה הן כינויים של האל. "ה' עוזי ומעוזי", ירמיהו טז יט; הנוסח "צורנו צור ישועתנו" מופיע בתפילה.

השימוש במילה "צור" ביחס לאלוהים מופיע בתהילים, למשל "ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה" (תהילים קמד). משמעות המילה "צוּר" היא סלע קשה, ובהשאלה היא משמשת לתיאור האל עליו נשען האדם כעל צוק איתן. כך למשל גם בפסוק כִּי מִי אֵל, מִבַּלְעֲדֵי יְהוָה; וּמִי צוּר, מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהֵינוּ (שמואל ב כב לב).

ובכן, "מעוז צור ישועתי/לך נאה לשבח" משמע "אלוהינו, לך מגיעים השבח והברכה". שבח וברכה על מה? על ההצלה מכל הפורענוית והגלויות שמוזכרות בהמשך השיר.

ביטוי השבוע: אור יקרות

אוֹר יְקָרוֹת

לפי זכריה יד ו

אור נעים לעין.

לפי תחושתי רוב דוברי העברית היום משתמשים במושג "אור יקרות" כדי לתאר אור גדול וחזק. לדוגמה: בשעות הלילה מואר הש"ג באור יקרות.

גפת

גֶּפֶת ש"ע, נקבה. - פסולת הזיתים הנשארת לאחר סחיטת השמן בבית הבד. הגפת יכולה לשמש כחומר בערה להסקה. לעיתים גם: פסולת ושאריות מפירות אחרים כגון ענבים.

דוגמה לשימוש: בשמן זית שנמכר כשמן מאכל התגלו לאחרונה שאריות גפת, ובהן חומרים מסוכנים. יש להשתמש בשמן הזה אך ורק לבערה, ולא לבישול ולטיגון.

מילת השבוע

יום שישי הגיע, ואיתו הופעה חוזרת של המדור "מילת השבוע". פירוש המילה יתפרסם בהודעה נפרדת. והפעם:
גֶּפֶת

מעוז צור (2)

השורה המבלבלת ביותר בשיר היא כנראה השורה השלישית: "לעת תכין מטבח/מצר המנבח". ממש ברור מה זה אומר, אה?!

אז ככה: "מַטְבֵּחַ" מלשון טבח, הרג. ואילו "צר המנבח" הוא האויב (צר, צורר) המעז פנים כלפי ישראל ומנבח כלפיו (מנבח מלשון נביחה, כשל כלב). יש המזהים את הצר המנבח עם עמלק, שלא הסתפק בעוינות לישראל אלא דיבר בגנות אמונתם.

משמעות השורה, אם כן, היא "בזמן שיעשה טבח באויבי ישראל".
המשך השיר, למי ששכח, הוא "אז אגמור בשיר מזמור חנוכת המזבח".

נחמד ואנושי, לא?

מעוז צור ישועתי

"מעוז צור" הוא אחד השירים המוזרים ביותר שאנחנו שרים (וזה בלשון המעטה). כמעט איש אינו מבין את המילים, ובכל זאת כולם מכירים את השיר ומצטרפים בחדווה לשירה מבלי לדעת על מה בדיוק הם שרים...

הפעם עובדה קטנה, שייתכן שלא כולם מודעים לה. מילות השיר הן אקרוסטיכון: צירוף האות הראשונה מכל בית יוצר את השם "מרדכי", שהוא ככל הנראה שם המחבר. לשיר נוסף בית אחרון, שהותיות הראשונות של מילותיו יוצרות את המילה "חזק" כברכה למשורר.

תעלול זה מקובל בפיוטים ובשירת ימי הביניים.

סביבון סוב סוב סוב

השם "סביבון" ניתן על-ידי איתמר בן אב"י כשהיה בן חמש. לפני כן הוצעו השמות כּרכּר (של ביאליק), "חזרזר" ו"גלגלון". ב"לכבוד החנוכה" של ביאליק השורה המקורית היא "מורי נתן כרכר לי" ולא "מורי נתן סביבון לי" ("סביבון מעופרת יצוקה").

הסביבון הצטרף לחגיגות החנוכה בסוף המאה ה-19. עד אז הוא שימש את יהודי מזרח אירופה למשחקי הימורים. האותיות "נ, ג, ה, ש" באו לציין נישט (כלום), גאנץ (הכל), האלב (חצי), ושטיל (עמוד על מקומך בשקט והפסד תור). רק במאה ה-20 קיבלו האותיות את המשמעות של "נס גדול היה שם" ובהמשך, לאחר פרוץ הציונות, "נס גדול היה פה".

עוד על מילות החג, בהמשך.

(לפי "מסלול" בידיעות אחרונות 6/12/2004)

ביטוי השבוע: בטל בשישים

בָּטֵל בְּשִׁשִּׁים

נאמר על משהו זניח, מיעוט מבוטל, משהו שהשפעתו מזערית, מיעוט קטן בתוך רוב מכריע.

מקור הביטוי הוא מההלכה הקובעת לעניין כשרות של תערובות (הכשרות נשמרת עם שיעור המרכיב שאינו כשר קטן מ 1/60). הדיון ההלכתי הוא במסכת חולין דף צח.

דוגמה: החדשות הטובות בטלות בשישים לעומת החדשות הרעות.

עוד דוגמה - ועוד קבוצת מיעוט נרדפת

לא רק בידיעות, ולא רק לעדות המזרח: בהארץ של יום ו' כותב יוסי ורטר על הארועים במרכז מפלגת העבודה ומצטט את שמעון פרס כך: "אני מכיר את אייהוד הרבה שנים". ממתי כאשר מצטטים פוליטקאי בכתבה עיתונאית מחקים את צורת ההגיה והמבטא שלו? האם היו מעיזים לעשות זאת לאריה דרעי, ליברמן או אחמד טיבי? ודאי שלא, ולו בגלל שאז האשמה בגזענות היתה מיידית.

אבל לרמוז על הגיה שאופיינית לאשכנזים מבוגרים (שלא לומר קשישים), זה מותר.

וכך, בין השורות של הכתבה העיתונאית עובר גם מסר סמוי לגבי השתייכות קבוצית, שבעדינות מנסה לדחוף את יו"ר העבודה הנוכחי לעבר השתייכות לכאורה לקבוצת שוליים בעלת מאפיינים אתניים וחברתיים ברורים.

הומור או התנשאות

בהמשך לדיון על הטיה בעזרת השפה אנחנו מוצאים את הקטע הבא בקצרים שמופיעים בצדי העמוד במוסף "ערוצים" של ידיעות ("ניקוי ראש - ישראל"):

עברית השבוע: ציון נאנוס: "שווה להיות אח שלך?" עוזי כהן: "לא שווה - משתלם".

ההומור כאן פועל בשתי רמות. הראשונה: עוזי כהן כלל לא מוצא צורך להכחיש שמשתלם להיות קשור אליו בקשרי משפחה. הרמיזה לשחיתות לא מטרידה אותו כלל. הרמה השניה, והיא שמטרידה אותי, היא שמלעיגים במובלע על כך שעוזי כהן בחר לתקן את הניסוח העממי של ציון נאנוס ("שווה להיות אח שלך?") ולהחליפו במילה ממשלב שפתי גבוה יותר ("משתלם").

ההומור הסמוי כאן מבוסס על התנשאות משותפת של כותב המדור וקוראיו ביחס לעוזי כהן, ולרמתו התרבותית. הקריצה ההדדית על הניסוח המליצי של עוזי כהן מספיקה כדי לבסס את הסולידריות הזו בין כותב המדור לקוראים.

סנוביזם לשוני (או שמא נאמר סנוביות) הוא אמצעי קלאסי לחידוד ניואנסים של מעמד חברתי, ומשמש כאמצעי קל "להעמיד אנשים במקומם".

לי זה מפריע יותר מאשר סיפור הקניידלעך.

"קניידלעך לרבנים"

במדורו בהארץ אהוד אשרי גם מתגולל על טומי לפיד ועל שימושו בביטוי "קניידלעך לרבנים" בדברו על הקצבות כספים לחרדים: " 'קניידלעך לרבנים' מעלה בדמיון תמונה של רבנים אשכנזים לועסים את הכופתאה העגלגלה וזקנם נוטף מרק שמנוני" - ולכן מדובר במטפורה גזענית.

יש לי הרגשה ש"מחפשים" את שינוי. לפעמים כופתאה היא רק כופתאה...

השימוש במושג "כופתאות" לתיאור תקציבים יחודיים לא התחיל עם טומי לפיד, וגם לא עם מפלגת שינוי (תהיה דעתנו עליה מה שתהיה). זהו תיאור נפוץ בציבוריות הישראלית, שמופיע לעיתים קרובות בתקשורת.

אם הציטוט מטומי לפיד מזכיר משהו הרי זה את המערכון עם טוביה צפיר שהופיע באחת מתוכניות ליל שישי בערוץ הראשון לפני שנים הרבה, ועסק בכספים יחודיים ש"נסחטו" על-ידי יו"ר ועדת הכספים שהיה מאגודת ישראל. במערכון ריקד אותו יו"ר ודיבר על "קניידלעך".
ייתכן שהמערכון הזה היה גזעני. אני מנחש שהאסוציאציה של טומי לפיד, וגם של רוב השומעים, היתה אל המערכון הטלוויזיוני, ואם יש להאשים מישהו בגזענות הוא את מחברי אותו מערכון.

מעניין, אגב שאהוד אשרי לא היחיד שמצא כאן נימה גזענית. גם המדור הסטירי (?) "אפעס" בהארץ התייחס לכך ("קניידלעך לרבנים... פיתות לערבושים... מסקרה לנקבות")

הדמיון הזה בין שני עמודים של אותו עיתון הוא, אפעס, חשוד בעיניי.

ואם אנחנו בענייני קניידלעך, אני נזכר במערכון נוסף בערך מאותה תקופה (בלי נדר), שניסה להסביר את השינויים ברוח הזמן, והפיכת החברה הישראלית לחברה אינדבידואליסטית קיצונית. מהזיכרון שלי: "פעם היינו אוכלים קנייד-לָך, וקרפ-לָך, היום הכל זה ביס-לִי וכף-לִי". את זה כתב מישהו שנון יותר...

תוספת: גם אורי אורבך בידיעות "מתלבש" על הקניידלעך של טומי לפיד. בשבילו הם "מוכתמים בעליבות יהודית". ואני שואל, מהיכן הגיעה העליבות? קניידלעך הם מאכל טעים וחגיגי...

בחירת מילים והטיה

אהוד אשרי, במדורו "משחק מילים" בהארץ, כותב על סיקור הארועים במפלגת העבודה ומשתמש בציטוטים על "קרב מיקרופונים", "התפרצות לבמה" וכד' כדי להגיד "שאין דבר כזה 'אובייקטיביות'. לא בעיתונות ולא בשפה."

הוא, כמובן, צודק. בחירת מילים יכולה ליצור הטיה סמויה ולהשפיע על הקוראים לא פחות, ואולי יותר, מאשר התוכן הגלוי של ידיעה עיתונאית.

אלא שנדמה לי שחלק גדול מהקוראים ומצופי הטלוויזיה היום מודעים לכך, ורגישים למדי לשימוש במילים טעונות (וראו את הוויכוח לגבי השימוש במילה "מורדים" כדי לתאר את חברי הכנסת של הליכור שאינם תומכים בעמדת ראש הממשלה).

על הרגישים ללשון להפנות את תשומת הלב להטיה שיכולה לנבוע ממילות קישור, בחירת מִשְלב לשוני, בחירת זמן דקדוקי ועוד.

ובעניין ארמית...

אם כבר הזכרנו את החלפת האותיות בין ארמית לעברית (כשדיברנו על "עבדקן") אני יכול להמליץ על המצגת הזו שמכילה מילון של מילים שימושיות בארמית, מספר כללי אצבע והפניות לספרות עזר.
למי שלא רוצה (או יכול) לחכות עד שהמצגת תיפתח, הנה הסיכום שמופיע שם לגבי החלפת אותיות בין ארמית לעברית: ז (עברית)-ד (ארמית), צ-ט, צ-ע, ש-ת.

עוד על החלפת צלילים בהזדמנות אחרת.

"פעם שלישית גלידה"

כמה וכמה עמים נשאלתי לגבי האטימולוגיה העממית שרצה ברשת ולפיה מקור הביטוי "פעם שלישית גלידה" הוא המשפט "third time I'll scream" באנגלית, וכמה וכמה פעמים עניתי שזה לא סביר (בין היתר כי המשפט באנגלית לא בדיוק נפוץ...), ובכלל הזהרתי מפני אטימולוגיות שנשמעות הגיוניות מדי.

ובכן, המדור "מודיעין שלום" של עכבר כל העיר, שעוסק לעיתים די קרובות בסוגיות לשון, התפנה היום לעסוק בדיוק בביטוי הזה. המדור מפנה לאתר של חנן כהן, שם מופיעה הסברה שמקור הביטוי "פעם שלישית גלידה" הוא ביטוי גרמני שפירושו "בפעם הבאה תצטרך לקנות לי משקה". חנן כותב, "עד כה, הסבר זה נראה לי הסביר ביותר". אני מסכים.

עבדקן

עַבְדְּקָן תואר. - מי שזקנו סמיך ועבות.

מקור המילה הוא בארמית עבדקן=עב+דקן=עב+זקן, לפי חלופת הצלילים הנפוצה בין ארמית לעברית.

מילת השבוע

יום שישי הגיע, ואיתו הופעה חוזרת של המדור "מילת השבוע". פירוש המילה יתפרסם בהודעה נפרדת. והפעם:
עַבְדְּקָן