הפרוזודיה של העברית המדוברת

נתקלתי בעבודת מחקר מעניינת בעלת הכותרת המפחידה משהו מאפייני גבולות של יחידות פרוזודיות בעברית הדבורה: ניתוח תפיסתי ואקוסטי.

העבודה עוסקת ביחידות הפרוזודיות, שהן היחידות הבסיסיות של הלשון המדוברת. חקר הפרוזודיה (prosody) עוסק בזיהוי ואפיון היחידות הפרוזודיות הנקבעות על-פי מתאר ההנגנה של הדיבור ועל-פי ההשהיות בין היחידות. העבודה מציגה סקירה של התחום, והמושגים המרכזיים בו.

אבחנה מועילה הנעשית בעבודה היא בין השפה הדְבוּרָה, שהיא השפה הספונטנית והטבעית, המתרחשת בתנאי שיח רגילים, ובין שפה מדוברת בכלל הכוללת גם שפה מדוברת פורמלית יותר כגון הרצאות, הקראת סיפורים וכד'.

העבודה משתמש במעמ"ד - מאגר העברית המדוברת בישראל. המסקנה הכללית של המחקר היא שהחלוקה ליחידות פרוזודיות מושפעת בעיקר מקצב ומגובה הטון, ואילו השהיות (הפסקים) הן בעלות תפקיד משני.