הפרוזודיה של העברית המדוברת

נתקלתי בעבודת מחקר מעניינת בעלת הכותרת המפחידה משהו מאפייני גבולות של יחידות פרוזודיות בעברית הדבורה: ניתוח תפיסתי ואקוסטי.

העבודה עוסקת ביחידות הפרוזודיות, שהן היחידות הבסיסיות של הלשון המדוברת. חקר הפרוזודיה (prosody) עוסק בזיהוי ואפיון היחידות הפרוזודיות הנקבעות על-פי מתאר ההנגנה של הדיבור ועל-פי ההשהיות בין היחידות. העבודה מציגה סקירה של התחום, והמושגים המרכזיים בו.

אבחנה מועילה הנעשית בעבודה היא בין השפה הדְבוּרָה, שהיא השפה הספונטנית והטבעית, המתרחשת בתנאי שיח רגילים, ובין שפה מדוברת בכלל הכוללת גם שפה מדוברת פורמלית יותר כגון הרצאות, הקראת סיפורים וכד'.

העבודה משתמש במעמ"ד - מאגר העברית המדוברת בישראל. המסקנה הכללית של המחקר היא שהחלוקה ליחידות פרוזודיות מושפעת בעיקר מקצב ומגובה הטון, ואילו השהיות (הפסקים) הן בעלות תפקיד משני.

מה שבטוח ביטוח

לפעמים אני חושב שאני לא יודע עברית. זה קרה לי לאחרונה כשקולגה שאל אותי אם אני יודע מה זה שיבוב. לא ידעתי. אפילו לא הצלחתי לנחש.

התעודדתי קצת כשגיליתי שגם אבן-שושן ורב-מילים מרימים ידיים. ההצעה הכי מוצלחת שלהם הייתה שמדובר בעשיית שבבים - אבל זה לא כל כך התאים להקשר.

מיד יצאתי למחקר למען קוראי האתר. הרי לא ייתכן שישבבו אותנו ולא נדע על מה ולמה. מסתבר שהמילה האומללה הזו שייכת לתחום הביטוח. הצלחתי למצוא מילון למונחי ביטוח (מי היה מאמין!) שמכיל את ההגדרה המועילה הזו.

עכשיו הכל ברור, נכון?

נראה לי שאת מי שמסוגל להבין את ההגדרה הזו צריך להעניש ולהפוך לסוכן ביטוח...

למעוניינים הנה מה שאני הצלחתי להבין: שיבוב הוא מצב שבו חברת הביטוח תובעת בשמך את מי שגרם לך נזק, כדי להחזיר לעצמה את התשלום שהיא שילמה לך. כך למשל, נפגע בתאונת עבודה פונה לביטוח הלאומי ומקבל פיצויים. אחר כך ביטוח לאומי תובע את מקום העבודה תביעת שיבוב. מקרה דומה יהיה במצב של תאונת דרכים, שבו חברת הביטוח שלך מפצה אותך על הנזק, ותובעת את חברת הביטוח של מי שפגע ברכבך.

מכאן אפשר להסיק שהמילה שיבוב מקורה במילה שוב. לפי מילון הביטוח מילה אחרת למצב זה היא תחלוף.



נ"ב

פרס וירטואלי למי שיצליח להשלים את הסיסמא שבכותרת.

שפות יהודיות?

על לדינו ועל יידיש כולנו שמענו, אבל האם יש אנגלית יהודית? אני בספק, אבל איך שלא יהיה, ראו את הדיון כאן.

היסטוריה של העברית

דיון מעניין על אופיה של העברית המודרנית, ועל השאלה האם העברית המודרנית צריכה להיחשב לשפה שמית או לשפה אירופית.

תרגום

רשימה מעניינת על תרגום פרי עטו של ג'. מ. קוטזי שמביא דוגמאות קונקרטיות משיחות שלו עם מתרגמים של ספריו. אפילו התרגום לעברית מופיע להרף עין.

אליעזר בן-יהודה: יצירת מלים חדשות בלשוננו

הנה באמת פליאה דעה ממני איך יכול בר דעת, שיש לו קצת מוח בקודקודו, להתנגד ל'הרחבת הלשון' וליצירת מלים חדשות בלשון עברית הענייה, הדלה, אשר גם אם תכניס באוצרה כל המלים, אפילו היווניות והרומיות והפרסיות, שבכל התלמוד והמדרשים, ואפילו גם כל המלים שבהספרות שלאחרי התלמוד, עוד לא תגי אפילו לקרסולי אחת הלשונות היותר עניות שמשתמשים בהן בני אדם מנומסים בימינו?
...
אבל מי שלשון עברית היא בעיניו לשון בני-אדם ככל הלשונות שבעולם, מי שחפץ, אם לא בתחיית הלשון, לפחות בקיום הלשון הזאת, לא בתור מצבה על קברנו, כי אם ככלי שרת לנו, לדבר אל העם לא בלבד דברים שבקדושה, כי אם גם על כל הנעשה בעולמנו אנו ובעולם הגדול מחוץ למחננו, איך ימצא הוא את לבו להתנגד ל'המרחיבים' בכלל, ולהחליט כי אין סופר רשאי לחדש מלים בעברית?

דברי טעם...

כדאי להיזכר בחידושי המילים שפירסם בן יהודה עצמו.

אם כבר ברנר...

בתור הקדמה הייתי רוצה לומר לכם, רבותי, שאני כשאני לעצמי אני לא הבריאיסט ולא ז'ארגוניסט, ואין דעתי נוחה כלל לא מאלו ולא מאלו. יען מה? יען שאני חושב, כי לשאלות החיים צריכים אנו לגשת לא כדוגמטיקים כי אם בעינים פקוחות ובהכרת המציאות הנכונה. כשאני רוצה, אני מבין גם את ההבריאיסטים וגם את הז'ארגוניסטים מנקודת השקפתם הדוגמטית. ההבראיסטים מאמינים, שהז'ארגון הוא לנו חרפה, אסון, סכנה, שהז'ארגון אינו נותן לנו להתאחד עם עברנו הגדול, שהז'ארגון יש לו תביעות להיות לשוננו הלאומית, בעוד שלשון זו צריכה להיות עברית ורק עברית. לפיכך היו הם רוצים שבציבור, לפחות, ובארץ-ישראל לא תישמע מעל הבמה שפה אחרת, בכדי שיוכלו להשלות נפשם באילוזיה, שהעבריה חמדת נפשם היא הגברת השלטת...האנשים האלה אוהבים אילוזיות בכלל, ולכן גם העובדה, שאיזו מאות ילדים מדברים בבית-הספר עברית, מחוללת כבר האילוזיה בנפשם, כי עברית היא שפת הדור הצעיר בא"י, ולכן נחוצה, לפי דעתם, עוד התאמצות אחת, נחוץ לאסור על הילדים לשמוע ז'ארגון מעל הבמה – והרי הכל כאן... כאמור, אני מבין אותם. מבין אנכי גם את הז'ארגוניסטים הנלהבים בכל תפוצות הגולה הטוענים: הן לתת את העברית בפי כל עמנו הוא דבר שאי-אפשר, בעוד שבז'ארגון מדברים, סוף סוף, מיליונים אחדים של יהודים – נעשה, אפוא, התאמצות אחת ונעשה על ידי הספרות את הז'ארגון לשפת כל ישראל, וניפטר מצרת ריבוי הלשונות..... מובן, שמהשקפה זו הם שונאים, ולא שלא בצדק, את "לשון-הקודש", שהיא קיר מבדיל בין האינטליגנציה ובין העם, שהיא דבר ריאקציוני, אסון, סכנה וכו' וכו', וגם אלה די להם לשמוע על דבר איזו חברה אמנותית-יהודית בעיר קטנה שבתחום, די להם לקרוא ציור ז'ארגוני של איזה מתחיל, הצריך עוד ללמוד יושר-הכתיבה, למען תהא להם האילוזיה, כי ה"יודיש" עושה חיל וסופה לירוש ארץ...

(י. ח. ברנר, צָרַת הַלְּשׁוֹנוֹת)

אתר חדש

בלוג חדש העוסק בשפה העברית בקע לאוויר העולם.

הבלוג כתוב אנגלית אך עוסק בשפה העברית... המחבר הספיק כבר לעסוק באסימון, יישר כוח ועוד. בין היתר ראו את הדיון על יוצא דופן, מושג שנדמה שנדון להישאר תמיד ב todo list שלי. איכשהו תמיד יש לי משהו דחוף יותר לכתוב עליו... בכל אופן, יש עוד מה להגיד על הביטוי הזה, כך שאם תחזיקו אצבעות אולי גם אני אעסוק בו מתישהו (אבל בלי נדר, כמו שאומרים).

"המעורר"

לאור הוצאה מחודשת של ברנר בלונדון של אשר ביילין (הוצאת הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה) כותב השבוע אבנר הולצמן במדור הספרות של ידיעות אחרונות על יוסף חיים ברנר ועל עיתונו המעורר, ירחון שיצא בלונדון לפני כמאה שנים,

"בימים של דעיכה זמנית לספרות העברית, עד כדי שיתוק, יסד ברנר את ירחונו כמעט כמפעל-יחיד, שהרי היה לא רק העורך אלא גם המשתתף העיקרי, והסדר והכורך, המנהל והמזכיר, השליח והסבל" (זה היה כמעט בלוג...)

מומלץ להסתכל באוסף הנאה של כתבי ברנר בפרויקט בן יהודה.

שיעור היסטוריה

ב. מיכאל עוסק השבוע במילה האיומה מוזלמנים מתקופת השואה, והקשר שלה למילה מוסלמים בגרמנית.

כל זאת על רקע "בדיחה" אומללה של דב ויסגלס על רעב ברשות הפלסטינית.

יש מילה לוירוס בעברית?

מסתבר שהסינוסיטיס שלי הוא ויראלי ולא חיידקי, ולכן אנטיביוטיקה לא עוזרת. זה אמנם לא נוגע ישירות לעברית, אבל זה חלק מהסיבה לקצב הכתיבה העלוב באתר. זו גם עובדה ביולוגית/רפואית שכדאי להכיר...

הקשר הרופף לעברית הוא המילה חידק (חי+דק) שהיא מילה מוצלחת ל germ, בקטריה וכד'. רעיון חמוד למילה - לא? נדמה לי שבדרך כלל מילים "חמודות" לא מצליחות להכות שורש, אבל זו הצליחה.

ולשאלה בכותרת? וירוס הוא בעברית נגיף (כמו "אבן נגף"). המילה מרמזת לכך שוירוסים נתפסים כשליליים. אני חושב שזה קצת מעליב וקרתני מצידנו...

סלנג

רשימה מעניינת בעיתון הארץ. בין היתר תוכלו לקרוא על תרפפו, ועל השפעת האנגלית על הסלנג העברי.

לקוראים הקבועים של הבלוג לא צפויות הפתעות רבות.