תרגיל לא רגיל

כולם יודעים מהו חרוז (בלי זה איך אפשר היה להשתתף בתחרות החמשירים?), אלא שבעברית ישנם מספר מושגים המתארים סוגים שונים של חרוזים. הפעם נציג את המושגים הללו, וכל זאת כדי לפתוח בתחרות חדשה... הפרטים בסוף ההודעה.

מספר מושגים מגיעים אלינו משירת ימי הביניים. בהם מושגים משמשים לתיאור רמות איכות שונות של חריזה:

חָרוּז עוֹבֵר הוא חרוז שיש בו שוויון של עיצור אחד והתנועה שלפניו.

חָרוּז רָאוּי הוא חרוז שיש בו שוויון של שני עיצורים והתנועה שביניהם. תפוז-חפוז.

חָרוּז מְשֻׁבָּח הוא חרוז שיש בו שוויון של שלושה עיצורים והתנועות שביניהם. ספרים-כפרים.

מושגים נוספים משמשים לתיאור המיקום של החרוז בטור. חָרוּז מַברִיח הוא חרוז המופיע בסיום כל הטורים בשיר.חָרוּז פוֹעֵם הוא חרוז המופיע בראש הטור.


ישנם עוד מושגים רבים בעולם החריזה. נזכיר בכל זאת לסיום את המושג חָרוּז לָבָן המשמש לתיאור שורות שיר שיש בהן הקבלה של קצב ומשקל, אך אין בסופיהן שוויון בהברות.

ומה בדבר התחרות שלנו אתם שואלים. ובכן, לשם כך צריך להגדיר עוד שני מושגים.

חָרוּז זְכָרִי (חד) הוא חרוז שבו יש שוויון צליל בין מילים בנות הברה אחת, או סיום הטור השירי בהברה מוטעמת, כלומר במילה מלרעית (נהר-בחר). מן האפשר שמצלול זה משווה לשיר או לטור נעימה של תוקף וכוח.


חָרוּז נְקֵבִי (קהה) הוא חרוז שבו יש שוויון צליל במילים מלעיליות (מסורת-נעורת). מן האפשר שמצלול זה משווה לשיר או לטור נעימה חלשה ורכה.


ומהי התחרות? למצוא (ולפרסם כתגובה להודעה זו) דוגמאות המאוששות או המפריכות בצורה נאה את הפרשנות הסמנטית של שני סוגי חריזה אלה. דהיינו, להביא דוגמה לחרוז נקבי רך במיוחד, או חד וקשה (ולהיפך במקרה של חרוזים זכריים).

התחרות תימשך עד ה-1/3/2009, והדוגמה המנצחת ומי שיפרסם אותה כאן יזכו לתהילת עולם.

המלצה: ניתן למצוא דוגמאות רבות במאגר השירה של פרויקט בן יהודה ובפיוטים באתר הזמנה לפיוט.

שורשים תניניים

הדיון על המילה ממשק, היא הזדמנות נאה לומר מספר מילים על שורשים תנייניים. שורש תנייני (או שניוני) הוא שורש חדש הנגזר משורש קיים, או מחלקי דיבור אחרים. למשל, לתעדף, בו עסקנו בעבר, נגזר מהשורש עדפ בהתפעל. יצירת שורשים תניינים היא אחת הדרכים המרכזיות המשמשות להרחבת העברית, על ידי הגדלת אוסף השורשים הזמינים לצורך יצירת מילים חדשות.
לעתים קרובות השורשים הנוצרים אינם תלת-עיצוריים כמקובל, ובין השורשים התנייניים נמצא שורשים בני ארבעה ואף חמישה עיצורים.

יצירת שורשים חדשים על ידי "גזירה לאחור" ממילים קיימות נפוצה מאוד בהטמעה של מילים לועזיות בעברית. כך למשל לטלפן (על שלל נגזרותיה, כמובן: טילפן, יטלפן, טלפנית, וכו' – כולם לאחר גזירת השורש טלפנ מהמילה הלועזית טלפון, שעצמה נוצרה מההלחם טלֵ+פוֹן). הדוגמאות רבות, ונזכיר רק את discuss האנגלית, שיצרה את לדסקס העברי- וזאת אף מבלי שהמילה discuss עצמה נקלטה בעברית.

שורשים נוצרים בדרך זו של גזירה לאחור ממילים קיימות לא רק כאשר המילה המקורית היא לועזית. השורש חמצנ – שממנו המילים חימצון, לחמצן, וכד' נזגר מהמילה חמצן, שהיא עצמה מהשורש חמצ. בצורה מעגלית זו דוברי העברית הרחיבו את מערכת השורשים לקבלת שורש יעודי שנבדל במשמעותו מהשורש חמצ (כדאי להחמיץ מלפפונים ולחמצן את השיער, ולא להיפך). מהשורש זמר נגזרת המילה תזמורת, אשר ממנה נגזר השורש התנייני לתזמר.
דוגמה חביבה היא הפועל לְאַלְתֵּר, שמקורו במילה לְאַלְתָר ("תיכף ומייד"), שעצמה הגיעה מהצירוף הארמי אל ( = על) + אתר, כלומר "על המקום").
שורשים לא מעטים נוצרים מראשי תיבות, ומשום מה זוכים לקיתונות בוז: יחסי ציבור, הביאו את יחצ, שממנו מקבלים את היחצן ואת היחצון. דיווח ולדווח, מקורם בצירוף "דין וחשבון" ובבנו שלא כדרך הטבע "דוח".

לעתים נוצרים השורשים התניינים על ידי תוספת עיצורים לשורש קיים, ואינם מגיעים דרך מילים קיימות. שתי אותיות שאוהבות להצטרף כך הן התחיליות ש ו-ת. כך לדרג הביאה את לשדרג, לכתוב את לשכתב. בצורה זו נוצרו גם שלהב ושכנע.

דרך נפוצה נוספת היא הכפלת חלק מעיצורי השורש: בזז-לבזבז, נוע-נענע, צחק-לצחקק וכד'. דוגמאות להכפלת העיצור השלישי בשורש: שרטט, כדרר, ערבב, אשרר.

בכתיבת הודעה זו נעזרתי בין היתר בדיון ובדוגמות בספר פרקים במורפולוגיה עברית מאת אורה (רודריג) שורצולד בהוצאת האוניבסיטה הפתוחה (תשס"ב), אותו ניתן לקרוא באתר פרויקט פא"ר של האוניברסיטה הפתוחה.