כחום היום
לאור גל החום העובר עלינו, חשבתי להקדיש הודעה למילים הקשורות לגלידה...
גלידה היא מילה שחידש אליעזר בין יהודה על יסוד המילה גליד המופיע במשנה במשמעות קרח. השורש ג.ל.ד משמעו לקפוא ובהשאלה לעצור (כמו שקורה לדם כאשר פצע מגליד). בערבית יש שני שורשים, כנראה קרובים שכן בשפות השמיות ל' ומ' מתחלפים לעיתים קרובות, ג'לד וג'מד שמשעותם לקפוא. ג'מד מזכירה לנו מייד את המילה גמד, והגמד הוא אכן מי שצמיחתו קפאה.
הגלידה הינה מאכל רחוב טיפוסי (שקונים אצל גזלן), ושתי הצורות הנפוצות ביותר שלה בארץ הן גלידה על מקל וקרח ממותק על מקל. הסוג הראשון נקרא בעברית שלגון (זכר, מלשון שלג) או ארטיק (ז'). ארטיק הוא שם מסחרי (מותג) שהפך למילה מקובלת בלשון הדיבור. סוג הגלידה השני שהזכרנו, העשוי גוש קרח ממותק, נקרא בעברית עממית במגוון רחב של שמות: ארטיק קרח או בקיצור קרח (למשל "קרח לימון") הם שמות נפוצים מאוד. הרוכל על חוף הים אמור לצעוק "ארטיק קרח" והקונים מבקשים "תן לי בבקשה קרח לימון". שם נוסף לממתק הקר הזה, האהוב מאוד על ילדים בארץ, הוא קרטיב. גם שם זה, כמו ארטיק, הוא שם מסחרי, שנוצר כמובן מהלחם של המילים קר וטיב.
לקרטיבים יש שם עממי נוסף: אסקימו (ז') על שם השבטים החיים בקוטב הצפוני. לא כל כך politically correct, אבל אין מה לעשות... היו שנים שהטעם היחיד היה לימון והמושג אסקימו לימון היה שגור בפי הבריות. נדמה לי שהיום משתמשים בשם הזה פחות. ואי אפשר, בהזדמנות זו, שלא להזכיר את סדרת סרטי הפולחן/בורקס של הנוער הישראלי מאותגר ההורמונים "אסקימו לימון"...
סוג אהוב נוסף של גלידה הוא גלידה בתוך גביע בצורת חרוט עשוי ופל. גלידה כזו נקראת בקיצור "גלידה בגביע". כאשר קונים בחנות גלידה והמוכר אוסף עבורך כדורים בטעמים השונים בהם אתה בוחר נשמעת לעתים קרובות הנוסחה השגורה בוַפל או בכוס? שעליה אתה אמור לעונת האם אתה מעוניין ללקק את הגלידה בגביע, או לאכול בעזרת כפית פלסטיק קטנה מתוך קערית (או כוס) קרטון. גלידה בגביע הנמכרת ארוזה בחנוית ובקיוסקים נקראת טילון (ז'). מקור המילה הוא ללא ספק טיל קטן, על שום הצורה של המוצר. מקורה של מילה זו גם הוא שם מסחרי.
סוג גלידה נוסף החביב עלי הוא פרוסת גלידה שמשני צדיה בסיקוויט או ופל. גלידה זו נקראת קָסָטָה (נ'). המילה היא מאיטלקית.
חידוש לא כל כך חדש הוא קסטה המורכבת מעוגיות ולא מביסקוויטים. מוצר זה נקרא קוקילידה (מהשימוש באנגלית אפשר לראות שמדובר במותג צעיר יחסית) אך גם עוגילידה. המותגיות של שמות אלה עדיין חזקה בשונה מחלק מהשמות הקודמים שהפכו לחלק אינטגרלי מהשפה.
לכמה סוגי ממתקים קרים ממשפחת הגלידות אין שם בעברית זולת שמות המותגים. בזמנו עברה על הארץ אופנה של אכילת קוביות קטנות של גלידת וניל מצופות בציפוי שוקלד. המוצר, שנמכר באריזת קלקר כדי לשמור על המוצר מהחום לאחר פתיחתו והנחתו על השולחן, נקרא גלידונית, ונאכל כחטיף. בתקופה מסוימת היה מקובל להביא את המטעם החדש כשי לארועים חברתיים, כפי שבעמים אחרים מקובל להביא בקבוק יין...
ממתק נוסף החביב מאוד על ילדים הוא אצבעות מיץ ממותק אותן קונים בסופר ומקפיאים. כך מקבלים מעין קרטיבים נחמדים תוצרת בית בשלל צבעים (כאן המקום לאזהרה לגבי הבטיחות של צבעי מאכל). ממתק זה נקרא popice (פופאייס) על שם המותג הנפוץ בתחום. דיווחו לי שגם המותג שלוק הפך להיות שם נרדף לסוג הממתק הזה, אך אני לא נתקלתי בשימוש כזה עדיין.
היות שמסתבר שמקורם של רוב השמות של סוגי גלידה בעברית הוא שמות מותגים, מתאים לסיים בדיווח שקיבלתי והוא שהמותג מאגנום הולך וחודר לעברית הילדים כמילה נרדפת לארטיק. נחייה ונראה (אם החום לא יהרוג אותנו קודם).
גלידה היא מילה שחידש אליעזר בין יהודה על יסוד המילה גליד המופיע במשנה במשמעות קרח. השורש ג.ל.ד משמעו לקפוא ובהשאלה לעצור (כמו שקורה לדם כאשר פצע מגליד). בערבית יש שני שורשים, כנראה קרובים שכן בשפות השמיות ל' ומ' מתחלפים לעיתים קרובות, ג'לד וג'מד שמשעותם לקפוא. ג'מד מזכירה לנו מייד את המילה גמד, והגמד הוא אכן מי שצמיחתו קפאה.
הגלידה הינה מאכל רחוב טיפוסי (שקונים אצל גזלן), ושתי הצורות הנפוצות ביותר שלה בארץ הן גלידה על מקל וקרח ממותק על מקל. הסוג הראשון נקרא בעברית שלגון (זכר, מלשון שלג) או ארטיק (ז'). ארטיק הוא שם מסחרי (מותג) שהפך למילה מקובלת בלשון הדיבור. סוג הגלידה השני שהזכרנו, העשוי גוש קרח ממותק, נקרא בעברית עממית במגוון רחב של שמות: ארטיק קרח או בקיצור קרח (למשל "קרח לימון") הם שמות נפוצים מאוד. הרוכל על חוף הים אמור לצעוק "ארטיק קרח" והקונים מבקשים "תן לי בבקשה קרח לימון". שם נוסף לממתק הקר הזה, האהוב מאוד על ילדים בארץ, הוא קרטיב. גם שם זה, כמו ארטיק, הוא שם מסחרי, שנוצר כמובן מהלחם של המילים קר וטיב.
לקרטיבים יש שם עממי נוסף: אסקימו (ז') על שם השבטים החיים בקוטב הצפוני. לא כל כך politically correct, אבל אין מה לעשות... היו שנים שהטעם היחיד היה לימון והמושג אסקימו לימון היה שגור בפי הבריות. נדמה לי שהיום משתמשים בשם הזה פחות. ואי אפשר, בהזדמנות זו, שלא להזכיר את סדרת סרטי הפולחן/בורקס של הנוער הישראלי מאותגר ההורמונים "אסקימו לימון"...
סוג אהוב נוסף של גלידה הוא גלידה בתוך גביע בצורת חרוט עשוי ופל. גלידה כזו נקראת בקיצור "גלידה בגביע". כאשר קונים בחנות גלידה והמוכר אוסף עבורך כדורים בטעמים השונים בהם אתה בוחר נשמעת לעתים קרובות הנוסחה השגורה בוַפל או בכוס? שעליה אתה אמור לעונת האם אתה מעוניין ללקק את הגלידה בגביע, או לאכול בעזרת כפית פלסטיק קטנה מתוך קערית (או כוס) קרטון. גלידה בגביע הנמכרת ארוזה בחנוית ובקיוסקים נקראת טילון (ז'). מקור המילה הוא ללא ספק טיל קטן, על שום הצורה של המוצר. מקורה של מילה זו גם הוא שם מסחרי.
סוג גלידה נוסף החביב עלי הוא פרוסת גלידה שמשני צדיה בסיקוויט או ופל. גלידה זו נקראת קָסָטָה (נ'). המילה היא מאיטלקית.
חידוש לא כל כך חדש הוא קסטה המורכבת מעוגיות ולא מביסקוויטים. מוצר זה נקרא קוקילידה (מהשימוש באנגלית אפשר לראות שמדובר במותג צעיר יחסית) אך גם עוגילידה. המותגיות של שמות אלה עדיין חזקה בשונה מחלק מהשמות הקודמים שהפכו לחלק אינטגרלי מהשפה.
לכמה סוגי ממתקים קרים ממשפחת הגלידות אין שם בעברית זולת שמות המותגים. בזמנו עברה על הארץ אופנה של אכילת קוביות קטנות של גלידת וניל מצופות בציפוי שוקלד. המוצר, שנמכר באריזת קלקר כדי לשמור על המוצר מהחום לאחר פתיחתו והנחתו על השולחן, נקרא גלידונית, ונאכל כחטיף. בתקופה מסוימת היה מקובל להביא את המטעם החדש כשי לארועים חברתיים, כפי שבעמים אחרים מקובל להביא בקבוק יין...
ממתק נוסף החביב מאוד על ילדים הוא אצבעות מיץ ממותק אותן קונים בסופר ומקפיאים. כך מקבלים מעין קרטיבים נחמדים תוצרת בית בשלל צבעים (כאן המקום לאזהרה לגבי הבטיחות של צבעי מאכל). ממתק זה נקרא popice (פופאייס) על שם המותג הנפוץ בתחום. דיווחו לי שגם המותג שלוק הפך להיות שם נרדף לסוג הממתק הזה, אך אני לא נתקלתי בשימוש כזה עדיין.
היות שמסתבר שמקורם של רוב השמות של סוגי גלידה בעברית הוא שמות מותגים, מתאים לסיים בדיווח שקיבלתי והוא שהמותג מאגנום הולך וחודר לעברית הילדים כמילה נרדפת לארטיק. נחייה ונראה (אם החום לא יהרוג אותנו קודם).
פורסם על-ידי אהוד | [קישור קבוע]
5 תגובות
אמנם באיחור של כמעט 3 שנים אבל...
הכשרון של בן יהודה ב"חידוש" השפה בא לידי ביטוי בצורה מצוינת במילה גלידה. יש לה משקל עברי, יש לה שורש, ואפשר גם לטעון שיש קשר למשמעות המקורית של השורש ג.ל.ד. אולי באמת יש קשר, אבל אני בספק אם מישהו חושב על גלידה כשמראים לו גלד של פצע... (אני לא יודע מה חשבו על זה לפני 100 שנה).
בכל מקרה, אם מטילים ספק בקשר ל*משמעות* של השורש ג.ל.ד, אנחנו נשארים עם מורפולוגיה עברית לעילא ולעילא ואת המשמעות אני מציע שבן יהודה לקח מג'לטו, ובאותו אופן ואולי עוד לפני הגלידה גלידריה (וכאן הדמיון חזק בהרבה) מג'לטריה.
נדמה לי שכבר שוחחנו על המילה גלדריה, http://hebrewlog.blogspot.com/2004/07/blog-post_13.html.
מעניין יהיה לברר את המקורות של המילה ג'לטו. המקור הישיר הוא ג'לרה - "להקפיא" (גם המקור של ג'לטין, למשל). אך האם מילה זו אינה מקורה מהמקור השמי?
היתכן שזהו רק צירוף מקרים?!
בן יהודה אכן חשב על המילה הלטינית ג'לטו כשהוא חידש את גלידה ובכוונה הכניס גם את הצליל הזה לתוכה.
המקור של בן יהודה, אגב הוא תרגום אונקלוס לפסוק "ככפור על הארץ" (המן שירד על בני ישראל במדבר) - "כגלידא על ארעא". כלומר - לא רק שהגלידה היא משהו קרוש, אלא גם קר.
כמובן שהמילה גלידה לקוחה בחלקה מן המילה ג'לטו, הצליל מאוד מזכיר וכמו הרבה מילים בשפה העברית הכל מתכוון וממש לא במקרה. השפה שלנו כל כך עשירה ומגוונות וחשוב שנתייחס אליה בכבוד הראוי.
הזכרת לי נשכחות עם הפוסט הזה. אני חושבת שאני ארכב על גל הנוסטלגיה ואראה את אסקימו לימון ושאר סרטים לצפייה ישירה מימי קדם.
הוסף רשומת תגובה
<< Home