ביטוי השבוע: איתרע מזלו

אִתְּרַע מַזָּלוֹ

היה לו מזל רע, למזלו הרע. למשל: "אתרע מזלי וחבריי התגלו כמשענת קנה רצוץ."

מעיתוני סוף השבוע

במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות כותבת דנה ספקטור על עבריצ': "עברית במבצ'א מרוח, מתנגן, מתפנקטש, ובעיקר צפונבוני". האם מדובר בפינוק, בעצלות לשונית, התחנחנות נשית, או אולי נסיון להפוך את השפה לשפה רכה ואנגלוסקסית יותר? קראו את המאמר ותחליטו בעצמכם.

מכתב תגובה למוסף הארץ מתווכח עם המאמר שהזכרנו שעסק במילות הסלנג "גבר" ו"אחי". הפרשנות המועדפת על כותב התגובה היא שמדובר ב"הגנה מצ'ואיסטית.. שהולכת ומעצימה חברה פטריארכלית". נו, טוב. כבר היינו בסרט הזה - וכמו כל מחלה אמריקאית היה ברור שהרעיונות הללו יזכו להצלחת מה גם אצלנו. המלצה שלי? אם הפרשנות מובנת מאליה, היא כנראה לא עמוקה מספיק.
שמענו בזמנו שצריך להפסיק ללמד היסטוריה, שהיא כמובן פטריארכלית. הפתרון? ללמד הרסטוריה, כמובן... (his-tory/her-story). ועוד שלל הבלים.
האמת היא כמובן שיש בשפה רמזים על תפיסות תרבותיות וערכיות, ושיש לשימוש בשפה השפעה על שיח חברתי ופוליטי. אבל הדברים תמיד יותר מורכבים ממה שהם נראים במבט ראשון.
זכורה לטוב התגובה הנזעמת של פמיניסטיות שטענו שלגמרי בסדר שאישה תפנה לקבוצת נשים בפניה "you guys" - אחרי שדוגלס הופשטדטר החליט ש guy היא מילה סקסיסטית.
אפשר לומר הרבה דברים בגנות החברה שלנו, אבל לומר שהיא הופכת להיות יותר פטריארכלית, יהיה קצת מגוחך. אם יש שינוי כלשהו הוא לכיוון ההפוך. השינוי איטי, כואב, ובודאי לא מספיק - אבל זו המגמה. כך שהעובדה שההתנהגות של השפה אינה מה שהיינו אולי מצפים, ושימושים כמו "גבר" רק הולכים ונעשים יותר תכופים, מחייבת מחשבה.
מחשבה - המילה בנקבה, אבל הפעילות מומלצת לכולם...

במוסף השבת של ידיעות אחרונות כותב מאיר שלו על מספר חידושי לשון של האקדמיה. כרגיל, שווה לקרוא מה יש לו לומר.
בלוק של דפי כתיבה יקרא מעתה "דפדף". מאיר מחבב את המילה. לי נדמה שמקובל בעברית לומר "דפדפת" ולא ברור לי מדוע צריך לשנות.
"מדגֵש" בשביל מרקר - אולי. לי המילה נשמעת קצת מוזר, אבל יש לה סיכוי קטן להצליח.

אני מסכים לגמרי עם מאיר ש"חישָכון" בשביל blackout הוא חסר סיכוי. בדיוק כמו חמרמרת. ובכלל, האם הכוונה להאפלה, כפי שיש בימי מלחמה או למצב שקורה בזמן מבחנים שבו מאבדים לגמרי את הריכוז והכול נעשה שחור? היות שמודבר במשמעות השניה, מדוע להיצמד למילה "חושך"?

אני מסכים עם מאיר שלו גם לגבי "לניילן" - הרבה יותר מוצלח מ"לעטות" שהוא סתמי. כנראה ששכחו שם שכנראה יש סיבה מדוע המילה הספציפית יותר "לניילן" נוצרה והשתרשה. קצת חוש ריח לשוני לא היה מזיק כאן.

נו, ומה כבר אפשר להגיד לגבי "דבוראי" (הכוורן, שלא רוצה להידמות לקברן)? האמת היא שהמילה לא כל כך רעה. "דבוראי" נשמעת די נחמד, אלא שהיא מצחיקה מדי, במיוחד לאור הרקע להמצאתה.
אי-אפשר שלא לחוש חמלה כלפי מגדלי הדוברים המסכנים, ששם המקצוע שלהם מזכיר מקצוע אחד ("קברן") ונסיון ליצור עבור שם מקצוע חדש במשקל שונה (זה של "סבל", "נגר") מביא למילה המזכירה מקצוע שני ("דבר" שנשמע בדיוק כמו "דוור"). וברור למה הם לא רוצים להיקרא "דברנים".
מדוע בכלל צריך לכנותם במילה המזכירה דבורים, או כוורות? מדוע לא לתאר אותם כפי שהם במציאות? עקוץ, עקוצים, נעקץ, נעקצים.
אולי בגלל החרוז הכושל מעט שרומז לאיבר בגוף שבו העקוץ עקוץ.

אשגר

אֶשְׁגָּר ש"ע, זכר. - ידיעה ששוגרה. בד"כ משמש לתיאור ידיעה או דיווח דיפלומטי מפורט בכתב.

מקור המילה מהשורש ש.ג.ר, שממנו גם המילים לשגר, שיגור, משגר וכד'.

מילת השבוע

יום שישי הגיע, ואיתו הופעה חוזרת של המדור "מילת השבוע". פירוש המילה יתפרסם בהודעה נפרדת. והפעם:
אֶשְׁגָּר

לטיול יצאנו...

את התחלת השבוע ביליתי בנופש בצפון, וכדי שלא תרגישו מקופחים החלטתי לפצות אתכם בכמה מילים שנזכרתי בהן במהלך הטיול...

ממגורה היא אסם גדול לאחסון תבואות. מקור המילה גור או אגר (מאגר; מאג'ור בערבית). בארץ כאשר אומרים ממגורה חושבים מיד על ממגורות 'דגון' בכניסה לחיפה. אם זה היה ביובלוג הייתי מספר על הציפורים הרבות שהתמקמו סביב הממגורה, אבל היות שבמילים עסקינן, נעבור למילה הבאה.

את הלילות העברתי בקיבוץ לוחמי הגטאות. בכניסה לקיבוץ יש שלט שמפנה לאטלייה של אדריכל זה או אחר. המילה מצרפתית כמובן: atelier, סטודיו או חדר עבודה של אמן.

בדרכנו לבריכה עברנו ליד חלקה קטנה בה אחד החברים עשה חייל בגידול ירקות: היו שם שיחי עגבניות שרי, חצילים, ואפילו כמה דלעות עצומות מימדים. כיצד קוראים למקום בו מגדלים דלועים? המילה בה הייתי בוחר בדרך כלל היא מִקְשָׁה שמשמעותה שדה של אבטחיח, מלונים או קישואים (מקור המילה כנראה מהמילה "קישוא"). מסתבר שיש מילה אזוטרית עוד יותר, מִדְלָעָה, שמשמעותה שדה דלועים. ככתוב: "כל זמן שבני-אדם חורשים לטע במקשאות ומדלעות" (שביעית ב א).

אי-אפשר לטייל באזור בו היינו מבלי לבקר בראש הנקרה. נקרה היא שקע או נקיק בסלע, grotto. "לבוא בנקרות הצורים ובסעיפי הסלעים" (ישעיהו ב כא). מאותו השורש גם לנקר (לעשות חור בעזרת דבר חד), וכמובן - הנַקָר, אותה ציפור איקונית זכורה לטוב.

בדרך חזרה עברנו בחנות הספרים של איתמר במושב צרופה. בכל האיזור עוסקים בגידול בננות, ובמהלך השיטוט במושב עברנו ליד שלט שפרסם שירותי הבחלה. אין הכוונה לשירות גרימת בחילה, למרות שגם זו משמעות אפשרית של המילה הבחלה. הבחלה היא תהליך של הבשלה מלאכותית מזורזת של פירות שנקטפו. מקובל לעשות הבחלה לבננות בעזרת גז אטילן. פרטים מדעיים יותר תוכלו למצוא כאן.
מקור המילה הבחלה? הבחלה הוא מצב הפרי קרוב לסיום הבשלתו. מקור המושג במילה בֹּחַל המשמשת לציון השלב השני בתהליך ההבשלה של פרי התאנה. השלבים נקראים "פגה, בוחל וצֶמֶל" (נידה ה ז). מעניין לציין שבהשאלה משמשת המילה בוחל לתיאור ראשית תקופת ההתבגרות אצל אישה: "בוחל - אלו ימי נעוריה" (נידה ה ז). איש לא יודע זאת, כך שלא הייתי ממליץ להשתמש במילה הזו בחיי היום-יום, בייחוד לאור דמיונה למילה בחילה.

ביטוי השבוע: מליץ יושר

מליץ יושר

מי שמלמד זכות על אחרים. מקור הביטוי מאגדות חז"ל שם מליץ היושר הוא מלאך המציג את הטוב שבאדם בפני בית דין של מעלה.

דוגמת שימוש: "היועץ המשפטי לממשלה בחר להיות מליץ יושר לאנשי שלטון מושחתים, ובית המשפט העליון התגלה כמשענת קנה רצוץ".

מעיתוני סוף השבוע

מאיר שלו במוסף לשבת של ידיעות אחרונות:

ובכל זאת נקבע שיא ישראלי חדש באולימפידה. אחד השדרים אמר: "השחיינים מתקדמים אל מול הרוח, כך שעלול להיווצר כאן מצב של לא תחסום שור בדישו". אשר על כן אני מציע להרחיב את המגמה ולומר: "השדרים נעזרים בפרשן, כך שעלול להיווצר כאן מצב של לא תחרוש בשור ובחמור".

המדור "משחק מילים" של אהוד אשרי בחלק ב' של עיתון הארץ לא מצליח להמריא (אולי בגלל שהם כותבים את שם המדור "משחק מלים"). ובכל זאת, השבוע מופיעים כמה אייטמים ראויים להתייחסות: ניתוח האישיות של ביבי נתניהו לאור התבטאותו על הירי עליו מ"אש כוחותינו"; דיון על כך שהעברית הפכה להיות הקריטריון המוביל אצל כתבי ספורט לצורך החלטה איזה ספורטאי הוא ישראלי "באמת"; חזרה לסוגיה האם המילה "ירד" צריכה לרדת מאוצר המילים, ולבסוף דיון בצנזורה פוליטית ברשות השידור המתבטאת הפעם בנסיון למחוק את הצירופים "צבא כיבוש" ו"צבא מפלצתי" מתוך דבריהם של סרבנים במסגרת סרט תיעודי. עוד דוגמה לשימוש בשפה לשירות השלטון.

תוספת: טל ניב כותב במוסף הארץ על המילים "אחי" ו"גבר".

פתשגן

פַּתְשֶׁגֶן, פתשגן, פרשגן (כך גם בארמית) ש"ע, זכר. - העתק, נוסח. מגילת אסתר ג יד "פתשגן הכתב להינתן דת בכל מדינה ומדינה גלוי לכל העמים להיות עתידים ליום הזה" (וראו גם פרק ד פסוק ח).

אבן שושן מציין משמעות נוספת: תמצית של סיפור או של מאמר, קונספט.

המילה פתשגן הינה מילה נדירה וכמעט שאינה בשימוש, ודאי לא בשימוש יום-יומי.

אבן שושן מציין שמקור המילה בפרסית עתיקה (partij - חזרה; partjen - העתק), ואילו רב-מילים מציין שמקור המילה סנסקריט.

מילת השבוע

יום שישי הגיע, ואיתו הופעה חוזרת של המדור "מילת השבוע". פירוש המילה יתפרסם בהודעה נפרדת. והפעם:
פַּתְשֶׁגֶן

התעמלות

לא לדאוג, לא נדרש כושר גופני לצורך קריאת הבלוג הזה...

לכבוד ימי האולימפידה רציתי לכתוב כאן על שלל המילים המשמשות בתחומי הספורט השונים, אולם מהר מאוד החלטתי להתמקד רק בענפים המעניינים אותי, דהיינו באתלטיקה ("התעמלות").

התחום שורץ במונחים שונים ומשונים כמו "קרב-רב", "סוס סמוכות", "חמור", "מקבילים", "מתח" ו"טבעות". רוב המונחים הן תרגום ישיר מאנגלית (סוס הוא horse, מקבילים הם parallel bars וכד'), אולם בכל זאת מעניין היה לדעת מי קבע את המונחים בעברית ומתי. במיוחד לגבי אותם מונחים שאינם תרגום ישיר ("קרב-רב", "חמור").

המירב שהצלחתי לגלות בשלב זה הוא שועד הלשון הוציא "מלון למונחי התעמלות" בשנת 1937, ושבשמת 1950 פרסם י. אלוף את "מונחי החינוך הגופני". אם אצליח להניח ידי על מסמכים אלה, אדאג לספר לכם.

ביטוי השבוע: משענת קנה רצוץ

משענת קנה רצוץ

כינוי למישהו שאי-אפשר לסמוך עליו, ובמיוחד לאדם שבשעת מבחן מתברר שאין בו כל תועלת. מי שעלול להיות לרועץ לבוטחים בו.

הצירוף מופיע במלכים ב יח כא, ובישעיהו לו ו: "הנה בטחת על משענת הקנה הרצוץ הזה על מצרים אשר יסמך איש עליו ובא בכפו וּנְקָבָהּ".

הפסוק מתאר אדם הנשען על מקל (קנה) אולם המקל אינו חזק דיו ונשבר ופוצע את כף ידו של הנשען.

שימוש לדוגמא: מי שקיווה שהיועץ המשפטי לממשלה יעמוד איתן כנגד השחיתות במערכת הציבורית, גילה כי היועץ הוא משענת קנה רצוץ.

לא רק אצלנו

אני עוקב עבורכם בדריכות אחר הוויכוחים העזים לגבי הרפורמה בכתיב הגרמני. למי שסקרן, וכמוני אינו קורא גרמנית, אני ממליץ לעיין כאן וכאן.

מעיתוני סוף השבוע

דורון רוזנבלום במוסף הארץ מגדיר שני מושגים מהעולם הרוחני של ערוץ 2:
טאלנט - הכישרון לקבל תוכנית בערוץ 2 בלי שום כישור לכך.
סֶלֶבּ - אדם המשתתף בכל תוכנית של ערוץ 2 רק משום שהוא משתתף בכל תוכנית של ערוץ 2.

פרוזבול

פְּרוֹזְבּוּל ש"ע, זכר. - מושג הלכתי המתאר את תקנתו של הלל הזקן מימי בית שני שמטרתה לעודד מתן הלוואות לנזקקים. הפרוזבול הינו הרשאה שנותן בית הדין למלווה המתירה לו לגבות את חובו בכל עת, כך שדין שמיטה לא יחול על החוב.

זו דוגמה מעניינת לסוגיה כלכלית לא טריוויאלית. כללי השמיטה נראים לכאורה כמקילים על החלשים בחברה, שהרי הכלל הוא ששומטים את החוב, כלומר מוותרים על החזרתו. כך, אחת לשבע שנים מוותרים על חובות שלא הוחזרו, והחייבים יכולים ליישר את כתפיהם השחוחות.
אלא שהדברים מעט יותר מורכבים, שהרי אם אחת לשבע שנים שומטים חובות, יזהרו המלווים ולא ילוו כספים שיש סכנה שלא יוחזרו בזמן, והתוצאה תהיה שיחול עליהם דין שמיטה. השפה משקפת את המודעות לסכנה זו בביטויים "קרא שמיטה" (פשט את הרגל, חדל לשלם חובות) ושמטן (פושט-רגל).
הילל רצה לפתור את הבעיה הזו שגרמה לכך שאנשים נמנעו מלתת כסף לנזקקים ("כשראה שנמנעו העם מלהלוות זה את זה"), וקבע את הפורזבול. הפרוזבול הינו מסמסך בו פונה המלווה לבית הדין ומצהיר "מוסר אני לכם, פלוני ופלוני הדיינים, שבמקום פלוני, שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה". הדיינים או העדים מאשרים את המסמך, וכך מתחמק המלווה מאימת השמיטה.

מקור המילה פרוזבול מן היוונית. אבן שושן מציע שתי פרשנויות: pros + boule (לפני+מועצה) או prosbole (מסירה אל-).

מילת השבוע

יום שישי הגיע, ואיתו הופעה חוזרת של המדור "מילת השבוע". פירוש המילה יתפרסם בהודעה נפרדת. והפעם:
פְּרוֹזְבּוּל

קונוטאציות

לפני כמה ימים הזכרתי את המילה "פלאח" שמשמעותה איכר או עובד עובד אדמה. המילה פלאח משמשת גם כדי לתאר אדם פשוט, כפרי וגס, באמירות כמו "הפלאח הזה" או "יש לו מנטליות של פלאח" וכד'. זו כמובן הזדמנות טובה לעסוק בקונוטאציות שיש למילים, ובהבדלים העדינים שיש בין מילים שהן לכאורה מילים נרדפות.

המילה "איכר" יכולה להיות מתורגמת לאנגלית כ peasant שלה משמעויות דרוגטיביות דומות לאלה של המילה "פלאח" וגם כ farmer שלה קונוטציות חיוביות יותר.
גם בעברית קיימות מספר מילים נרדפות עבור עובדי אדמה: חואי (אבל רצוי שתהיה חוה, מה שאינו נפוץ בחקלאות בארץ); איכר (כבר אמרנו), חקלאי (המילה הנייטראלית); עובד אדמה; יוגב (מילה ארכאית שכמעט שאינה בשימוש); פלאח; איש אדמה.

באופן טבעי הקונוטאציות שנלוות למילים הללו קשורות גם ליחס האידאולוגי והאמוציונלי לעבודת אדמה. בימים בהם הציונות שאפה להחזיר את היהודים לחיי עבודת האדמה בארץ ישראל היו למילים אלה קונוטאציות חיוביות ביותר. כך למשל המילה "חקלאי" שהיום היא בעיקרה נייטרלאית היתה בעלת קונוטצאיות חיוביות. משמות חיובית רבה הרבה יותר היתה לתיאור של אדם בכינוי "איש אדמה". לסקרנים לגבי רוח התקופה אני ממליץ בחום על הספר "אנשי בראשית" של אליעזר שמואלי.

מפתיעה או לא כל כך מפתיעה העובדה שהמילה "פלאח" שמקורה בערבית סוחבת עימה אוצר משמעויות שלילי. ודאי שאוצר הדימויים הקשורים במילה זו אינו מתאים לעולם החקלאות התעשייתית המודרנית.

מעניין גם לחשוב על מילים המשמשות לציון בעלי מקצועות ספציפיים בתחום החקלאות כגון בוקר, רועה, נוקד, כורם וכד'. אולם על כך בפעם אחרת.

מוזר

באנגלית משתמשים בביטוי Beauty is in the eye of the beholder, כלומר היופי הוא בעיני המתבונן, על-מנת לציין את העובדה שלאנשים שונים יש טעמים שונים ודעות שונות לגבי יופי ואיכות בכלל. קיימים ביטויים רבים נוספים בעלי משמעות דומה, בהם "על טעם ועל ריח" הנפוץ מאוד בקרב דוברי עברית, והיבטוי הלטיני המפורסם De gustibus et coloribus non est disputandum (על טעמים וצבעים אין לתווכח) שמקוצר לרוב ל "De gustibus".

בקרב דוברי העברית השתרש הביטוי "היופי הוא בעיני המתבונן", ככל הנראה בגלל השפעת האנגלית. היום שמעתי ברדיו זמר שאמר בתשובה לשאלה על אלבום חדש שהקליט ש"היופי הוא בעיני המאזין", ובכך התכוון להצטנע ולא להעיד על עיסתו שלו. אלא שהביטוי "בעיני המאזין" מעורר תהיות, שהרי אם בהאזנה אנו עוסקים צריך היה להתייחס לאוזני המאזין ולא לעיניו...

ניתן להשתמש בהשאלה בביטוי "היופי הוא בעיני המתבונן" גם כאשר עוסקים במוסיקה או בדברים אחרים שאינם נשפטים על-פי מראה עיניים. אולם יתכן ששימוש זה נשמע קצת מוזר במבט ראשון...

ביטויי השבוע

והשבוע שני ביטויים שעניינם תיאור הגודל של אותיות.

אותיות של קידוש לְבָנָה

אותיות גדולות. מקור הביטוי הוא תפילת "קידוש לבנה" המודפסת בסידורי תפילה באותיות גדולות, כך שהמתפללים יוכלו לראותן לאור הירח.

אותיות של טל ומטר

כינוי לאותיות קטנות. מקור הביטוי הוא ברכת "ותן טל ומטר לברכה" המתווספת לתפילת "שמונה עשרה" בברכת השנה, ומודפסת באותיות קטנות יותר מהברכה כולה.

בשני הביטויים אפשר ואף מקובל להשמיט את המילה "של".

דומה אבל שונה

מילים דומות הן כר פורה לטעויות, אפילו לבעלי שפה עשירה ומדויקת בדרך כלל. הדוגמה שנתקלתי בה היום היתה עקב הדמיון בין שתי מילים קרובות משמעות שמקור שתיהן בערבית.

הדובר אמר על שני אנשים ששניהם "עובדים בפלחה" כאשר למעשה רצה לומר ששניהם "פלאחים".

פַלְחָה הינה מילה שמקורה בערבית ומשמעותה ענף החקלאות העוסק בגידולי שדה למינהם (דגנים, גידולי שורש וכד').
פַלַאח הינה מילה ערבית שמשמעותה איכר או עובד אדמה.

האנשים עליהם שוחחנו הם חקלאים, אולם אינם עוסקי בגידולי שדה אלא דווקא בגידול פרות. לכו למרות היות שניהם פלאחים לא נכון לומר שהם עוסקים בפלחה.

מעיתוני סוף השבוע

במדור התגובות של מוסף תרבות וספרות של עיתון הארץ כותב עתניאל מרגלית על העדר מקבילה עברית למילה virtue וקובע "אם אין בשפה מסוימת מילה לתכונה או עצם - סימן שאין בנמצא דבר כזה בעולמה של השפה".

סטיו

סְטָו, סטיו ש"ע, זכר. - מבנה סגור שלאורכו שדרת עמודים, קולונדה.

מקור המילה הוא מהמילה היוונית stoa. מאותו המקור גם המילה "סטואי" המתארת אסכולה פילוסופית חשובה ("סטואיות") שממנה נגזר אידאל של עמידה שלווה ואיתנה מול תהפוכות החיים והגורל.
הפילוספיה הסטואית מקורה בתורתו של זנון (Zenon) חכם יווני בין המאה הרביעית-השלישית לפנה"ס. זנון לימד את תלמידיו ב"סטואה הצבעונית" (או בסטו הצבעוני) באתונה, ומכאן השם של תורתו הפילוסופית.

לסקרנים לגבי הפילוסופיה הסטואית מומלץ בחום לרכוש ולעיין בספר המדיטציות (הגיגים?) של מרקוס אורליוס (121-180). הספר מציג כיצד הקיסר הרומי עבד על עצמו על מנת להשיג את השלמות הרוחנית אליה שואפת הפילוספיה הסטואית. מי שלא יכול או מעוניין לרכוש את הספר יכול, למרבה השמחה, לקרוא אותו ברשת.

מילת השבוע

יום שישי הגיע, ואיתו הופעה חוזרת של המדור "מילת השבוע". פירוש המילה יתפרסם בהודעה נפרדת. והפעם:
סטיו

מדיניות לגבי שאלות

לאחרונה הגיעו אלי כמה שאלות של קוראים של האתר הזה, על מגוון נושאים הקשורים לביטויים בעברית וכד'. זה כיף לשמוע מכם, ואני מזמין את הקוראים כולם להיות איתי בקשר באימייל או על ידי השארת תגובות באתר.

אבל...

אני מתנצל מראש שלא אוכל להשיב לכל השאלות. ראשית, לא תמיד אני יודע את התשובות לשאלות הקשות שמגיעות אלי. גם כאשר אני חושב שאני יודע מה התשובה, אני מרגיש חובה לבדוק במילונים וספרי עזר ולהתייעץ עם מומחים גדולים ממני. בחלק מהמקרים אני אצליח למצוא את הזמן לעשות את הבדיקות הללו, ואחזיר לכם תשובה ישירות או דרך האתר. במקרים אחרים לא אוכל להקדיש את הזמן הדרוש לצורך בדיקה מדוקדקת, ולכן לא אוכל לענות.

כך שאתם מוזמנים להמשיך להפנות אלי שאלות, אבל בבקשה לא לכעוס יותר מדי אם לא אצליח להחזיר לכם תשובה במהירות.

כל הדגשים כולם

אפרופו ההודעה הקודמת בעניין דגשים באותיות בכ"פ, ובעקבות כמה טעויות מביכות שלי, הגעתי למסקנה שכדאי לדון בביטוי "מכּוֹל וָכוֹל" (שמשמעותו "לגמרי" או "לחלוטין").

ראשית, יש לשים לב שה-כ' הראשונה דגושה. אפשר לתמוהה על דגש זה, שהרי ה-כ' אינה נמצאת בהתחלת המילה. אלא ש-מ' השימוש, זו הנהגת מִי בדרך כלל, גוררת אחריה דגש חזק. במילה כּול הדגש הינו דגש קל, ודגש זה אכן נעלם כאשר מתווספת אות שימוש: בדיוק זה מה שקורה במילה "וָכוֹל" בביטוי בוא אנו עוסקים. במילה "מִכּוֹל", לעומת זאת, ה-כ' דגושה בדגש חזק.

שפה משוגעת, לא?

הערה: אני לא אתייחס בהודעה זו לשאלה הרת הגורל האם יש לכתוב "כל" או "כול". צריך להשאיר משהו לפעם הבאה...

ביטוי השבוע: יצא שכרו בהפסדו

יצא שכרו בהפסדו

ההפסד היה רב מן הרווח, משמע שהעסק לא היה כדאי. לדוגמה: "פריצקי ניסה להפליל את פורז, אך היות שפעל בצורה לא חכמה, יצא שכרו בהפסדו".

ניתן גם להשתמש בצורה ההפוכה, "יצא הפסדו בשכרו" (כלומר המעשה היה כדאי), אולם שימוש זה הינו נדיר הרבה יותר וסביר שיבלבל את השומעים.

מקור הביטוי הוא מפרקי אבות ה' שם כתוב,

ארבע מדות בדעות: נוח לכעוס ונוח לרצות, יצא הפסדו בשכרו. קשה לכעוס וקשה לרצות, יצא שכרו בהפסדו. קשה לכעוס ונוח לרצות, חסיד. נוח לכעוס וקשה לרצות, רשע.