דיון מההפטרה

רן הכהן כותב בתרבות וספרות של הארץ על האבחנה הכאילו-לשונית יהודי נפטר, גוי מת: "הפלפול הדתי-לאומני הזה הוא מהלך כפול של התחסדות. ראשית, ההבחנה מוצגת כעניין דתי נייטרלי: הקדוש ברוך הוא, שברא את האדם בצלמו, בחר להטיל עול מצוות על יהודים בלבד; אין כאן מה להיעלב, ובוודאי שאין כאן גזענות. שנית, הפוליטיות של ההבחנה מוסתרת על ידי הצגתה כעניין של עברית נכונה, ממש כמו ההבדל בין "שלוש" ל"שלושה". דובר שאינו מבחין בין המיתות אינו נתפס כבעל השקפת עולם שונה (שוויונית, נאורה), אלא כבור ועם הארץ, כמי שאינו מכיר את כללי הלשון ואינו שולט במקורות - כמיטב המסורת על אודות "העגלה הריקה"."

על איזה דיאלקט של בעברית מדבר רן הכהן? נדמה מהרשימה שיש בידול מובהק, ואין משתמשים במילה "מת" ביחס ליהודים ולהיפך. ייתכן שבמגזרים מסוימים אכן כן, אף שאינני בטוח בכך. להרגשתי אין הדבר נכון לגבי העברית הישראלית כפי שלמשל משמשת את אמצעי התקשורת החילוניים. לאור כך שאין נתונים סטטיסטיים ברשימה אינני יודע איך להתייחס לטיעון ולמסקנות של הכותב.

דעות ותגובות יתקבלו בברכה.

ערבי, דבר עברית

מרזוק חלבי על הצעת החוק לביטול מעמדה של הערבית כשפה רשמית.

כרגיל בדיונים עיתונאים הניתוח דל, ושימוש בניסוחים מוקצנים כמו "מחיקת השפה הערבית" לא תורמת לאיכות הדיון (השפה לא תעלם ולא תמחק אם תפסיק להיות שפה רשמית). אולם הנסיון לקשר את הסוגיה להקשר התרבותי-חברתי-אתני רחב יותר הוא כמובן במקום.

אגב, ראוי לשים לב שגופים רבים במדינה מפרסמים הודעות בעברית/אנגלית/רוסית ומתעלמים מהערבית גם כיום. חבל שכעת, בעוד הערבית נהנית ממעמד של שפה רשמית, לא נאבקים נגד תופעה זו ביתר מרץ.