ערבי, דבר עברית

מרזוק חלבי על הצעת החוק לביטול מעמדה של הערבית כשפה רשמית.

כרגיל בדיונים עיתונאים הניתוח דל, ושימוש בניסוחים מוקצנים כמו "מחיקת השפה הערבית" לא תורמת לאיכות הדיון (השפה לא תעלם ולא תמחק אם תפסיק להיות שפה רשמית). אולם הנסיון לקשר את הסוגיה להקשר התרבותי-חברתי-אתני רחב יותר הוא כמובן במקום.

אגב, ראוי לשים לב שגופים רבים במדינה מפרסמים הודעות בעברית/אנגלית/רוסית ומתעלמים מהערבית גם כיום. חבל שכעת, בעוד הערבית נהנית ממעמד של שפה רשמית, לא נאבקים נגד תופעה זו ביתר מרץ.

קשה באופן רשמי

אבירמה גולן על הצעת החוק של לימור לבנת המבקשת לבטל את הערבית כשפה רשמית בישראל.

רמת הדיון ברשימה לא מעוררת התלהבות, אך לפחות ההתייחסות אל השפה היא כאל משהו חי ודינאמי, ולא כאל מאובן שהופקדו עליו שומרים בדמות האקדמיה ללשון העברית.

החמצה חקיקתית

כעת משנרגעו הרוחות מעט, ניתן להפנות להסבר של זאב סגל בעניין פסיקת בית המשפט בעניין מכירת חמץ בירושלים. פסק הדין נסבו על פרשנות הביטוי "מכל מקום שהוא" המשמש כהגדרה של המונח "פומבי" לצורך חוק העונשין.

מעניין לדעת האם הניסוח בחוק הוא טעות חקיקתית או שמא מדובר היה על פשרה שהושגה בחדרי חדרים, שהוביליה להשארת הפירצה בחוק.

(פרשנות משפטית שונה לפסק הדין, אך שאינה עוסקת בסוגיות לשוניות ניתן למצוא כאן.)


הערת אזהרה: הכותרות של כל הכתבות הללו עושות שימוש במשחקי מילים קלושים, כנראה שאי-אפשר להתאפק. כפי שודאי שמתם לב גם אני לא פסחתי על ההזדמנות הזו. עם הקוראים הסליחה.


עדכון: (15.4.08) יו"ר המפד"ל זבולון אורלב אמר בדיון, כי "בית המשפט התבלבל והחליף את עצמו עם האקדמיה ללשון העברית."

עדכון (21.4.08): הדיון הלשוני נמשך.