הערה מנהלתית

אין בכוונתי להתייחס לתגובות אנונימיות מעתה ואילך.

מי שלא רוצה להזדהות בשמו האמיתי יכול ליצור לעצמו זהות אחרת, אבל תגובות ללא שם לא יזכו לתגובה, ואם יהיה לי כוח גם ימחקו.

וולטשמרץ

קושיה:

האם ההיפך מלהזדקן זה להצטער?

ציווי חזק

היתכן שלא דנו מעולם בביטוי הסלנג הדוחה תרגיע?

לא מדובר בסלנג חדש במיוחד. הוא כבר היה בשימוש בשנות התשעים (לצערי זכיתי להיתקל בו בצבא). המילה היא לרוב אקט של איום, סמוי יותר או פחות, למרות שכמו במקרים אחרים חלה סובלימציה והמילה משמשת גם בהומור.

יש בסביבה שני פעלים: לְהֵרָגַע, ו-לְהַרְגִּיעַ. גוף שני של להרגע הוא "תֵּרָגַע" ("אם תרגע, תראה שהכל בסדר), או לחילופין, אם מדברים על להרגיע, "תַּרְגִּיעַ" ("דני, אם תרגיע את התינוק נוכל ללכת לישון"). צורות הציווי הן "הֵרָגַע!" או "הַרְגַּע!".

המשמעות של "תרגיע" בעברית ישראלית אינה גוף שני עתיד של הפועל היוצא ("האם תרגיע את התינוק לפני האוכל?"), ואף לא צורת ציווי של הפועל העומד ("הֵרָגַע!").

דקדקנים אולי יאמרו שמדובר פשוט בשיבוש, ושימוש בצורת עתיד (של הפועל הלא נכון), במקום בציווי (כלומר הרגע->תרגע->תרגיע). אני סבור שמדובר ב"הרחבה" של מערכת הזמנים, והוספת זמן חדש: ציווי נמרץ.

אבל אולי אני סתם "חופר"...

ישר לפח

מסתבר שבאופן בהול, לקראת כ"ט בנובמבר (תאריך שכנראה הגיע במפתיע) ולרגל שנת השנה העברית, דנה הכנסת בהצעה לחייב את נבחרי הציבור לעברת את שמותיהם.

אי אפשר שלא להיזכר בבדיחה הישנה על אותו אחד שנקרא ליכטנשטיין. הפקיד הציע לעברת את השם לפי הצליל, ובחר את השם "לך-תשתין". ליכטנשטיין לא התלהב, וטען שהשם לא מצלצל טוב. "אם אתה רוצה שיצלצל, אז לך-תשתין-על-פח" קבע הפקיד.

שניים במחיר אחד

סיפור נחמד על מילה בעברית, שהוא גם סיפור נחמד על מילים באנגלית.

מסור אנכי הוא כלי עבודה שימושי בעבודת נגרות (עשיתי בו לאחרונה שימוש רב בבניית צעצועים לבתי). השם הרשמי של הכלי הוא, כאמור, מסור אנכי, אך השם המקובל בעברית הוא ג'קסון. השם ג'קסון הוא שיבוש של השם הלועזי jig saw, שהפך בעברית כנראה ל-*ג'קסו, ומשם לג'קסון, שהוא שם משפחה נפוץ בעולם דובר האנגלית.

ומהיכן השם jig saw? המילה ג'יג, כמו מילים דומות רבות, משמשת לתיאור תנועה קפיצתית או חוזרת על עצמה. המקור הוא כנראה אונומטופאיה, אך מילון אוקספורד מציין שהאטימולוגיה של מילים אלה לא ברורה כל צרכה. מסור אנכי משמש לחיתוך עץ בצורות שאינן קווים ישרים: מעגלים, קשתות וכד'. משמו של המסור נגזר השם jig-saw puzzle, ובקיצור
jigsaw, למה שמכונה בעברית תצרף, או פשוט פאזל, כלומר אוסף חתיכות בעלות צורות לא סדירות המרכיבות יחד תמונה שאותה יש לשחזר על ידי הרכבת החתיכות בסדר הנכון.

המלצות קריאה

שלוש רשימות מ"הארץ" שמשכו את תשומת ליבי:

שתבלע מטרייה ותיפתח לך בבטן, מאת גדעון לוי, על קללות ביידיש.

שפות נכחדות, מאת יורם קניוק, על הישרדותה המופלאה של העברית.

רותה קופפר על "הסיפור של אליעזר בן-יהודה" מאת תמי שם-טוב

טוב לחתונות

אחד הפרחים המרשימים בארץ הוא האירוס. או שמא נאמר האיריס?
מעט על סוגיה זו, ותמונות נאות של הפרח, תוכלו למצוא בבלוג החדש של ידידי דרור, שאין ספק שיהווה אתר עליה לרגל לחובבי הטבע הישראלי. דרור מצלם תמונות נפלאות של ציפורים ופרחים, ובנוסף הוא מומחה גדול לענייני חיידקים, שאין ספק יוזכרו בבלוגו לעתים קרובות גם הם.

אל תשאל!

יום ההולדת של ה OED הוא הזדמנות טובה להזכיר מילת סלנג לועזית שרציתי לכתוב עליה. זו מילה שנכנסה מספיק עמוק לעברית המדוברת, שלא זכור לי שראיתי אותה כדוגמה לפגיעה בטוהר השפה עקב שימוש במילים לועזיות.

כוונתי למילה קיטבג. הקיטבג הוא אחד המושגים הצהליים המובהקים, ונדמה לי שאף פריט האפסנאות הראשון שמקבל כל חייל בבקו"ם.

בפעם הראשונה שראיתי את המילה כתובה באותיות לועזיות חשבתי שמדובר בתעתוק מעברית (מה שכנראה אכן קרה), אך המילה היא כמובן באנגלית: קיט-בג (KIT-BAG), התיק בו חייל אורז את ציודו האישי. המילה אפילו לא עברה סירוס כשחדרה לעברית. המילה הגיעה, מן הסתם, מחיילים ארץ-ישראלים ששירתו בצבא הבריטי, המקום ממנו מגיע המונח קיטבג. המילה, אגב, קיימת באנגלית הבריטית, היא אינה בלקסיקון האמריקאי.

נחמד במיוחד שהמילה הפכה להיות חלק מניב ישראלי ייחודי, שאינו קיים באנגלית: שאלת קיטבג (הרשימה הזו היא נסיון משעשע להסביר את העניין למי שאינו ישראלי).

שאלת הקיטבג היא חלק מהפולקלור הצהלי, היונקת, כך נדמה, מההומור הידישאי. מכל מקום, "שאלת קיטבג" הוא ניב עברי אף שחציו באנגלית...

מזל טוב!

היום ב 1884 התפרסם הכרך הראשון של האוקספורד אינגליש דיקשנרי, המילון האטימולוגי של האנגלית, ואחד הפרויקטים הפילולוגיים החשובים אי פעם.

לנו עוד אין מילון אטימולוגי מקביל*, אז כל שנותר לנו הוא לאחל ל OED יום הולדת שמח...

עוד על ההיסטוריה של המילון, ניתן לקרוא בספר חביב זה.

* התחליף הנגיש הוא כמובן מילון אבן שושן. לרוע המזל, כל מהדורה, כך עושה רושם, מורידה עוד ועוד מהמידע האטימולוגי שמופיע במילון.

במידת האפשר

רשימת הטעויות אותן משרד החינוך ינסה לשרש הזכירה לי סוגיה שרציתי להזכיר וטרם הזדמן לי.

ישנן לעתים בשפה אבחנות סמנטיות עדינות עד כדי כך שהן לא רלוונטיות לרוב הדוברים, וסופן שיעלמו. למשל הבדלי משמעות עדינים בין שתי מילים שהן "כמעט נרדפות". כל עוד הן קיימות הן בעלות עניין, ויש שיגידו ובמידה של צדק שהן תורמות ליכולת ההבעה של השפה, ומעשירות אותה. לכל הפחות, הן בדרך כלל מעידות על זרמי מעמקים בשפה, שמהם צומחים הבדלי המשמעות בין המילים השונות. ניתן אף לטעון, למרות שקשה יותר לבסס טענה מסוג זה, שהעושר הלשוני הזה תורם לחדות המחשבה של הדוברים. אחרים יגידו שאבחנות דקות כאלה מבוזבזות על רוב הדוברים, ומשמשות בעיקר כלחיצת יד סודית המעידה על השתייכות למעמד חברתי גבוה, ועל חינוך פורמלי עשיר. דוגמאות לא מעטות לכך ניתן למצוא במשלבי השפה השונים באנגלית למשל.

על איזה מין אבחנות אני מדבר?

דוגמה אחת שכבר הזכרתי פעם היא האבחנה בין להלוות ולהשאיל. רוב הדוברים לא מודעים להבדל שאמור להיות בשימוש בין שני הפעלים, ולכל היותר זוכרים שצריך מסיבה עלומה כלשהי להגיד "לשאול ספר" אך "להלוות כסף".

הדוגמה שהזכירה לי את הסוגיה הזו היא הצירוף במידה שֶ. ברשימת הטעויות בווינט מוזכר הצירוף במידה ו, שהוא אכן טעות, וכתוב שיש לומר במקומו פשוט אם. אלא שהצירוף במידה ו הוא כמובן אח חורג של במידה ש שקים גם קים בשפה. מהו אם כן ההבדל בין אם ובין במידה ש, אם בכלל?

ובכן, האבחנה בין שני אלה מתבססת על אבחנה סמנטית בין תנאי קבוע ובין תנאי משתנה. "אם מתחשק לך לפעמים לפתוח לרגע את דלת הקסמים", הוא תנאי קבוע. כפי שניתן להבין מהדוגמה, הכוונה אינה שהתנאי קבוע בזמן, אלא שהיחס בין התנאי לתוצאתו קבוע ("בוא ואתן לך מפתח"). תנאי משתנה, מאידך, מאפיין מצבים בהם יש שינוי פרופורציונלי (ישר או הפוך) בין שני חלקי התנאי, ולמקרים אלה קיים במידה ש: "במידה שנשקיע בלימוד עברית, תתקבע השפה ותתאבן". כדי לזכור: במידה ש = ככל ש.

אין לי לקבוע האם האבחנה הזו היא בעלת חשיבות מספקת שכדאי שתישמר בשפה, ומה הסיכוי שכך יקרה. כל שנותר לי הוא לסיים בשני אתגרים לקוראים:

1. מה משמעות המילה במידה בצירוף במידה ש?
2. מצאו דוגמאות נוספות לאבחנות סמנטיות עדינות כל כך החבויות בשפה, וספרו לנו.