עוד סקר

כדי להחליט האם להמשיך להשתמש ב bloglet (הכלי ששולח הודעות דואר כל פעם שהבלוג מתעדכן) וכדי לדעת אם כדאי לשים את הכפתור שלו בתפריט הניווט של האתר, אשמח לשמוע את תגובותיהם של אלה שבחרו להשתמש באופציה הזו, ושל אלה שהחליטו לא להשתמש בה.

ביטוי השבוע: תפסת מרובה לא תפסת

תפסת מרובה לא תפסת

השואף להשיג עוד ועוד סופו שלא משיג דבר ונשאר בידים ריקות.

מקור הביטוי הוא מסכת יומא דף פ ע"א, ומסכת ראש השנה דף ד ע"ב (שם "תפש"): תפסת מרובה לא תפסת, תפסת מועט תפסת.

ניתן להשתמש גם בציטוט כולו כפתגם, אולם בד"כ משתמשים רק בפסוקית הראשונה. השימוש המקובל הוא כתוכחה למישהו שלא ידע לשים גבולות לשאפתנותו או רדיפת הבצע שלו, או כדבר אזהרה.

למשל:

(1) דני, אל תברר לגבי פטור ממטבחים. זכור: תפסת מרובה לא תפסת!

(2) דני, אם לא היית מבקש פטור גם משמירות, לא היו בודקים את הפטורים שלך והיית ממשיך להיות פטור ממטבחים. כפי שנאמר, תפסת מרובה לא תפסת!

hebrew; HEotW

עברית וערבית במרחב הציבורי

ששון סומך כותב במוסף הספרים של הארץ ביום ו' על מחקר סוציולינגוויסטי מעניין שהתפרסם על-ידי "מרכז תמי שטיינמץ למחקרי שלום". סוציולינגוויסטיה, או "בלשנות חברתית", עוסקת בהשפעת המבנה החברתי והתנהגות המערכת החברתית על השימוש בלשון, וכמו כן על ההשפעה שיש לשימושים כאלה ואחרים בשפה על סיטואציות חברתיות.

המחקר עליו מספר סומך, שנערך על-ידי אליעזר בן-רפאל, אילנה שוהמי, מומחד חסן אמארה ונירה טרומפר-הכט, עוסק ה"נוף הלשוני" בארץ (linguistic landscape). המושג "נוף לשוני" מתייחס לכל האובייקטים הלשוניים הנמצאים במרחב הציבורי: שלטים, שמות אתרים ומוסדות, פרסומות, וכד'.

המחקר בא לבדוק את היחס בין השפות המרכזיות הבאות לידי ביטוי בנוף הלשוני בארץ (עברית, ערבית ואנגלית).

המחקר מצא שהעברית היא הלשון הדומיננטית בנוף הלשוני בארץ - גם באיזורים ערביים.

כך למשל, בכפר טירה ב"משולש" 20% מהפריטים שנמצאו היום בעברית, 63.8% בעברית/ערבית, 12.1% בעברית/ערבית/אנגלית ורק 3.4% היו בערבית בלבד.

עברי דבר עברית

זוכרים את הנאום של ראש הממשלה על מצב העברית? שרון קונן על שמות מותגים כמו יס (Yes), הוט (HOT) וכד'. התגובה של יס הייתה בסגנון "השם קצר וקליט; מדובר במילה בינלאומית". זה לא ציטוט מדויק, אבל זו היתה רוח הדברים למיטב זכרוני.

נשמע הגיוני, לא? אנחנו הרי לא פאנטים כאן...


אבל פתאום שמתי לב שגם הפרסומות של יס כולן באנגלית ("יס מקס" צווחות הנערות באקסטזה).

את זה כבר יותר קשה להצדיק.

דווקא אפשר

כשמחפשים מילים שאי-אפשר לתרגם מביאים לעיתים קרובות כדוגמה את המילה דווקא. זו באמת מילה שקשה לתרגם לשפות אחרות. אבל זה לא בלתי אפשרי. הנה כמה הצעות לא רעות.

משכוכית

מַשְׁכּוּכִית ש"ע, נקבה. - כינוי לתיש או איל ההולכים בראש העדר ומושכים אותו אחריהם.

מקור המילה בארמית משכוכיתא והיא מן השורש משך.

מן המילה משכוכית נגזרה בהשאלה המילה משכּוּכִי במשמעות אחד המושך אחריו אחרים וגורר אותם אחריו.


hebrew; HWotW

מילת השבוע

יום שישי הגיע, ואיתו הופעה חוזרת של המדור "מילת השבוע". פירוש המילה יתפרסם בהודעה נפרדת. והפעם:
מַשְׁכּוּכִית

שמות

הוריה האומללים של אלה אבוקסיס ז"ל שינו את שמה, לאחר שנפצעה קשה מפגיעת קסאם, לאיילה-חיה אבוקסיס. שינוי השם היה בעקבות עצתם של רבנים והשם החדש אמור היה להיות סגולה לחיים ובריאות.

מנהגים הקשורים בשמות הינם חלק בלתי נפרד מנורמות השימוש בשפה, ומדי פעם אנו מתייחסים לנושא זה כאן.

הוספת השם "חיה" לשמה של אישה, והשם "חיים" לשמו של גבר, מקובלים כסגולה לאריכות ימים, ומקובל להוסיפם לשם בעקבות בעיות בריאותיות או בעקבות פציעה. כך למשל, משה שפירא, שהיה מנהיג המפד"ל, נפצע בהתפוצצות רימון בכנסת ב 1957, וכסגולה להצלתו שונה שמו למשה-חיים. במקרה זה הדבר הצליח והוא חי עד 1970.

במקרה של אלה אבוקסיס ז"ל שונה השם הפרטי לשם איילה. אני מניח שהסיבה לכך הייתה הוספת האותיות י-י המציינות את שם האלוהות.

ישנן דרכים נוספות להשתמש בשמות למטרה זו. בספר כימים אחדים של מאיר שלו, שמו של המספר הוא זיידע - כלומר סבא. השם מפריע לילד הצעיר -

שמי התאכזר אלי יותר מנסיבות הולדתי. לא הייתי הילד היחיד בכפר או בעמק שנולד לאב לא ידוע או לאב לא לו, אבל בארץ כולה, ואלי גם בעולם, לא היה עוד ילד ששמו זֵיידֶה. בבית-הספר כינו אותי "מתושלח" ו"חתיאר", וכל פעם שחזרתי הביתה והתלוננתי על השם הזה שנתנה לי וביקשתי לדעת מדוע, הסבירה אמא בפשטות: "אם מלאך המוות בא ורואה ילד קטן שקוראים לו זיידה, תיכף ומיד הוא מבין שיש כאן טעות והולך למקום אחר."

וכך, הילד הופך "לילד שאינו יודע פחד" שכן הוא בטוח ששמו מגן עליו מפני המוות.

ביטוי השבוע: הלבין פנים

הִלְבִּין (אֶת) פָּנָיו (של מישהו)

גרם לחיורון בפניו של מישהו, כלומר בייש אותו או העליבו (בד"כ בָּרבּים).

מקור הביטוי הוא מסכת בבא מציעא נח ע"ב: כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים.

ומכאן הצורות "הלבין את פניו", "הלבנת פנים" וכד'.

מעניין לראות את חומרת המעשה כפי שבאה לידי ביטוי בציטוט המלא, המשמש בצורתו זו כפתגם נפוץ למדי. המטת קלון על מישהו כמוה כרצח. מהסתכלות בתרבות השיח הישראלית קשה לומר שהמסר המוסרי הזה נקלט.

מאידך, נפוצה הזעקה "שופכים את דמי" הבאה מפיהם של אנשי ציבור שנמתחת עליהם ביקורת. בהחלט יתכן שמקור ההשוואה היא הביטוי בו אנחנו עוסקים.

במקום הזעקה "שופכים את דמי" הייתי ממליץ על ה understatement העברי הכשר: "כל המלבין פני חברו ברבים וגו'"

hebrew; HEotW

איך להרוג סלנג

הדרך המהירה ביותר הידועה למדע כדי להרוג סלנג היא להשתמש בו בפרסומות בטלוויזיה. החן שיש לביטוי עממי, צעיר ורענן, נעלם כאשר מפרסמים מנסים ביודעין להשתמש בו בלי טיפה חוש ריח לשוני ואוזן טובה לדיאלקטים השונים בשפה.

כך היה בזמנו עם הכינוי "אחותי!" (על משקל "אחי!") ותהליך דומה עובר על צורת השימוש במילה "סוף!" שנגזרה מהביטוי "סוף הדרך!" ומשמשת כקריאת התפעלות. ג. יפית שצווחת "סוף!" בפרסומת מעצבנת בטלוויזיה מבטיחה שכל מי שמכבד את עצמו ולא רוצה להישמע נלעג ימנע משימוש במילה "סוף" כשירצה להביע התפעלות.

מילים וביטויים שעוברים תהליך כזה זוכים לפעמים להיכנס לרמת "המטא" של ההומור הלשוני, כאשר דוברים בעלי חוש לשוני מפותח משתמשים בהם עם התייחסות אירונית לפרסומת ולשימוש הנפוץ מדי בביטוי הלכאורה "מחתרתי". למשל, אם אמצא את עצמי במפגש בו יוגשו עוגיות, יתכן שכאשר הן יגמרו אכריז "סוף!" בקול גדול וצווחני.

מיעוט קטן של המפרסמים יודעים לעשות שימוש בהומור לשוני כזה, והפרסומות שלהם קצת יותר מעניינות לאוזן. כך למשל הפרסומות של ESC של פלאפון (אסקייפ).

ג. יפית היא ללא ספק לא אחת מהם.

עדשים חומות או עדשים חומים

בביקורת הטלוויזיה שלו מגן בני ציפר על "העברית האומללה" שמתעללים בה בערוץ 2. ועל מה יוצא הקצף הפעם? באחת מתוכניות הבישול בישלו "עדשים חומות" ואחת המשתתפים בתוכנית - מורה רחמנא ליצלן - הסבירה שצריך לומר "עדשים חומים" שכן צורת היחיד היא עדש (זכר).
נו, נו. בני ציפר מאוד לא מרוצה - ובצדק!

שהרי בעברית לא קיימת המילה עדש, אלא רק המילה עדשה (נקבה).

עדשה, במשמעות lens, כזאת שנמצאת במצלמה או משקפת - והטיותיה עֲדָשׁוֹת, עֲדֶשֶׁת-, עַדְשׁוֹת-.
ועדשה, במשמעות lentil, הקטניה אותה אוכלים - והטיותיה עֲדָשִׁים, עֲדֶשֶׁת-, עַדְשֵׁי-.

כן, העדשים החומות מתוכנית הבישול הן צורת הרבים של עדשה, ולא של עדש.

לא קשה לזכור זאת, אם רק נזכור את ספרות הילדים שגדלנו עליה: הרי הסיפור עסק בנסיכה על העדשה, ולא בנסיכה על העדש!

אבל, הרשו לי להיות קצת יותר סובלני מציפר: העדשה הזו היא באמת מילה קצת משוגעת. שתי משמעויות יש לאותה מילה ביחיד, וברבים ובסמיכות פתאום המילה מתפצלת לשתי צורות הטיה שונות. לא היה יותר הגיוני "לגזור אחורה" את צורת היחיד "עדש"?

נכון, זו אינה עברית תקנית, וכאשר מדובר במורה - ואולי אפילו מורה ללשון - הרי שהשגיאה מצערת כפליים. אבל לא יהיה זה אסון גדול אם האקדמיה תרשה לנו לומר עדש. יהיה זה תיקון שמתאים למרקם האורגני של השפה.

גושפנקה

גֻּשְׁפַּנְקָה, גושפנקא ש"ע, נקבה. - אישור רשמי למסמך.

מקור המילה בארמית ומשמעותה חותמת רשמית של אדם במעמד גבוה, כגון "חותם המלך", המשמשת למתן תוקף ומעמד של הוראה לביצוע למסמכים רשמיים.

כיום: אישור רשמי שניתן למסמך, חוק או פעולה. בהשאלה משמשת המילה בעברית המדוברת לציון כל מעשה המעניק לגיטימציה או המבסס ומאשר אמירה ודעה כלשהי. בד"כ השימוש במילה נעשה במסגרת הצירוף "לתת גושפנקא".

למשל: מחקר מחלקת ההיסטוריה של צה"ל בעניין מלחמת יום הכיפורים נותן גושפנקא לטענות בגנות התנהגותו של אריאל שרון.

בשפה ספרותית-מליצית משמשת המילה "גושפנקא" במשמעות "חותמת".

hebrew; HWotW

מילת השבוע

יום שישי הגיע, ואיתו הופעה חוזרת של המדור "מילת השבוע". פירוש המילה יתפרסם בהודעה נפרדת. והפעם:
גֻּשְׁפַּנְקָה

(בכתיב מסורתי: גושפנקא)

כוסית

כותרת אמיתית: שופט: כּוּסית זו לפעמים מחמאה

המילה כוסית היא מילה בעייתית. בשימוש הלסנגי המוכר לי מדובר במילה נרדפת למילים "חתיכה", "שפה" וכד'. זו בפירוש אינה מילת גנאי, ובמרבית המקרים אינה משמשת לצורך הטרדה: בד"כ אומרים על מישהי ש"היא כוסית" ולא משתמשים במילה בפניה בגוף שני, כגון "את כזאת כוסית".

לפיכך מדובר במילה שאין סיבה מיוחדת להתסייג ממנה. אבל...

המילה מתייחסת לאיבר המין הנשי, ולפיכך יש שמרגישים שהיא מעודדת התייחסות לנשים כאל אובייקט מיני. אחרים נזכרים במילה האנגלית cunt שכן משמשת ככינוי גנאי, ולכן מסתייגים מהמילה העברית.

לאור כל זה, אין ברירה אלא לראות את המילה כוסית כמילה בוטה, וייתכן גסה, שרצוי להמעיט בשימוש בה.

משעשע

דיווח משעשע מכינוס האגודה הלינגוויסטית של אמריקה מתאר כיצד משתעשעים הבלשנים בבחירת "מילת השנה", "המילה המיותרת של השנה" וכד'.

אמנם עוסק במילים באנגלית, אבל מובטח לשעשע חובבי לשון באשר הם.

עדכון לחובבי היידיש

כן, שוב פעם יידיש...

אתם ודאי זוכרים את ההודעה הזו שכללה הפניה לוידאו מצחיק העוסק בספר לימוד יידיש.

ובכן, יש עדכונים: מסתבר שהמוציאים לאור נתבעו על ידי הוצאת ספרי לימוד קריאה.

הספר היידי הוא פרודיה על ספרי לימוד הקריאה הקלאסיים באנגלית שבהם מככבות הדמויות של Dick ו Jane.

מסתבר שההוצאה שמוציאה לאור את הספרים הללו לא מחבבת במיוחד את Yiddish With Dick and Jane על תכניו הציוריים...

(הקישור מכאן)

ניסוי

זה ניסוי במערכת שתאפשר קבלת הודעה על עדכונים באתר דרך ה email.

הכניסו את כתובת הדואל שלכם

כזכור, אני ממליץ על שימוש ב RSS כדי לעקוב אחרי אתרים שמתעדכנים לעיתים קרובות.

ביטוי השבוע: מלחך פינכה

מְלַחֵךְ פִּנְכָּה


מילולית: מלקק צלחות. ובהשאלה: כינוי לחנפן או מתרפס.

מקור הביטוי הוא במסכת פסחים מט: "בר מלחיך פינכי".

הצירוף מופיע לעיתים קרובות בצורת הרבים "מלחכי פינכה" - למשל: כל מלחכי הפינכה קיבלו קידום, ואת כל האחרים דפקו.

הכ' במילה פִּנְכָּה (פינכא, פינכה) דגושה. הגייתה בכ' רפה היא שגיאה נפוצה.

hebrew; HEotW

צהלולים

צַהֲלוּלִים ש"ע, זכר רבים. - קולות שמחה המושמעים בתרבות המזרחית בעת שחוגגים אירועים מיוחדים(קולו-לולו-לו..)

צורת היחיד, צהלול, מציינת לפי אבן-שושן "צהלה קלה" או "צחוק עליז קל". נדמה לי שצורה זו אינה בשימוש בעברית העכשווית.

מילת השבוע

יום שישי הגיע, ואיתו הופעה חוזרת של המדור "מילת השבוע". פירוש המילה יתפרסם בהודעה נפרדת. והפעם:
צַהֲלוּלִים

בדיוק

ציטוט יפה שמחדד את מה שכתבתי פה אתמול, ובעבר, לגבי "עברית תקנית" וכד',

When someone starts complaining to me about grammar, I listen intently. Not so much because I am entranced by yet another rant about the declining grammaticality of speaking and writing today, but because I am sure to hear an error in the speech of the ranter. It’s almost inevitable. English is a slippery divil; the rules are lagging far behind the caravan, and the inmates are not only running the asylum, they’re instituting managed care and turning a stupendous profit. English is messy, uninhibited, sprawling, and sloppy. That’s what I like about it. It’s a miracle when a good stylist can take the unmangeable tangle that is our language and craft a sparkling, coherent, evocative sentence out of it. In Verbatim, we believe that good writers are good writers not because of the rules of English, but in spite of them.

כל מה שנאמר כאן לגבי אנגלית תקף גם, ואולי אפילו יותר, לגבי עברית.

ביטוי השבוע: אחריתו מי ישורנה

אַחֲרִיתוֹ מי יְשוּרֶנָּה?

ככל הנראה לפי איוב יז טו: וְאַיֵּה, אֵפוֹ תִקְוָתִי; וְתִקְוָתִי, מִי יְשׁוּרֶנָּה.

הפועל שָר מופיע כאן במשמעות של לראות, להביט או להסתכל. כמו בשורת השיר המפורסמת "שורו, הביטו וראו, מה גדול היום הזה!"

ומכאן שמשמעות הביטוי היא, "את סוף הדבר מי יראה", או במילים אחרות: מי יוכל לדעת מה יהיו תוצאות הדבר?

למשל: הקריאה לסרבנות מערערת את סמכות הצבא, ואחריתה מי ישורנה?

נירָה לכם?

אהוד אשרי כותב במדורו "משחק מילים" בגליון יום ו' של הארץ על העלמות צורת ההווה נראֶה לטובת צורת העבר נראַָה שמתדרדת ל"צורת העבר המחופפת", נירָה.

אני נוהג לתקן את עצמי ולחדד את הגיית הסגול בצורת ההווה של הפועל (""קָנָה - קוֹנֶה; נִרְאָה - נִרְאֶה" היא דרך נוחה לזכור את ההבדל). אין ספק שההבחנה היא בסיסית בעברית תקנית.

אולם נדמה לי שהצירוף "נראָה לך?" משמש בעברית המדוברת כצירוף כבול, ומשמש גם (ובעיקר) כצורת שאלה בזמן הווה.

תוספת: כמעט שמיותר לציין ש"נראה לך" היא צורת סלנג, ומוטב להמעיט בשימוש בה.

הוקוס פוקוס

הוקוס פוקוס ש"ע, זכר. - מעשה כשפים, נס. משמש גם ובעיקר כלחש אותו משמיעים קוסמים ועושי להטים לפני עשיית מעשה קסם.

משמעות הצירוף ודאי מוכרת לרוב דוברי העברית - ולא רק להם, שכן "הוקוס פוקוס" משמש באותה משמעות בשפות רבות.

הסבר מקובל למקור הביטוי הוא הפסוק הלטיני hoc est corpus meum, "זהו גופי", המשמש בטקס הנוצרי המרכזי הטרנסובסטנציאציה. משמעות הטקס היא ההפיכה המסתורית של לחם הקודש לגופו של ישו, והפיכת היין לדמו של ישו. לדעת האטימולוגיה העממית משמעות הצירוף הוקוס פוקוס היא לגלוג על הכומר שבמעשה להטים גורם לשינוי המסתורי הזה ולוחש hoc est corpus שנשמע דומה מאוד ל"הוקוס פוקוס".

אלא שלפי ה-Oxford English Dictionary שנחשב למילון האטימולוגי המקיף ביותר לשפה האנגלית אטימולוגיה זו, המיוחסת לטילוטסון במאה ה-17, אינה נכונה. האטימולוגיה הנכונה היא ככל הנראה בליל מילים פסיאודו-לטיניות בהן השתמש להטוטן מסוים כדי להסיט את תשומת ליבם של הצופים ולהקשות עליהם לגלות כיצד התבצע מעשה הקסם. לפי ציטוט מ-1655 שמביא ה OED הנוסחה הכאילו לטינית היתה Hocus pocus, tontus talontus, vade celeriter jubeo.

מילת השבוע

יום שישי הגיע, ואיתו הופעה חוזרת של המדור "מילת השבוע". פירוש המילה יתפרסם בהודעה נפרדת. והפעם:
הוֹקוּס פּוֹקוּס

כולם ודאי יודעים את פירוש המילה. אבל מי יודע מה מקורה?

אפרופו

אפרופו דיונים על טוהר השפה וכאלה, הנה שני ציטוטים מצוינים שעוסקים בשפה האנגלית.

מילים חדשות

ידיעות מפרסמים היום מילים חדשות שאושרו באקדמיה וכמה מילים שנפסלו.

קוראים קבועים ודאי יודעים שאני בעד התפתחות אורגנית של השפה, ולא מתלהב מרוב ההחלטות המונחתות מלמעלה. רוב המילים שנוצרות כך צורמות את האוזן, ולא מצליחות להשתרש בקרב דוברי השפה - ובצדק!

מהמילים שמופיעות היום בידיעות נזכיר את תַּחְפִיף(הרי הוא שמפו) שדומה מדי למילה חפיף, ופּוֹרְטַן (הרי הוא פורטל) שנשמעת כמו התחכמות לא מוצלחת המבוססת על המילה הלועזית.

נֶגְדַה ויָחְדָה (אופוזיציה וקואליציה) הן רק בתהליכי אישור. אם הייתי חבר האקדמיה וצריך להצביע על ההצעה, הייתי מצביע נגדה...

למרבה המזל המילה אוֹדֶב (דהיינו טקט) והמילה אל-ריח (כן, כך מישהו הציע לקרוא לדיאודורנט) נפסלו על-ידי האקדמיה.

החייאת השפה העברית היתה הישג מדהים בקנה מידה היסטורי. הצלחת מפעל החייאת השפה העברית היא בכך שהשפה היום חיה ונושמת והיא שפת אימם של מיליוני אנשים. שפה כזו צריכה תמיכה, מעקב, ליטוף ותיעוד - ולא המצאת מילים בסגנון המתאים לשעשועי לשון ולתוכניות רדיו.

ביטוי השבוע: אין הבור מתמלא מחולייתו

אֵין הַבּוֹר מִתְמַלֵּא מֵחֻלְיָתוֹ

לפי ברכות ג, ב: נכנסו חכמי ישראל אצלו [דוד המלך] אמרו לו אדונינו המלך עמך ישראל צריכין פרנסה אמר להם לכו והתפרנסו זה מזה אמרו לו אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחוליתו.

המשמעות המילולית של הביטוי היא, כנראה, שבור מים אינו יכול להתמלא מתוך חללו הוא. הביטוי משמש בהשאלה כדי לומר "כשאני לעצמי, מה אני?" דהיינו שאין האדם יכול לספק את כל צרכיו בעצמו מבלי להזדקק לעזרת אחרים. כשנאמר על קבוצה מצומצת של אנשים הכוונה בביטוי היא שאין האנשים בקבוצה מספיקים ויש צורך לגייס או להיעזר באנשים נוספים.

למשל: לצורך שינוי המבנה של הארגון כדאי היה לגייס מומחים חיצוניים. אין הבור מתמלא מחולייתו.