יונה ונער

ספרו של מאיר שלו כבר נמצא ברשימת רבי המכר, וביקורות מלומדות כבר התפרסמו עליו (ראו למשל את הביקורות של זיוה שמיר, אסף שור ודורון קורן). חיבתי למאיר שלו ולכתיבתו ידועים לקוראי הבלוג הזה, כך שאני מרשה לעצמי להימנע מביקורת ספרותית על ספרו החדש והיפה, ואני מזכיר אותו כאן רק כדי לציין בהתפעלות את השימוש של שלו בעברית יפה, תקנית היכן שצריך, על עושר רבדיה ההיסטוריים, ותוך רגישות מתמדת לצליל של המילים ושל המשפטים.

הנה כמה דוגמאות קטנות שחלבתי עבורכם מתוך העושר שניתן למצוא בכל עמוד של הרומן. נדמה לי שהשורות מדברות בעד עצמן, ולכן החלטתי להתאפק ולא להסביר מדוע מצאה חן בעיניי כל דוגמה ודוגמה.


העזתי אותם אל "בְּהֵמוֹת" - זה השם שנתנה אישתי ל"שברולט סַאבּ-אֶרּבֶּן" הגדול שקנתה לי...

...בהתפנקות היא קוראת לי "אֲאוּבי", בהא שהתאַלפה.

"הוא לא שָלח," הקפדתי. "על יונים צריך לומר לְשַלֵּחַ ושִילַח. כמו אצל נוח בתנ"ך, וַיְשַלַּח את היונה..."

"גוֹד," אמר הפלמחנ"יק האמריקאי הזקן מפתח-תקווה, "מה אתה רוצה להגיד לי, שזה מה שהוא הספיק לעשות ברגעים האחרונים שלו? לשלוח יונה לחברה שלו בתל-אביב?"

כשדיברה אתנו עליו לא אמרה "אבא" ולא "אבא שלכם", אלא "אביכם": אמרו לאביכם שאני מחכה... וכיוון שאנחנו היינו קטנים והיא שבה ואמרה "אביכם", חשבנו שזה שמו. כך קראנו לו כשדיברנו עליו ואליו, והכינוי דבק בו עד היום.

אני מיימין והולך לעבר זכרון הביקור ההוא בגן-החיות. לפעמים אני נכנס בפעם-היה-כאן-השער, ולפעמים אני פוסע לאורך האין-כבר-גדר.

"לכל הפַייטֶרים של ההכשרה ולכל השלֵייגֶרים של הפַלחה ולכל הזְ'לוֹבּים של המסגרייה"

עתה התברר לקהל הנדהם שהפלוראליס שבפי דוקטור לאופר הוא "אני מלכותי" מסוג חדש, לא בלשון רבים אלא בלשון רבות, ומייד התעוררו ויכוחים... ואחרים אמרו שדוקטור לאופר מדבר כך כי התרגל לחיות במחיצתן של יונים, שהשפה העברית מתייחסת גם לזכרים שבהן כאל נקבות.

והסוד... היה ברוטב שהתבשלו בו, מין רוטב "עֲדַנְדַּן" - כך אמרה...