לא לעולם חוסן

כפי שקוראי האתר יודעים אני מאמין גדול בכוחה של השפה החיה לבחור ולברור לה חידושים ושינויים. המבחן האחד והיחיד של חידושי לשון הוא הצלחתם להיקלט בקרב דוברי השפה. לעתים קרובות כאשר אני עוסק כאן בחידושים שמציעה האקדמיה אני מביע את ספקותי לגבי האפשרות שיקלטו ויטמעו בשפה, בדרך כלל בגלל שהם נשמעים "רע" לאוזן שלי.

תהליך הפוך קורה עם מילים שפורצות לשפת הרחוב לעגה או לסלנג, ולא ברור מה מידת הסיכוי שיחזיקו מעמד.

אחת המילים הללו היא משלוחה של לובה מארץ נהדרת.בשיא פריחתה לא ניתן היה להתחמק ממילה זו, והיא נשמעה תחת כל עץ רענן. אם אינני טועה אחת מרשתות השיווק השתמשה בדמותה של לובה ובמשפט האלמותי שלה בפרסומות לקראת הפסח בשנה שעברה.

וכעת? כעת נדמה לי שהמילה כמעט ונעלמה לחלוטין. מזמן לא שמעתי אותה (לא שאני מתגעגע).

המסקנה? הצלחה רגעית לא מעידה על כך שמילה תיכנס ללקסיקון. הסלנג הוא מטבעו דבר חולף ומשתנה. מביני עניין רצוי שיזהרו במסקנותיהם לגבי מידת "הנצחיות" של מילים וביטויים חדשים.