היתכן שלא דנו מעולם בביטוי הסלנג הדוחה
תרגיע?
לא מדובר בסלנג חדש במיוחד. הוא כבר היה בשימוש בשנות התשעים (לצערי זכיתי להיתקל בו בצבא). המילה היא לרוב אקט של איום, סמוי יותר או פחות, למרות שכמו במקרים אחרים חלה סובלימציה והמילה משמשת גם בהומור.
יש בסביבה שני פעלים: לְהֵרָגַע, ו-לְהַרְגִּיעַ. גוף שני של להרגע הוא "תֵּרָגַע" ("אם תרגע, תראה שהכל בסדר), או לחילופין, אם מדברים על להרגיע, "תַּרְגִּיעַ" ("דני, אם תרגיע את התינוק נוכל ללכת לישון"). צורות הציווי הן "הֵרָגַע!" או "הַרְגַּע!".
המשמעות של "תרגיע" בעברית ישראלית אינה גוף שני עתיד של הפועל היוצא ("האם תרגיע את התינוק לפני האוכל?"), ואף לא צורת ציווי של הפועל העומד ("הֵרָגַע!").
דקדקנים אולי יאמרו שמדובר פשוט בשיבוש, ושימוש בצורת עתיד (של הפועל הלא נכון), במקום בציווי (כלומר הרגע->תרגע->תרגיע). אני סבור שמדובר ב"הרחבה" של מערכת הזמנים, והוספת זמן חדש: ציווי נמרץ.
אבל אולי אני סתם "חופר"...
תוויות: אלימות, זמן דקדוקי, סלנג, עברית ישראלית, פרגמטיקה, ציווי
