צדק צדק תרדוף
לקראת יום הכיפורים בחרתי לעסוק במימרה ישראלית שנראית לי רלוונטית, הלא היא
אל תהיה צודק, תהיה חכם
אין כוונתי לעסוק בטענתם של המדקדים לגבי שימוש בזמן עתיד במקום בציווי, שאינה לעניין שכן מטרת הניסוח היא לנצל את אפקט החזרה הרטורי, אלא דווקא לעסוק במשמעותו הערכית של הביטוי.
הביטוי הזה גורר תגובות רגשיות חזקות, הרבה יותר מאשר ביטויים רבים אחרים שהם נפוצים ומעניינים יותר, וראוי להרהר מדוע כך הדבר. הסיבה הבסיסית היא, כמובן, העובדה שהביטוי עמד בבסיסה של פרסומת, או מסע הסברה אם תרצו, בנושא בטיחות בדרכים: בכביש אל תהיה צודק, תהיה חכם, ועקב כך הביטוי הושמע שוב ושוב עד שחדר לאנשים עד לקורקבן. אולם התגובות הרגשיות הן בתגובה לעולם הערכים שאנשים מרגישים משתקף בביטוי.
נשים לב שאפשר להבין את הביטוי בשתי דרכים שונות ומנוגדות. לפי הפרשנות האחת, הקריאה "אל תהיה צודק" משמעה שאין חשיבות לצדק - ומכאן שהציווי "תהיה חכם" כוונתו לעודד גישה מניפולטיבית ואינטרסנטית. עבור רבים זו הפרשנות המיידית של הביטוי, ולכן הם מסתייגים מהביטוי עצמו (שנתפס כפסול, ואפילו כגס רוח), וממי שמשתמש בו תדירות, ובכך מעיד על תפיסת עולמו הערכית.
מאידך, ניתן לפרש את הביטוי גם בצורה אחרת. "אל תהיה צודק" משמעו אל תיתן לתחושת הצדק שלך להשתלט על מעשיך, ומכאן שעליך להיות חכם - כלומר לחשוב על ההשלכות של מעשיך ופעולותיך, כולל השלכותיהם המוסריות. בקיצור: אל תהיה צדקן, היה צדיק. לפי קריאה זו משמעותו של הביטוי אינה שלילית כלל ועיקר.
איזה משתי הפרשנויות "נכונה יותר"? לא לנו לפסוק. נגיד רק שהפרסומת המפורסמת לבטיחות בדרכים ניסתה לגרום לנהגים לנהוג בזהירות ובאדיבות, ולא להתעקש בכביש על היותם צודקים, ולהטיל את האשמה לתאונות על הנהגים האחרים. בכך היא הייתה דומה לסיסמא מפורסמת אחרת, זכות קדימה נותנים, לא לוקחים. נדמה לי שבהקשר זה, הפרשנות השניה של הביטוי מתקבלת יותר על הדעת.
מעניין לשים לב למיקום הפרשן בכל אחת משתי הפרשנויות. הפרשנות הראשונה נעשית מזווית הראיה של המאזין. כשמישהו אומר "אל תהיה צודק, תהיה חכם" הרי שאנו עוסקים בעקרון הצדק, או תחושת הצדק שלנו כאלה שמעריכים את התנהגות הדובר, ולכן לפי קריאה זו הביטוי קובע שאין משמעות לצדק אבסולוטי ומופשט. הקריאה השניה מפרשת את הביטוי מנקודת הראות של הדובר. משה אומר לעצמו: "משה, אל תהיה צודק. תהיה חכם" - דהיינו, רסן את תחושת הצדק שלך - למרות שהיא נראית לך אבסולוטית ומוצדקת לחלוטין - ופעל בצורה שקולה ומדודה.
היות שהביטוי מנוסח כציווי, בגוף שני, מעניין לתהות איזה מיקום מתבקש לפרשן, בכללי השיח הלשוניים. כללי התנהגות המנוסחים בלשון כללית כגון "אל יתהלל חוגר כמפתח" לא מציבים דילמה זו, משום שהם מנוסחים מנקודת מבט חיצונית לדובר כלשהו, ומכאן שהם מתיימרים לנסח כללים ערכיים אוניברסליים. כך גם לגבי ביטויים בלשון רבים (אל תגידו בגת). לעומתם ביטויים בגוף שני יחיד הם בעלי אופי מגוון. אל תפתח פה לשטן מתייחס, כך נראה, לדבר הנתפס כרמז לדבר רע בעיני הדובר והמאזין; אַל תִּירָא וְאַל תֵּחַת! עוסק בפחדים של המאזין, לאו דווקא של המצווה, כמובן. אדם שיאמץ לעצמו ציווי זה ככלל התנהגות יצטרך לפרשו כל פעם מחדש בהתאם לנקודת מבטו הוא - בדומה לפרשנות שהצעתי לביטוי "אל תהיה צודק, תהיה חכם". כאן כבר רואים את התהליך של שינוי נקודת המבט, במעבר בין זמן השמעת הציווי לזמן בו המאזין שאימץ אותו משתמש בו ככלל התנהגות. אל תעשה טובות מחייב את נקודת מבטו של הדובר: "לך זה דבר קטן, לי זה חשוב - אבל אל תעשה לי טובות אם אתה לא רוצה". ובתור דוגמה אחרונה נזכיר את הצירוף אל תראה אותו ככה שכל מטרתו לדגיש את ההבדל בין נקודת המבט של הדובר, שאינו מסכים לפרשנות של המאזין, ומכאן שעל המאזין לפרש את המילים "תראה אותו ככה" בהתאם לתפיסתו הוא, ולא תפיסתו של המצווה.
אם הצלחתם לעקוב אחרי המהלך הפתלתל הזה, אני מקווה שתסיקו כמוני שתפיסת העולם העמוקה בבסיסו של הביטוי "אל תהיה צודק, תהיה חכם" (שלא בהכרח מנחה את כל מי שמתשמש בו, כמובן) היא חיובית מעיקרה. היא מעמידה את מקבל הציווי במרכז, ושמה אותו אחראי למעשיו - הן מהבחינה המוסרית והן מהבחינה המעשית. הביטוי אינו קובע למאזין מה צודק, או מהו צדק. שיפוט זה נשאר אצל כל יחיד, שנדרש לפי הביטוי להפעיל מעצורים על תחושת הצדק והזכאות שלו, ולחשוב גם על הזולת. במילים אחרות, שמתאימות לפי הרגשתי ליום הכיפורים,
אל תגיד 'אני צודק', תהיה צודק!
מובן שלפי פרשנות זו לא ניתן להשתמש בביטוי הזה כתגובה צדקנית ומטיפה אלא כציווי שאדם מטיל על עצמו. לצערנו, כידוע לא כך משתמשים בביטוי כל חסידיו...
נ"ב
שאלה לקהל: האם הביטוי "אל תהיה צודק, תהיה חכם" היה בשימוש לפני הפרסומת של משרד התחבורה? האם הוא היה נפוץ?
אין כוונתי לעסוק בטענתם של המדקדים לגבי שימוש בזמן עתיד במקום בציווי, שאינה לעניין שכן מטרת הניסוח היא לנצל את אפקט החזרה הרטורי, אלא דווקא לעסוק במשמעותו הערכית של הביטוי.
הביטוי הזה גורר תגובות רגשיות חזקות, הרבה יותר מאשר ביטויים רבים אחרים שהם נפוצים ומעניינים יותר, וראוי להרהר מדוע כך הדבר. הסיבה הבסיסית היא, כמובן, העובדה שהביטוי עמד בבסיסה של פרסומת, או מסע הסברה אם תרצו, בנושא בטיחות בדרכים: בכביש אל תהיה צודק, תהיה חכם, ועקב כך הביטוי הושמע שוב ושוב עד שחדר לאנשים עד לקורקבן. אולם התגובות הרגשיות הן בתגובה לעולם הערכים שאנשים מרגישים משתקף בביטוי.
נשים לב שאפשר להבין את הביטוי בשתי דרכים שונות ומנוגדות. לפי הפרשנות האחת, הקריאה "אל תהיה צודק" משמעה שאין חשיבות לצדק - ומכאן שהציווי "תהיה חכם" כוונתו לעודד גישה מניפולטיבית ואינטרסנטית. עבור רבים זו הפרשנות המיידית של הביטוי, ולכן הם מסתייגים מהביטוי עצמו (שנתפס כפסול, ואפילו כגס רוח), וממי שמשתמש בו תדירות, ובכך מעיד על תפיסת עולמו הערכית.
מאידך, ניתן לפרש את הביטוי גם בצורה אחרת. "אל תהיה צודק" משמעו אל תיתן לתחושת הצדק שלך להשתלט על מעשיך, ומכאן שעליך להיות חכם - כלומר לחשוב על ההשלכות של מעשיך ופעולותיך, כולל השלכותיהם המוסריות. בקיצור: אל תהיה צדקן, היה צדיק. לפי קריאה זו משמעותו של הביטוי אינה שלילית כלל ועיקר.
איזה משתי הפרשנויות "נכונה יותר"? לא לנו לפסוק. נגיד רק שהפרסומת המפורסמת לבטיחות בדרכים ניסתה לגרום לנהגים לנהוג בזהירות ובאדיבות, ולא להתעקש בכביש על היותם צודקים, ולהטיל את האשמה לתאונות על הנהגים האחרים. בכך היא הייתה דומה לסיסמא מפורסמת אחרת, זכות קדימה נותנים, לא לוקחים. נדמה לי שבהקשר זה, הפרשנות השניה של הביטוי מתקבלת יותר על הדעת.
מעניין לשים לב למיקום הפרשן בכל אחת משתי הפרשנויות. הפרשנות הראשונה נעשית מזווית הראיה של המאזין. כשמישהו אומר "אל תהיה צודק, תהיה חכם" הרי שאנו עוסקים בעקרון הצדק, או תחושת הצדק שלנו כאלה שמעריכים את התנהגות הדובר, ולכן לפי קריאה זו הביטוי קובע שאין משמעות לצדק אבסולוטי ומופשט. הקריאה השניה מפרשת את הביטוי מנקודת הראות של הדובר. משה אומר לעצמו: "משה, אל תהיה צודק. תהיה חכם" - דהיינו, רסן את תחושת הצדק שלך - למרות שהיא נראית לך אבסולוטית ומוצדקת לחלוטין - ופעל בצורה שקולה ומדודה.
היות שהביטוי מנוסח כציווי, בגוף שני, מעניין לתהות איזה מיקום מתבקש לפרשן, בכללי השיח הלשוניים. כללי התנהגות המנוסחים בלשון כללית כגון "אל יתהלל חוגר כמפתח" לא מציבים דילמה זו, משום שהם מנוסחים מנקודת מבט חיצונית לדובר כלשהו, ומכאן שהם מתיימרים לנסח כללים ערכיים אוניברסליים. כך גם לגבי ביטויים בלשון רבים (אל תגידו בגת). לעומתם ביטויים בגוף שני יחיד הם בעלי אופי מגוון. אל תפתח פה לשטן מתייחס, כך נראה, לדבר הנתפס כרמז לדבר רע בעיני הדובר והמאזין; אַל תִּירָא וְאַל תֵּחַת! עוסק בפחדים של המאזין, לאו דווקא של המצווה, כמובן. אדם שיאמץ לעצמו ציווי זה ככלל התנהגות יצטרך לפרשו כל פעם מחדש בהתאם לנקודת מבטו הוא - בדומה לפרשנות שהצעתי לביטוי "אל תהיה צודק, תהיה חכם". כאן כבר רואים את התהליך של שינוי נקודת המבט, במעבר בין זמן השמעת הציווי לזמן בו המאזין שאימץ אותו משתמש בו ככלל התנהגות. אל תעשה טובות מחייב את נקודת מבטו של הדובר: "לך זה דבר קטן, לי זה חשוב - אבל אל תעשה לי טובות אם אתה לא רוצה". ובתור דוגמה אחרונה נזכיר את הצירוף אל תראה אותו ככה שכל מטרתו לדגיש את ההבדל בין נקודת המבט של הדובר, שאינו מסכים לפרשנות של המאזין, ומכאן שעל המאזין לפרש את המילים "תראה אותו ככה" בהתאם לתפיסתו הוא, ולא תפיסתו של המצווה.
אם הצלחתם לעקוב אחרי המהלך הפתלתל הזה, אני מקווה שתסיקו כמוני שתפיסת העולם העמוקה בבסיסו של הביטוי "אל תהיה צודק, תהיה חכם" (שלא בהכרח מנחה את כל מי שמתשמש בו, כמובן) היא חיובית מעיקרה. היא מעמידה את מקבל הציווי במרכז, ושמה אותו אחראי למעשיו - הן מהבחינה המוסרית והן מהבחינה המעשית. הביטוי אינו קובע למאזין מה צודק, או מהו צדק. שיפוט זה נשאר אצל כל יחיד, שנדרש לפי הביטוי להפעיל מעצורים על תחושת הצדק והזכאות שלו, ולחשוב גם על הזולת. במילים אחרות, שמתאימות לפי הרגשתי ליום הכיפורים,
מובן שלפי פרשנות זו לא ניתן להשתמש בביטוי הזה כתגובה צדקנית ומטיפה אלא כציווי שאדם מטיל על עצמו. לצערנו, כידוע לא כך משתמשים בביטוי כל חסידיו...
נ"ב
שאלה לקהל: האם הביטוי "אל תהיה צודק, תהיה חכם" היה בשימוש לפני הפרסומת של משרד התחבורה? האם הוא היה נפוץ?
פורסם על-ידי אהוד | [קישור קבוע]
5 תגובות
לדעתי, דווקא הפרשנות השנייה היא הפרשנות המיידית והאינטואיטיבית של הביטוי. בניגוד ל"תעשה מה שהרבי עושה, לא מה שהרבי אומר", שיש לו קונוטציות שליליות מובהקות. ואולי אני טועה.
לחלק הפרשנות הראשונה מיידית, ולאחרים דווקא הראשונה. גם אני דוגל בפרשנות השניה, כפי שניסיתי להסביר.
אגב, אני לא מכיר את הציטוט הזה על הרב. אני מכיר את הציטוט הזה (בלי רב) מתוך אחד המערבונים הקלאסיים...
הגעתי לכאן מגוגל. הפוסט כבר ישן מאוד ואני לא יודע אם הבלוג פעיל (תכף הולך לברר, נראה לי בלוג שווה) אבל אני חייב לציין משהו קטן:
הסיסמא של "היה צודק אל תהיה חכם" היא לא של משרד התחבורה אלא של חברת הביטוח "הסנה". הסיסמא שודרה לעיתים קרובות כשיקופית חסות לפני ואחרי תכניות בערוץ הראשון (היחיד).
אישית הסיסמא הזו תמיד קוממה אותי. אם כולם יהיו צודקים (= ינהגו לפי החוק) לא יהיו תאונות. אם כולם יקפידו לעבור רק בירוק ותמיד לעצור באדום, ולשמור על כל שאר חוקי התנועה, לא יקרו תאונות.
לכן כשהתפרקה חברת הסנה ברעש גדול, יחד עם הרחמים על העובדים וכו', לא יכולתי שלא לשמוח לאיד האנשים שהמציאו את הסיסמא הזו ובסופו של דבר הסתבר שהם לא חכמים ולא צודקים.
שמוליק, תודה. אני זוכר את הססימה מתשדירים של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, אבל ייתכן שלא זה המקור שלה.
אני חושב שכדאי לקחת בחשבון שתאונות יכולות לקרות תמיד. לכן מדובר על *תאונות*.
הביטוי הזה ישן נושן, שמעתי אותו לראשונה דווקא מפיו של אדם מניפולטיבי להחריד שהמוטו שלו בחיים היה להיות "חכם" ולא תמיד צודק! במובן השלילי.
הוסף רשומת תגובה
<< Home