צדק צדק תרדוף

לקראת יום הכיפורים בחרתי לעסוק במימרה ישראלית שנראית לי רלוונטית, הלא היא

אל תהיה צודק, תהיה חכם

אין כוונתי לעסוק בטענתם של המדקדים לגבי שימוש בזמן עתיד במקום בציווי, שאינה לעניין שכן מטרת הניסוח היא לנצל את אפקט החזרה הרטורי, אלא דווקא לעסוק במשמעותו הערכית של הביטוי.

הביטוי הזה גורר תגובות רגשיות חזקות, הרבה יותר מאשר ביטויים רבים אחרים שהם נפוצים ומעניינים יותר, וראוי להרהר מדוע כך הדבר. הסיבה הבסיסית היא, כמובן, העובדה שהביטוי עמד בבסיסה של פרסומת, או מסע הסברה אם תרצו, בנושא בטיחות בדרכים: בכביש אל תהיה צודק, תהיה חכם, ועקב כך הביטוי הושמע שוב ושוב עד שחדר לאנשים עד לקורקבן. אולם התגובות הרגשיות הן בתגובה לעולם הערכים שאנשים מרגישים משתקף בביטוי.

נשים לב שאפשר להבין את הביטוי בשתי דרכים שונות ומנוגדות. לפי הפרשנות האחת, הקריאה "אל תהיה צודק" משמעה שאין חשיבות לצדק - ומכאן שהציווי "תהיה חכם" כוונתו לעודד גישה מניפולטיבית ואינטרסנטית. עבור רבים זו הפרשנות המיידית של הביטוי, ולכן הם מסתייגים מהביטוי עצמו (שנתפס כפסול, ואפילו כגס רוח), וממי שמשתמש בו תדירות, ובכך מעיד על תפיסת עולמו הערכית.

מאידך, ניתן לפרש את הביטוי גם בצורה אחרת. "אל תהיה צודק" משמעו אל תיתן לתחושת הצדק שלך להשתלט על מעשיך, ומכאן שעליך להיות חכם - כלומר לחשוב על ההשלכות של מעשיך ופעולותיך, כולל השלכותיהם המוסריות. בקיצור: אל תהיה צדקן, היה צדיק. לפי קריאה זו משמעותו של הביטוי אינה שלילית כלל ועיקר.

איזה משתי הפרשנויות "נכונה יותר"? לא לנו לפסוק. נגיד רק שהפרסומת המפורסמת לבטיחות בדרכים ניסתה לגרום לנהגים לנהוג בזהירות ובאדיבות, ולא להתעקש בכביש על היותם צודקים, ולהטיל את האשמה לתאונות על הנהגים האחרים. בכך היא הייתה דומה לסיסמא מפורסמת אחרת, זכות קדימה נותנים, לא לוקחים. נדמה לי שבהקשר זה, הפרשנות השניה של הביטוי מתקבלת יותר על הדעת.

מעניין לשים לב למיקום הפרשן בכל אחת משתי הפרשנויות. הפרשנות הראשונה נעשית מזווית הראיה של המאזין. כשמישהו אומר "אל תהיה צודק, תהיה חכם" הרי שאנו עוסקים בעקרון הצדק, או תחושת הצדק שלנו כאלה שמעריכים את התנהגות הדובר, ולכן לפי קריאה זו הביטוי קובע שאין משמעות לצדק אבסולוטי ומופשט. הקריאה השניה מפרשת את הביטוי מנקודת הראות של הדובר. משה אומר לעצמו: "משה, אל תהיה צודק. תהיה חכם" - דהיינו, רסן את תחושת הצדק שלך - למרות שהיא נראית לך אבסולוטית ומוצדקת לחלוטין - ופעל בצורה שקולה ומדודה.

היות שהביטוי מנוסח כציווי, בגוף שני, מעניין לתהות איזה מיקום מתבקש לפרשן, בכללי השיח הלשוניים. כללי התנהגות המנוסחים בלשון כללית כגון "אל יתהלל חוגר כמפתח" לא מציבים דילמה זו, משום שהם מנוסחים מנקודת מבט חיצונית לדובר כלשהו, ומכאן שהם מתיימרים לנסח כללים ערכיים אוניברסליים. כך גם לגבי ביטויים בלשון רבים (אל תגידו בגת). לעומתם ביטויים בגוף שני יחיד הם בעלי אופי מגוון. אל תפתח פה לשטן מתייחס, כך נראה, לדבר הנתפס כרמז לדבר רע בעיני הדובר והמאזין; אַל תִּירָא וְאַל תֵּחַת! עוסק בפחדים של המאזין, לאו דווקא של המצווה, כמובן. אדם שיאמץ לעצמו ציווי זה ככלל התנהגות יצטרך לפרשו כל פעם מחדש בהתאם לנקודת מבטו הוא - בדומה לפרשנות שהצעתי לביטוי "אל תהיה צודק, תהיה חכם". כאן כבר רואים את התהליך של שינוי נקודת המבט, במעבר בין זמן השמעת הציווי לזמן בו המאזין שאימץ אותו משתמש בו ככלל התנהגות. אל תעשה טובות מחייב את נקודת מבטו של הדובר: "לך זה דבר קטן, לי זה חשוב - אבל אל תעשה לי טובות אם אתה לא רוצה". ובתור דוגמה אחרונה נזכיר את הצירוף אל תראה אותו ככה שכל מטרתו לדגיש את ההבדל בין נקודת המבט של הדובר, שאינו מסכים לפרשנות של המאזין, ומכאן שעל המאזין לפרש את המילים "תראה אותו ככה" בהתאם לתפיסתו הוא, ולא תפיסתו של המצווה.

אם הצלחתם לעקוב אחרי המהלך הפתלתל הזה, אני מקווה שתסיקו כמוני שתפיסת העולם העמוקה בבסיסו של הביטוי "אל תהיה צודק, תהיה חכם" (שלא בהכרח מנחה את כל מי שמתשמש בו, כמובן) היא חיובית מעיקרה. היא מעמידה את מקבל הציווי במרכז, ושמה אותו אחראי למעשיו - הן מהבחינה המוסרית והן מהבחינה המעשית. הביטוי אינו קובע למאזין מה צודק, או מהו צדק. שיפוט זה נשאר אצל כל יחיד, שנדרש לפי הביטוי להפעיל מעצורים על תחושת הצדק והזכאות שלו, ולחשוב גם על הזולת. במילים אחרות, שמתאימות לפי הרגשתי ליום הכיפורים,

אל תגיד 'אני צודק', תהיה צודק!

מובן שלפי פרשנות זו לא ניתן להשתמש בביטוי הזה כתגובה צדקנית ומטיפה אלא כציווי שאדם מטיל על עצמו. לצערנו, כידוע לא כך משתמשים בביטוי כל חסידיו...


נ"ב

שאלה לקהל: האם הביטוי "אל תהיה צודק, תהיה חכם" היה בשימוש לפני הפרסומת של משרד התחבורה? האם הוא היה נפוץ?

מילים מגויסות

לאור האסונות שהתרחשו בעת האחרונה בגיבושים צה"ליים אני מתקשה לכתוב על המילה גיבוש, אבל נדמה לי שכדאי בכל זאת להזכיר כאן את המושג הצה"לי ואת המשמעויות שהוטענו על המילה גיבוש בעקבותיו.

למילה גיבוש כמה משמעויות (ליכוד או איחוד; עיצוב הצורה הסופית של דעה או תוכנית והפיכתם למוגדרים; הפיכה של נוזל למוצק), אבל המילה גיבוש בהקשר הנדון עוסקת במבחן צהל"י, שמשמש כאחד מהשלבים בסינון לקראת היחידות המובחרות בצבא. באופן הכללי ביותר מדובר על תקופה קצרה של שהיית החיילים לעתיד (בשפה הצבאית: מלש"בים = "מועמדים לשירות בטחון") יחד כמבחן מקדים ליחידות המובחרות בצה"ל. ישנם גיבושים שונים בהתאם לסוג היחידה, ולכל אחד שם משלו. הגיבושים הבולטים והמפורסמים הם "גיבוש טיס", "גיבוש חובלים" ו"גיבוש סיירות".

מהמילה גיבוש מתקבלת התחושה שהמטרה המרכזית של הגיבוש היא בדיקה כיצד החבר'ה מסתדרים יחד, ועובדים כצוות (כלומר לבדוק את הגיבוש החברתי). בפועל מדובר, כמובן, במבחן שמעצם טבעו הוא תחרותי ביותר. אין זה המקום לשאול האם ההתנהגות החברתית (עזרה לחברים שמתקשים לטפס על הגבעה, למשל) במסגרת של מבחן מן הסוג הזה אכן מעידה על אופיים של האנשים. מעניין יותר לשים לב שהמילה גיבוש משמשת גם לציון המבחן הקשה לקראת קורס טיס - וזאת בשעה שהמקצוע הצבאי של טיס הוא אחד המקצועות הצבאיים שבהם הפעילות היא רובה ככולה עצמאית ולא קבוצתית. ודאי שיש גם בפעילות של טייסים אספקטים חברתיים, אולם ברור שסוג האינטראקציה הקבוצתית בצוות של יחידה מובחרת והמרכזיות שלה, שונים מהותית מהלחץ החברתי המופעל על טייסים. ככל הנראה המילה "גיבוש" הפכה להיות מלה נרדפת למבחן קבלה ארוך בתנאי שטח לקורס ו/או יחידה מובחרת, בעקבות הגיבושים של היחידות המובחרות, ולכן גם המבחן לקורס טיס מכונה "גיבוש טיס". מן הסתם השימוש במילה "גיבוש" גורם לכך שבאופן לא מודע שמים דגש מופרז על מיומנויות חברתיות בגיבוש טיס - פשוט בגלל שלמבחן קוראים "גיבוש".

המילה "גיבוש" מחוץ להקשר הצהל"י משמשת גם כדי לתאר פעילויות שמטרתן המוצהרת היא אכן ליצור גיבוש קבוצתי חברתי, כגון "ימי גיבוש" או פעילויות גיבוש למיניהן שמארגנות חברות עבור העובדים שלהן. בנוסף המילה "גיבוש" משמשת בהשאלה כדי לתאר פעילויות מפרכות וקשות, המזכירות את האופי המפרך של מבחני הקבלה הצה"ליים. כך למשל: "איך היה הטיול? על תשאל, ממש גיבוש עשו לנו".

לא נסיים בלי להזכיר שאורכם של הגיבושים השונים משתנה בהתאם לסוג היחידה. הגיבושים הקצרים יותר מכונים, כצפוי גיבושונים. "חיים, מה את הולך לעשות בצבא? עברתי את הגיבושון ועוד חודש אני יוצא לגיבוש, ואז נראה." גם המילה "גיבושון" משמשת בשפת היומיום, כאשר רוצים לתאר פעילות קשה, אבל עם קצת יותר חיבה, או כאשר מדובר בפעילות קצרה: "איזה טיול קריעה. ממש גיבושון".

סיפר פשוט

אי-אפשר לסיים את השנה בלי להזכרי את ה"מסיקות" (מירי מסיקה, קרן פלס, ואיה כורם), לפחות לפי קובעי הטון ב"7 לילות". אז כדי לא להוציא את עצמנו מהכלל, בחרתי שורה אחת (בעצם שתיים), ואני מקווה שיותר לנו להתמקד רק בה. השורה היא מתוך שיר אהבה פשוט של איה כורם:

זה שיר אהבה פשוט / פשוט שיר אהבה


(אם לא מתנגנת לכם המנגינה בראש כנראה שלא שמעתם רדיו לאחרונה)

חזרה על מילים או צירופים היא טכניקה ספרותית ורטורית מקובלת, שמשמשת להדגשה, ניגוד, מתן קצב ועוד. ישנם מונחים מקובלים לתיאור סוגי חזרות שונים, שהמפורסם שבהם הוא המושג אנפורה שמשמש לעתים קרובות בתור שם כללי לחזרות והתייחסות פנימית בין חלקים שונים של משפט. המונח המדויק יותר לתיאור החזרה של המילה פשוט בשיר הוא אנדיפלוסיס (anadiplosis), כלומר חזרה על המילה שמופיעה בסוף משפט, בתחילתו של המשפט הבא. חיפוש קצר יביא אתכם למגוון דוגמאות והסברים נוספים.

נקודה מעניינת יותר היא העובדה שהמילה פשוט מופיעה במשמעות שונה בכל שורה (כלומר זה antanaclasis). ה'פשוט' הראשון הוא שם תואר, המתאר את שיר האהבה. בפעם השניה המילה מופיעה כתואר הפועל, במשמעות הקרובה ל "הדבר המתואר הוא בדיוק כך, כמו שהוא נשמע", "לא יותר ולא פחות" (המושג "תואר הפועל", adverb, מתייחס לקבוצה הטרוגנית של מילים, שכפי שרואים כאן לא כולן מתארות פעלים, אולם לא נתייחס לסוגיה זו הפעם).

תרגום קלוקל לאנגלית עוזר לחדד את ההבדל בין שני המופעים של המילה:

It's a simple love song / Simply a love song

שיר האהבה הוא לא מורכב או מסובך (אומרת השורה הראשונה), אך זהו שיר אהבה - לא שום דבר אחר (מחדדת השורה השניה). תרגום מוצלח יותר, שינסה לתפוס את המשמעויות הללו יאלץ, כך נראה לי, לוותר על החזרה הצלילית, וכך ייצא שכרנו בהפסדנו.

האם שמתם לב שהשיר מדבר על עצמו? זהו שיר אהבה פשוט/פשוט שיר אהבה". לא האהבה פשוטה, אלא השיר. האמנם? נדמה שהשיר מייצג את האהבה (כלומר שמדובר במטונימיה). בדרך כלל מדברים על "סיפור אהבה" ובעצם מתכוונים לאהבה עצמה ולא לסיפור עליה. "סיפור" אהבה, כי האהבה נמשכת ומשתנה על ציר הזמן כמו סיפור. בשיר "שיר אהבה פשוט" המילים "שיר אהבה" מחליפות את הצירוף השגור "סיפור אהבה". המשפט "יש ביניהם יופי של סיפור אהבה" נשמע לנו טבעי, בעוד שהמשפט "יש ביניהם יופי של שיר אהבה" נשמע מוזר. נדמה לי, בכל זאת, שזו צורת השימוש בצירוף "שיר אהבה" בשיר. הצלחתו של השיר היא בכך שכל אוסף המשמעויות הללו נבלע בתוך שבע המילים של הפזמון.

המלצת הבלוג הזה היא לצאת כעת לאוויר הקיץ, ולחגוג את השנה החדשה בשירי אהבה (פשוטים או מסובכים, לפי טעמכם האישי)...

עברי, דבר ארמית!

תום שגב מספר בהארץ על דוברי ארמית בישראל:

לפעמים, כשגילה חכימי משאירה פתק לבעלה, היא רושמת אותו בכתב רש"י, בארמית. טבעי: זו השפה המשמשת את בני הזוג חכימי גם לדיבור יום יום; הם מדברים ארמית גם עם הבן הבכור.

יש, אמרה חכימי... לפחות כמה אלפי ישראלים, שבהכללה נהוג לתארם כ"כורדים", מדברים ארמית, בניב זה או אחר. למרבה הצער יותר ויותר אנשים מפסיקים לנהל את שגרת חייהם בארמית, ושוכחים את השפה. על כן יצרה חכימי את מופע היחיד שלה. ככל הידוע היא הסטנדאפיסטית הארמית הראשונה. הצלחה מסחררת.

ארמית היא שפה עם סיפור מרתק, אך מורכב מאוד. הבבלים והפרסים השתמשו בה כלשון הממלכה, אחר כך היתה בעיקרה ללשון יהודית. יש ארמית עתיקה ובינונית וחדשה. מראשיתה נשמעה לפחות בשתי קבוצות ניבים, מזרחי ומערבי. בארמית הבינונית המזרחית יש בין היתר ניב תדמורי ונבטי, בארמית הבינונית המערבית מבחינים בין ניבים נוצריים, ארץ-ישראליים, גליליים, ושומרונים. יש ארמית סורית שנוהגים למקמה בין הארמית המזרחית למערבית ובכל הניבים השפה המדוברת אינה זהה לכתובה.

כל זה אמור להסביר גם את הקושי להבין למה הם מתכוונים, "הכורדים" הישראלים, כשהם אומרים ארמית; לא כולם מתכוונים בדיוק לאותו הדבר, כי יש בתוכם כורדים כאלה ויש אחרים, אלה יוצאי כורדיסטאן שבעיראק, אלה מאיראן, מטורקיה או מסוריה - אלה "שלנו" ואלה לא. יש למשל אתר באינטרנט המנציח את "נאש דידן" - "אנשים שלנו", לרבות מילון, שירים ובדיחות. לא, אמרה חכימי, הם יוצאי אורמיה וזה משהו אחר. למופע היחיד שלה קוראים "בלישנא נושן" - "בלשון שלנו"....

השבוע הזמינו אותה לנהל קורס לארמית מדוברת.

שנה טובה

אני מאחל לכולם,

שנה בלי עילגות
שנת דיבור רהוט
ואם אפשר, אז שתהיה גם שנה של שלום, אחווה, ורעות

להתראות בשנה הבאה,
אהוד