קללי הקטיבה הנעה

בעולם דובר האנגלית מסתובבות גרסאות רבות של רשימות כללים הומוריסטיות לכתיבה נכונה. העקרון פשוט: צורת הניסוח של הכלל מפרה את הכלל עצמו. למשל: הימנע משיגעות כתיב.

כללים כאלה הם, כמובן, פארודיה על כללי כתיבה נכונה "אמיתיים". ההומור מסתמך על ההיכרות שלנו עם עצות סגנוניות שונות ומשונות, ומבוסס על self reference.

באנגלית כבר יש שם מיוחד לסוג הכללים האלה. הם נקראים fumblerules (פרס וירטואלי ינתן למי שיציע שם מוצלח בעברית). עוד אוסף מוצלח.

וויליאם סאפייר הכותב טור בענייני לשון ב New York Times אסף אוסף גדול של כללים כאלה (שאולי המפורסם שבהם הוא Don't ever use no double negatives) ואף פרסם עליהם ספר.

בהשראת סאפייר פרסם יקיר האתר רוביק רוזנטל רשימת כללי כתיבה מן הסוג הזה במעריב. חלק מהכללים הוא תרגום (חינני) מאנגלית. בגלל שהנטיה להתעסק עם כללי כתיבה בעולם דובר האנגלית רבה יותר מאשר בארץ, חלק מהאופי הפארודי של ה fumblerules הולך לאיבוד בעברית, אבל הם עדיין מעלים חיוך.

שני כללים מוצלחים במיוחד:

24. בטלביזיה השבדית הופיע ארנולד שברצנגר ואמר שהוא אינדיבידואליסט ושלא אכפת לו שבי"ת במקום וי"ו כפולה זה אבאנטה.

33. אל תביאו לנו "תביא" כל משפט שני, זה מביא לנו את הסעיף. אל תיתנו לנו בראש עם "תיתן", זה נותן לנו כאב ראש.