הפוך על הפוך

לפני זמן מה דווחו בכלי התקשורת שבמדי השוטרים שנבדקו לאחר ההתנתקות לא נמצא שריד של סודה קאוסטית, בניגוד להודעות המשטרה על כך שהשטרים הותקפו בחומר זה. התקשורת, כצפוי, חגגה.. אחד הכתבים הסביר: "המדים נבדקו בשתי מעבדות ולא נמצא שריד של סודה קאוסטית או של כל חומצה אחרת."

סודה קאוסטית (NaOH) היא כמובן בסיס ולא חומצה. בשפת הכימאים בסיס וחומצה הם מושגים מנוגדים: "מה ההיפך מחומצה?", ישאל המורה לכימיה. "בסיס", יענה התלמיד ויקבל את מלוא נקודות.

הכתב טעה: אי-אפשר להגיד "סודה קאוסטית או חומצה אחרת". צריך, לכל הפחות, לומר "סודה קאוסטית או בסיס או חומצה אחרים". הכתב כנראה למד במגמה הומנית...

אבל ההסבר הזה, מפתה ככל שיהיה, איננו נכון כנראה. בשפת היומיום המילה חומצה משמשת לתיאור חומרים מסוכנים, היוצרים תגובה עזה במגעם עם חומרים אחרים. מושג כללי זה מתייחס גם לחומצות וגם לבסיסים.

מסקנה: בסיס הוא גם סוג של חומצה וגם ההיפך מחומצה...

מוזר, לא?

אה...

באחת מתוכניות הרדיו המוקדשות להגיגים של מאזינים שמעתי היום את הדיאלוג הבא:

מאזין: אתם בתקשורת חושבים ש...
גדעון רייכר: מי זה אתם?
מאזין: אתם שהקמתם את ערוץ 10....
גדעון רייכר: מי זה אתם?
מאזין: אתם ששונאים חרדים....
...
(לבסוף) גדעון רייכר: מי זה אתם?
מאזין: את"ם זה אלה שתמיד בממשלה!

לזה קוראים תיאורית קונספירציה שמגשימה את עצמה...

דרכי הסלנג הישראלי

האגודה הישראלית לחקר שפה וחברה תקיים ביום רביעי הקרוב (1 בפברואר) כנס תחת הכותרת דרכי הסלנג הישראלי. תוכנית הכנס נראית מעניינת ועשירה.

ראוי לציטוט

ב. מיכאל מספר ברשימתו דהיום על חידון שנערך בערוץ 10. אחת השאלות הייתה "מה שמו של האר"י?" האופציות שניתנו: 1. ר' שמואל מוהליבר, 2. ר' משה חיים לוצאטו, 3. ר' שלמה לוריא....


(התשובה הנכונה היא דווקא יצחק לוריא, כמובן)

ראשי התיבות האר"י משמעותם "האשכנזי רבי יצחק", אם כי יש אומרים "אדוננו רבי יצחק" או "האלוקי רבי יצחק". בכל מקרה - יצחק ולא שלמה.

פיסת מידע חשובה, ללא ספק, אך לא זו הסיבה שאני מפרסם זאת כאן. בהמשך הרשימה כותב ב. מיכאל את המשפט החביב הבא, שראוי לתעדו הן בגלל תוכנו והן בגלל סגנונו:

...בעידן האינטרנט והגוגל, צריך אדם להיות עצל ויהיר במיוחד, כדי לצאת ככה אידיוט.

אשכרה ככה כתוב: "לצאת ככה אידיוט". המילה ככה משמשת כאן כמציינת גודל כביר. גם במילה "כזה" אפשר לעשות שימוש כזה, אגב: "איזה כלי יש לו... כזה גדול!"

בכל אופן המשפט של ב. מיכאל מדגים שוב שימוש משולב של כמה משלבי שפה שתורם למוסיקליות של השפה. התחלת המשפט היא בסגנון מצוחצח וחגיגי "צריך אדם להיות..." וסופו, אבוי, בשפת הרחוב...

נ"ב
אני מקווה שעכשיו יהיה עוד יותר קל למצוא בגוגל את התשובה לשאלה בדבר שמו של האר"י הקדוש מצפת. בעידן של גוגל ובלוגים צריך מנוע חיפוש להיות יהיר במיוחד, כדי לא למצוא מידע המתפרסם בבלוגים אזוטריים...

מדבר בעד עצמו

מכתבו של עמיחי גיל למערכת הארץ עורר בי הרבה גיל (זהו המכתב הרביעי העמוד).

מי שעוקב אחרי האתר לא יהיה זקוק לדברי הפרשנות שלי.

מחלוקת ומלחמה

(אפרופו דימויי מלחמה)

המחלוקת שכיחה מאוד בספרות ההלכתית, וכל מי שקרא מעט תלמוד יודע שוויכוח ומחלוקת הן בליבה של המחשבה היהודית. בין הדימויים השונים שמציינים חכמים לתיאור חווית לימוד התורה בצוותא שכיח הדימוי של מלחמה, "מלחמתה של תורה". דימוי זה הוא דימוי חיובי!

הפסוק הסתום משהו עַל-כֵּן, יֵאָמַר, בְּסֵפֶר, מִלְחֲמֹת ה': אֶת-וָהֵב בְּסוּפָה, וְאֶת-הַנְּחָלִים אַרְנוֹן (במדבר כא יד) משמש את הפרשנים לתיאור חיובי. כך למשל במסכת קידושין ל ע"ב,

...אפילו האב ובנו, הרב ותלמידו, שעוסקין בתורה בשער אחד, נעשים אויבים זה את זה ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה שנאמר (במדבר כא) את והב בסופה, אל תקרי בסוּפה אלא בסוֹפה.

ורש"י מפרש: מלחמה שעל ידי ספר, אהבה יש בסופה.

כדאי בהזדמנות זו להזכיר דימוי אחר, סימפטי יותר, לתופעת המחלוקת - השירה: "ותפארת השיר היא כשהקולות משונים זה מזה, וזהו עיקר הנעימות".

הערה: הכתוב כאן מבוסס ומסתמך על הקורס "סוגיות במשפט העברי" מאת חנניה בן מנחם ושמשון אטינגר, בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה.

צרת רבים...

הזכרתי פה בעבר במספר הזדמנויות את הקשר שפה-פוליטיקה, וכיצד הוא בא לידי ביטוי בסכסוך הישראלי-פלסטיני. למשל ההבדל בין "צעיר פלסטיני" ל"ילד ישראלי" והשימוש במונחים כמו "דם על הידים".

מסתבר שהאמריקאים עוסקים עכשיו בסוגיות דומות בזכות ישיבתם בעירק.

סאפייר מזכיר ברשימתו גם את "גדר ההפרדה" שלנו (או שמא זו חומה?) ואת ההבחנה בין "יהודה ושמורון" לבין "הגדה המערבית".

טשולנט

מדור הבישול של ידיעות אחרונות הוקדש לאחרונה (6.1) לחמין, אותו מאכל יהודי קלאסי שאין שניים שמסכימים על הרכבו המיוחד. כנראה שאין גם הסכמה על הכתיב: בשבילי זה טשוּלְנט, בשבילם צ'ולנט.

בהזדמנות זו הציעו בעיתון כמה הסברים לשמו של התבשיל,

"התיאוריה היפה ביותר היא של פרופ' מנחם בנית, לשעבר ראש החוג לתרבות צרפת באוניבסיטת ת"א: צ'ולנט הוא סירוס קל של "שולן", שהוא ההגייה ה יידיות למילה העברית "שלן", מאכל אשר לן בלילה. סיר שיש להלין אותו שעות ארוכות."

הסבר אחר, סביר יותר, הוא "שהמקור צרפתי בכלל: Chaud-lent שפירושו חום איטי, מה שמתאים בהחלט."

הטשולנט מזכיר את ה Cassoulet, תבשיל האופייני לדרום צרפת. קדירות הלילה האוסטרו-הונגריות נקראות "שולט", ונדמה שיש קשר בין כל השמות הללו, ולא רק דמיון בין המאכלים.

רוח הזמן

שמעתי כרגע בחדשות דיווח על עימותים בין מתנחלים לצבא בחברון. תגובת צה"ל להאשמות השתמשה במילים מפקד החטיבה ואנשי צוותו... האם זה נשמע לכם ניסוח רגיל?

ממתי בצבא יש למח"ט "אנשי צוות"? למפקד בצבא יש חיילים, ולמפקדים בכירים יש "חיילים וקצינים", שכן תחת פיקודם משרתים קצינים שהם עצמם מפקדים. המונח הרשמי, שיש בו גם שימוש יומיומי, הוא פְּקוּדִים (ביחיד: פָּקוּד, בהגיה מקובלת: פַּקוּדים). המבנה ההיררכי בצבא בא לידי ביטוי בכך שלכל מפקד יש את מפקדיו ואת פקודיו.

היחיד שניתן לומר עליו שיש לו אנשי צוות הוא מפקד צוות (מפק"צ בשבילכם), אבל גם אז ישתמשו בנוסח "מפקד הצוות וחייליו". נוסח בסגנון "חבריו לצוות" ישמש במסגרת צבאית רק לתיאור היחסים בין חיילים פשוטים (בעברית: חפ"שים).

כאשר דוֹברוּת צה"ל משתמשת בנוסח "מפקד החטיבה ואנשי צוותו" במקום "מפקד החטיבה וחייליו" מתקבל אצלי הרושם שהנוסח הגיע ממישהו שקרוב יותר לעולם מושגים אזרחי (ואולי אפילו פוליטי) מאשר לעולם מושגים צבאי. האם זה עוד סימן להתרופפות המשמעת בצבא?

מילים בכותרות

מצבו הרפואי של אריאל שרון חשף כמה מילים שראוי להתייחס עליהן, ולו למען התיעוד ההיסטורי.

הראשונה, ואולי הפשוטה שבהן, היא דֶּמֶם (ש"ע, זכר) אותה מעדיפים הרופאים על-פני המילה דִּמּוּם. למילה דֶּמֶם אין צורת רבים, וברבים חוזרים למילה דִּמּוּמִים. הסיבה להעדפת המילה דֶּמֶם אינה ברורה לי. הסבר אחר שעולה בדעתי הוא שהמילה דימום רומזת לפעולה הקורית בזמן הווה, ואילו המילה דֶּמֶם נשמע שמתייחסת לאובייקט. כך למשל: "הוא מדמם, ולאחר שנעצור את הדימום יהיה צריך לנקז את הדמם". ייתכן גם שהמטרה של המילה דֶּמֶם היא פשוט לחסוך שתי אותיות. אשמח לשמוע הסברים מוסמכים יותר...

מילה נוספת שעוררה תשומת לב רבה היא עַצְמוֹנִי (שם תואר). המילה משמשת לתיאור מצב או תהליך ספונטאני, ומשמשת כמעט אך ורק ברפואה. ראוי להבחין בין עצמוני לבין עַצְמָאִי שמשמעותה היא independent. נשימה עצמונית אינה נשימה שאינה נעזרת במכשירים (כלומר נשימה עצמאית) אלא נשימה שנעשית באופן ספונטאני, כתוצאה מתהליכים טבעיים, ולא עקב פעולת הנשמה חיצונית.

ונסיים במילים מתחום האנטומיה. המוח מתחלק לשני צדדים, ובמקרה של ראש הממשלה נפגע הצד הימני, או במינוח המקצועי ההמיספרה הימנית. המיספרה - המי+ספרה, דהיינו חצי כדור. ובעברית: חֲצִידוּר (חצי+כדור). מעתה נאמר: הדמם של ראש הממשלה הוא בחצידור הימני.

יש להבחין בין חֲצִידוּר לבין אוּנה (lobe, בלעז). אונה היא חלק אנטומי המופרד מחלק שכן, השייך לאותו איבר, על-ידי שסע או מפרץ. במוח מספר אונות, אולם רק שתי המיספרות (או חצידורים...)

המילה חצידור מאוד צרמה לאוזניי בפעם הראשונה ששמעתי אותה, אבל אני חייב להודות שאני מתחיל להתרגל אליה.

התפוז

הזכרתי כאן בעבר את התיאוריה של הירשפלד על כזה כאילו, וגם את דעתי עליה... ההקרנה אמש בטלוויזיה של הסרט הקלאסי של קובריק התפוז המכני מספקת הזדמנות לחזור לנושא זה.

מסתבר ש Anthony Burgess שכתב את התפוז המכני (A Clockwork Orange, יצא לאור ב 1962) היה ככל הנראה מהראשונים שהשתמשו במילה like בצורה כזו. דוגמה מהספר: Then there was like quiet and we were full of like hate.

ברג'ס עשה שימוש יצירתי במיוחד בשפה לצורך כתיבת התפוז המכני. האלמנט הבולט במיוחד הוא, כמובן, הסלנג המיוחד של בני הנוער התלושים המככבים בסיפור. ברג'ס המציא את הסלנג הזה, ה- nadsat, והוא מבוסס על תערובת משובשת של אנגלית ורוסית.

ובחזרה ל-"כזה כאילו". השימוש הלאקוני ב like, שהיה חדשני אצל ברג'ס ב 1962, הפך למקובל בתרבות הנגד של שנות השישים (אינני יודע אם בהשפעת ספרו של ברג'ס אם לאו), ומשם חדר לעברית המדוברת.

אינטגריטי

מיכאל הנדלזלץ עסק בשבועיים האחרונים במילה אינטגריטי. התרגום המקובל לעברית הוא "יושרה", אולם מילה זו - למרות היותה מוכרת ונפוצה למדי - לא מצליחה להיכנס לנעליה הגדולות של המילה הלועזית.

הנדלזלץ מספר לנו על ההצעה הנלעגת "רבּיניות" (על שם רבין) ועל אלטרנטיבות נוספות. הוא צודק בכך שהקושי אינו בתרגום המילה אלא בהבנת משמעותה (שלא לדבר על הקושי במציאת אנשים שניתן לומר עליהם שהם בעלי אינטגרטי). פרספקטיבה נוספת על המושג אינטגריטי - כאן.

התנצלות

בהתחלה פשוט הייתי עסוק מדי, ולכן לא פרסמתי כאן במשך מספר ימים. אחר כך תקפה אותי שפעת אכזרית, מה שמנע ממני לחשוב בכלל על לפרסם משהו חדש. השילוב של שני הדברים גרם לכך שכבר זמן רב לא פירסמתי כאן משהו חדש. רגשי האשמה אוכלים אותי.

כמה וכמה דברים הצטברו אצלי ואני מקווה שבעזרת האנטיביוטיקה אני אצליח לפרסם אותם בימים הקרובים.

השפעת עדיין כאן: היזהרו לא להידבק...