ישר לפח

מסתבר שבאופן בהול, לקראת כ"ט בנובמבר (תאריך שכנראה הגיע במפתיע) ולרגל שנת השנה העברית, דנה הכנסת בהצעה לחייב את נבחרי הציבור לעברת את שמותיהם.

אי אפשר שלא להיזכר בבדיחה הישנה על אותו אחד שנקרא ליכטנשטיין. הפקיד הציע לעברת את השם לפי הצליל, ובחר את השם "לך-תשתין". ליכטנשטיין לא התלהב, וטען שהשם לא מצלצל טוב. "אם אתה רוצה שיצלצל, אז לך-תשתין-על-פח" קבע הפקיד.

למה מה קרה?

בהמשך לדיונים מהימים האחרונים על המילה מת אני חש צורך להזכיר את הניב העממי למה מי מת?. הניב משמש לציון פליאה והתקוממות גם יחד.

לדוגמת שימוש אין טובה מהבדיחה הקלאסית הזו, שיש לה זקן ארוך ועבות ווריאציות רבות. אזהרה: ההומור של הבדיחה הוא מעט שחור (בז' בהיר).