ספרו של עמוס עוז אינו כתוב יפה כמו
ספרו של מאיר שלו שהזכרתי כאן לאחרונה, אך בשונה ממנו כאן השפה העברית היא אחת הדמויות המרכזיות בסיפור, ולא רק שפת כתיבה.
הספר, שמתפרש על פני עשרות שנים - מלפני קום המדינה ועד ימינו, דש בשינויים שחלו בשפה, ובעיקר באוצר המילים, לאורך השנים. חוויה מכוננת עבור עמוס עוז היה נאום של מנחם בגין שבו הכריז "לו אני הייתי ראש ממשלה כעת - כולם, כולם היו מזיינים אותנו!! כו-לם!!!" (עמ' 480). בגין התכוון, כמובן, למכירת נשק ולא להכרזה על אמונתו בכוחה של האהבה... עמוס עוז הצעיר לא יכול היה שלא לפרוץ בצחוק גדול עקב הפער בין שפתם של המבוגרים ובין השפה העברית בה דיברו ילידי הארץ.
אם בגין גרם לו לצחוק, הרי
שזלדה הנפלאה גרמה לו להאזין לשפה:
אִוושה, למשל, היא מילה לוחשת, צרימה היא מילה חורקת, למילה נהמה יש קול עבה ונמוך ולמילה צליל - קול עדין, והמילה המיה הומייה. וכן הלאה. היה לה רפרטואר שלם של מילים וקולותיהן, ואני שואל כאן מן הזיכרון יותר מכפי שיש בכוחו להעלות. (עמ' 336)
תיאור אהבתו/הערצתו את המשוררת זלדה הוא אולי המרגש בספר ומעיד על המחבר טובות. מאידך, יחסיו של עוז לאביו מסובכים יותר. האב היה אוהב לשון וחידודי לשון, ועמוס עוז מצייר תכונה זו באור נלעג משהו. למזלנו תיאור זה כולל דוגמאות רבות שיעניינו את חובבי השפה. הנה שתיים מהן.
...האצטרובל אינו אלא גלגולו המשנאי של סטרובילוס היווני, שפירושו מעוג, או סביבון. הסטורבילוס הזה נגזר מן הסטורבוס שפירושו ביוונית סובב במעגל, ומאותו סטרובוס באה גם סטרופה, מחרוזת, וגם קטסטרופה, שפירושה גלגול, התהפכות, 'התהפך עליו גלגל מזלו'. ראיתי טנדר אחד שהתהפך בניסעתו שלשום בעלייה להר הצופים, נוסעיו נפצעו וגלגליו הוסיפו להסתובב לריק באוויר, כלמור - גם סטורבוס וגם קטסטורפה [מתחכם האב באופן סר טעם]. (עמ' 306)
המילה "מתעקל" מזכירה לי מה שאבי היה רגיל לומר: "בעברית, שתדע לך, כל דבר ששתי האותיות הראשונות שלו הן ע' ו-ק', כמעט בלי יוצא מן הכלל זה סימן שהוא עסק ביש. שים לב: עקום ועקשן, עקה ועיקוף ועקץ, עקלטון ועקידה ועקוב ועקלקל ועקר ועקרב וגם אתה עצמך, רום מעלתך, ודאי שמת לב לכך שראשי-התיבות של שמך הן ע"ק [עמוס קלוזנר], במקרה או שלא במקרה." (עמ' 350)
