עברית וערבית במרחב הציבורי

ששון סומך כותב במוסף הספרים של הארץ ביום ו' על מחקר סוציולינגוויסטי מעניין שהתפרסם על-ידי "מרכז תמי שטיינמץ למחקרי שלום". סוציולינגוויסטיה, או "בלשנות חברתית", עוסקת בהשפעת המבנה החברתי והתנהגות המערכת החברתית על השימוש בלשון, וכמו כן על ההשפעה שיש לשימושים כאלה ואחרים בשפה על סיטואציות חברתיות.

המחקר עליו מספר סומך, שנערך על-ידי אליעזר בן-רפאל, אילנה שוהמי, מומחד חסן אמארה ונירה טרומפר-הכט, עוסק ה"נוף הלשוני" בארץ (linguistic landscape). המושג "נוף לשוני" מתייחס לכל האובייקטים הלשוניים הנמצאים במרחב הציבורי: שלטים, שמות אתרים ומוסדות, פרסומות, וכד'.

המחקר בא לבדוק את היחס בין השפות המרכזיות הבאות לידי ביטוי בנוף הלשוני בארץ (עברית, ערבית ואנגלית).

המחקר מצא שהעברית היא הלשון הדומיננטית בנוף הלשוני בארץ - גם באיזורים ערביים.

כך למשל, בכפר טירה ב"משולש" 20% מהפריטים שנמצאו היום בעברית, 63.8% בעברית/ערבית, 12.1% בעברית/ערבית/אנגלית ורק 3.4% היו בערבית בלבד.