מחר יעטפו בזה דגים

אוי לאוזניים שכך שומעות - מעל בימת כנסת ישראל נשמע הכינוי סמרטוטים ביחס לחברי הכנסת של מפלגת העבודה... זאב סגל (הארץ) מוטרד יותר "מהצנזורה" שהפעילה יו"ר הכנסת דליה איציק.

לא כאן המקום לדון בגבולות השיח בכנסת (וסגל צודק, כמובן, באומרו שכבר נשמעו בכנסת דברים חמורים בהרבה). אך ראוי להרהר באופן שבו פותח סגל את רשימתו: "לו עיינה יו"ר הכנסת, דליה איציק, במילון אבן שושן, היתה מגלה כי לביטויים "אופי סמרטוטי" או "התנהגות סמרטוטית" יש שימוש מקובל כחלק מדו-שיח לגיטימי."

ראשית, בהחלט ניתן לשאול מה עניין שמיטה להר סיני: לו הוויכוח היה על פרשנות המילה, או על מידת חריפותה, הרי שהיה טעם לבדוק במילון. אך אם הדיון הוא על תרבות הדיון בכנסת, תרומתו של המילון מוגבלת הרבה יותר. והרי המילון אומר במפורש שמדובר בלשון הדיבור, וההגדרה מעידה שאיציק הבינה במה הדברים אמורים, ככל דובר עברית בארץ. מעבר לבעיות עקרוניות אלה, הרי שאבן שושן למרות מרכזיותו וחשיבותו אינו מילון מקיף במידה מספקת כדי לתת תשובה לשאלות עדינות על שימוש (usage). לצערי אין מילון העונה על דרישה זו.

השאלה הלשונית היא, כאמור, מידת החריפות או הגסות של הכינוי "סמרטוט" הנאמר ביחס לאדם.

לפי אבן שושן המרוכז: "כינוי גנאי למשהוי בלוי או למישהו בזוי".
לפי רב מילים: "כינוי גנאי לאדם רכרוכי, חלש אופי ונעדר דעה עצמאית, שניתן להשפיע עליו ולשנות את דעתו בקלות."

ובכן, על דבר אחד יש הסכמה: מדובר בכינוי גנאי. האם לכינויי גנאי צריך שיהיה "שימוש מקובל כחלק מדו-שיח לגיטימי", כפי שכותב סגל? אני לחלוטין לא בטוח. גם אם נקבל את עמדתו של סגל לגבי גבולות הדיון בכנסת, הרי שאין סיבה שנגזים ונאמר שמדובר בחלק מדו-שיח (כינויי גנאי אינם בדיוק חלק אינטגרלי מדו-שיח), ובודאי לא שנזכה דו-שיח כזה בכינוי "לגיטימי" ובכך ניתן לו לגיטימציה.

אך, הסוגיה מעט יותר מורכבת. לפי אבן שושן ההגדרה היא למישהו "בזוי" (או נקלה), ואם אכן בכך מתמצת המשמעות הרי שמדובר בלא יותר מכינוי גנאי. ההגדרה של רב מילים נאמנה יותר לשימוש בעברית המדוברת, ומדגישה שמודבר לא בכינוי גנאי ותו לא אלא בתיאור אופי ספיציפי ביותר, המדגיש (באופן מטפורי) רכרוכיות והיעדר יכולת עמידה. לפי הגדרה זו, שמוטב היה לו לסגל שהיה נעזר בה, דבריו של ח"כ גדעון סער היו בעלי תוכן רלוונטי לדיון, והביעו דעה שלגיטימי היה להעלותה. סער בחר בשפת דיבור ציורית, אך בה בעת גם באחת הדרכים המדויקות והקצרות בעברית לתיאור ההתנהגות אותה רצה לגנות. המילה רכרוכי עצמה, למשל, אינה קולעת באותה המידה למשמעות הרצויה.

תיאורים נוספים בעלי משמעות דומה, אגב, נפוצים למדי בשיח הפוליטי. למשל: שבשבת, חסר חוט שדרה, וכדומה.

משענת קנה רצוץ

אנא, חה"כ יולי אדלשטיין, בקרנות המזבח נאחזים (כדי למצוא מפלט) או מחזיקים (כלומר נאחזים במשהו בשארית הכוחות) - לא נשענים עליהן!

חברים וחברות

בספרו המעניין והעשיר של שאול פרידלנדר על השואה (The Years of Extermination) נתקלתי בקטע הבא המתאר כיצד העברית, שהונחלה על ידי מדריכי נוער ציונים, שימשה "בית" לילדים בטרזינשטט.

לאור ריבוי השפות בחרתי להביא את הקטע באנגלית ולא לתרגמו לעברית.

It was in one of the September transports from Vienna, the "hospital transport," that Ruth Kluger... and her mother arrived in Theresienstadt. Ruth was sent to one of the youth barracks that were under Redlich and Hirsch's supervision. There, as she writes, see became a Jew: The lectures, the all-pervading Zionist atmosphere, the sense of belonging to a community of haverim and haveroth... where you didn't say gute Nacht but Laila tov... gave the young girl a new feeling of belonging...
And yet... "The Czechs in L410 [the children's barracks] looked down on us because we spoke the enemy's language... So even here we were disdained for something that wasn't in our power to change: our mother tongue." (p. 354)

ערבי, דבר עברית

מרזוק חלבי על הצעת החוק לביטול מעמדה של הערבית כשפה רשמית.

כרגיל בדיונים עיתונאים הניתוח דל, ושימוש בניסוחים מוקצנים כמו "מחיקת השפה הערבית" לא תורמת לאיכות הדיון (השפה לא תעלם ולא תמחק אם תפסיק להיות שפה רשמית). אולם הנסיון לקשר את הסוגיה להקשר התרבותי-חברתי-אתני רחב יותר הוא כמובן במקום.

אגב, ראוי לשים לב שגופים רבים במדינה מפרסמים הודעות בעברית/אנגלית/רוסית ומתעלמים מהערבית גם כיום. חבל שכעת, בעוד הערבית נהנית ממעמד של שפה רשמית, לא נאבקים נגד תופעה זו ביתר מרץ.

בכל המובנים

אחד השימושים שצורמים לי במיוחד הוא השימוש הלא זהיר בצירוף "בכל המובנים". הדוגמה הנוכחית היא הכותרת ב YNET מדברי אברהם פורז: "לפיד היה איש ענק, בכל מובן".

ייתכן שמדובר בקטנוניות, אבל ניסוח זה (שאינו מקורי כלל ועיקר) צורם לאוזניי.

הבעיה הבסיסית היא שהדובר בדרך כלל לא חושב על כל המובנים, ובין המובנים ניתן למצוא דברים שברי שאין כוונת הדובר אליהם.

המילה "ענק" מתייחסת בראש ובראשונה למידות פיזיות של אדם, כלומר לאדם גדול וגבוה הרבה מהממוצע (אדם כזה הוא "ענק", המילה משמשת כשם עצם). כתיאור (כמילת תואר) המילה משמשת לכל דבר עצום במידותיו, או גדול הרבה מהממוצע. רק לאחר שימושים אלה מגיע השימוש בלשון הדיבור (בסלנג) במילה "ענק" לציון דבר מה נהדר, נפלא ויוצא דופן.

האם פורז התכוון להתייחס למידותיו הפיזיות של טומי לפיד? ההומור של פוליטיקאים אינו תמיד מן המשובחים באירועים מן הסוג הזה. אך גם אם זו הייתה הכוונה (ואין לכך עדות בהמשך הציטוט מדברי פורז) הרי הגובה של לפיד (וגם זה אחד "המובנים") לא היה של עוג מלך הבשן.

איך שלא יהיה, ההגזמה הלשונית (תרתי משמע) הגלומה בהוספת "בכל המובנים" לתיאור כלשהו אינה חיננית, ובמקרים רבים מצליחה להוסיף למשפט יותר מאשר הדובר התכוון להוסיף.

איך להרוג מילה

השימוש המטפורי במילה אתרוג לתיאור היחס התקשורתי (ואולי הציבורי) לאריאל שרון בתקופת ההתנתקות היה יצירתי ומוצלח. מכאן ועד לשימוש בלתי פוסק במילים נגזרות: לאתרג, מאותרג, יתארגו וכד' המרחק רב.

השימוש הזה בולט במיוחד במוסף לשבת של ידיעות אחרונות מהשבוע שעבר. נדמה שכל מילה שנייה בו מכילה את האותיות א.ת.ר.ג. חשיפת יתר כזו של מילה היא מתכון בטוח לכך שהמילה תימאס ותיעלם משימוש.
שם הפרי כמובן יישאר, אך אני חוזה שהשימוש המטפורי שיכול היה להישאר טמון במילה ימאס בקרוב.

בעיה נוספת היא שהמילה משמשת כיום בעיקר לביקורת של חלק מסוים מהציבור - המצוי בצד הימני של המפה הפוליטית - על התקשורת וייתכן שאף על שאר הציבור. ברגע שמילה מנוכסת בצורה כזו סביר להניח שקשה יהיה לאחרים להשתמש במילה, ושהמילה תקבל קונוטציות פוליטיות חזקות, שיפגעו בתפוצתה. נדמה לי מקריאת טוקבקים שאנו מתקרבים למצב זה, אם טרם הגענו אליו.

האם צריך לומר ברוך שפטרנו או להצטער על לכתה של המילה? איש איש וטעמו.

תוספת: עוד על שפת ההתנתקות כתבתי כאן.