מחלוקת ומלחמה

(אפרופו דימויי מלחמה)

המחלוקת שכיחה מאוד בספרות ההלכתית, וכל מי שקרא מעט תלמוד יודע שוויכוח ומחלוקת הן בליבה של המחשבה היהודית. בין הדימויים השונים שמציינים חכמים לתיאור חווית לימוד התורה בצוותא שכיח הדימוי של מלחמה, "מלחמתה של תורה". דימוי זה הוא דימוי חיובי!

הפסוק הסתום משהו עַל-כֵּן, יֵאָמַר, בְּסֵפֶר, מִלְחֲמֹת ה': אֶת-וָהֵב בְּסוּפָה, וְאֶת-הַנְּחָלִים אַרְנוֹן (במדבר כא יד) משמש את הפרשנים לתיאור חיובי. כך למשל במסכת קידושין ל ע"ב,

...אפילו האב ובנו, הרב ותלמידו, שעוסקין בתורה בשער אחד, נעשים אויבים זה את זה ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה שנאמר (במדבר כא) את והב בסופה, אל תקרי בסוּפה אלא בסוֹפה.

ורש"י מפרש: מלחמה שעל ידי ספר, אהבה יש בסופה.

כדאי בהזדמנות זו להזכיר דימוי אחר, סימפטי יותר, לתופעת המחלוקת - השירה: "ותפארת השיר היא כשהקולות משונים זה מזה, וזהו עיקר הנעימות".

הערה: הכתוב כאן מבוסס ומסתמך על הקורס "סוגיות במשפט העברי" מאת חנניה בן מנחם ושמשון אטינגר, בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה.