מעיתוני סוף השבוע

במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות כותבת דנה ספקטור על עבריצ': "עברית במבצ'א מרוח, מתנגן, מתפנקטש, ובעיקר צפונבוני". האם מדובר בפינוק, בעצלות לשונית, התחנחנות נשית, או אולי נסיון להפוך את השפה לשפה רכה ואנגלוסקסית יותר? קראו את המאמר ותחליטו בעצמכם.

מכתב תגובה למוסף הארץ מתווכח עם המאמר שהזכרנו שעסק במילות הסלנג "גבר" ו"אחי". הפרשנות המועדפת על כותב התגובה היא שמדובר ב"הגנה מצ'ואיסטית.. שהולכת ומעצימה חברה פטריארכלית". נו, טוב. כבר היינו בסרט הזה - וכמו כל מחלה אמריקאית היה ברור שהרעיונות הללו יזכו להצלחת מה גם אצלנו. המלצה שלי? אם הפרשנות מובנת מאליה, היא כנראה לא עמוקה מספיק.
שמענו בזמנו שצריך להפסיק ללמד היסטוריה, שהיא כמובן פטריארכלית. הפתרון? ללמד הרסטוריה, כמובן... (his-tory/her-story). ועוד שלל הבלים.
האמת היא כמובן שיש בשפה רמזים על תפיסות תרבותיות וערכיות, ושיש לשימוש בשפה השפעה על שיח חברתי ופוליטי. אבל הדברים תמיד יותר מורכבים ממה שהם נראים במבט ראשון.
זכורה לטוב התגובה הנזעמת של פמיניסטיות שטענו שלגמרי בסדר שאישה תפנה לקבוצת נשים בפניה "you guys" - אחרי שדוגלס הופשטדטר החליט ש guy היא מילה סקסיסטית.
אפשר לומר הרבה דברים בגנות החברה שלנו, אבל לומר שהיא הופכת להיות יותר פטריארכלית, יהיה קצת מגוחך. אם יש שינוי כלשהו הוא לכיוון ההפוך. השינוי איטי, כואב, ובודאי לא מספיק - אבל זו המגמה. כך שהעובדה שההתנהגות של השפה אינה מה שהיינו אולי מצפים, ושימושים כמו "גבר" רק הולכים ונעשים יותר תכופים, מחייבת מחשבה.
מחשבה - המילה בנקבה, אבל הפעילות מומלצת לכולם...

במוסף השבת של ידיעות אחרונות כותב מאיר שלו על מספר חידושי לשון של האקדמיה. כרגיל, שווה לקרוא מה יש לו לומר.
בלוק של דפי כתיבה יקרא מעתה "דפדף". מאיר מחבב את המילה. לי נדמה שמקובל בעברית לומר "דפדפת" ולא ברור לי מדוע צריך לשנות.
"מדגֵש" בשביל מרקר - אולי. לי המילה נשמעת קצת מוזר, אבל יש לה סיכוי קטן להצליח.

אני מסכים לגמרי עם מאיר ש"חישָכון" בשביל blackout הוא חסר סיכוי. בדיוק כמו חמרמרת. ובכלל, האם הכוונה להאפלה, כפי שיש בימי מלחמה או למצב שקורה בזמן מבחנים שבו מאבדים לגמרי את הריכוז והכול נעשה שחור? היות שמודבר במשמעות השניה, מדוע להיצמד למילה "חושך"?

אני מסכים עם מאיר שלו גם לגבי "לניילן" - הרבה יותר מוצלח מ"לעטות" שהוא סתמי. כנראה ששכחו שם שכנראה יש סיבה מדוע המילה הספציפית יותר "לניילן" נוצרה והשתרשה. קצת חוש ריח לשוני לא היה מזיק כאן.

נו, ומה כבר אפשר להגיד לגבי "דבוראי" (הכוורן, שלא רוצה להידמות לקברן)? האמת היא שהמילה לא כל כך רעה. "דבוראי" נשמעת די נחמד, אלא שהיא מצחיקה מדי, במיוחד לאור הרקע להמצאתה.
אי-אפשר שלא לחוש חמלה כלפי מגדלי הדוברים המסכנים, ששם המקצוע שלהם מזכיר מקצוע אחד ("קברן") ונסיון ליצור עבור שם מקצוע חדש במשקל שונה (זה של "סבל", "נגר") מביא למילה המזכירה מקצוע שני ("דבר" שנשמע בדיוק כמו "דוור"). וברור למה הם לא רוצים להיקרא "דברנים".
מדוע בכלל צריך לכנותם במילה המזכירה דבורים, או כוורות? מדוע לא לתאר אותם כפי שהם במציאות? עקוץ, עקוצים, נעקץ, נעקצים.
אולי בגלל החרוז הכושל מעט שרומז לאיבר בגוף שבו העקוץ עקוץ.