אש תמיד
לרגל השנה האזרחית החדשה (מונח משונה בפני עצמו) הוארו פני השמים בערים רבות בעולם בזיקוקי דינור (או זיקוקין די נור). מה מקור הכינוי הזה?
זיקוק משמש לפעמים כקיצור ל"זיקוקי דינור", אך לשם פענוח הצירוף מוטב לחזור למילה זיק (או זֵק) שמשמעותה ניצוץ או הבזק של אור (וגם, בימנו, שביב אש). מכאן למשל הביטוי "זיק של תקווה" שמשמעותו ניצוץ של תקווה. דינור הוא למעשה די נור, "של אש" בארמית. הארמית היא גם הסיבה לכך שאומרים "זיקוקין" ולא "זיקוקים", כמובן.
לסיכום: "זיקוקין דינור" הם "ניצוצות של אש".
זיק לבדה גם כן משמשת במשמעות ניצוץ אש, וזיקוק פרט להיותה מילה נרדפת לזיק ולזיקוקי דינור משמשת גם לתיאור כדור קלע כלשהו המתפוצץ ומפיק ניצוצות, למשל פצצות תאורה ואותות אזעקה. מכאן מגיעה גם צורת הרבים עברית הרגילה "זיקוקים", המשמשת גם היא במשמעות של "זיקוקי דינור".
אולם מה מקור המושג "זיקוקין דינור"?
זיקוקים הם תופעה מודרנית (לפחות ככל שמדובר בעולם שמחוץ לסין), ולכן היינו מצפים שהמושג יהיה שייך לעברית המתחדשת. נחמד היה לחשוב שמישהו המציא את המושג, ונעזר לשם כך בארמית. אם לא בכך מדובר, האם ייתכן שהמושג "דינור" הוא שם של חברה, דהיינו שמדובר במושג שנגזר משם של מותג?
ובכן, המקור האמיתי מרשים הרבה יותר: המושג זיקוקין דנור מופיע בתלמוד (חולין קלז). המשמעות המקורית, ניצוצות אש, התאימה להפליא לתיאור ההתנהגות של אמצעי פירוטכניקה (fireworks), ולכן הצירוף גויס למשמעות חדשה זו (לצערי אינני יודע מי היה הראשון שעשה זאת).
זיקוק משמש לפעמים כקיצור ל"זיקוקי דינור", אך לשם פענוח הצירוף מוטב לחזור למילה זיק (או זֵק) שמשמעותה ניצוץ או הבזק של אור (וגם, בימנו, שביב אש). מכאן למשל הביטוי "זיק של תקווה" שמשמעותו ניצוץ של תקווה. דינור הוא למעשה די נור, "של אש" בארמית. הארמית היא גם הסיבה לכך שאומרים "זיקוקין" ולא "זיקוקים", כמובן.
לסיכום: "זיקוקין דינור" הם "ניצוצות של אש".
זיק לבדה גם כן משמשת במשמעות ניצוץ אש, וזיקוק פרט להיותה מילה נרדפת לזיק ולזיקוקי דינור משמשת גם לתיאור כדור קלע כלשהו המתפוצץ ומפיק ניצוצות, למשל פצצות תאורה ואותות אזעקה. מכאן מגיעה גם צורת הרבים עברית הרגילה "זיקוקים", המשמשת גם היא במשמעות של "זיקוקי דינור".
אולם מה מקור המושג "זיקוקין דינור"?
זיקוקים הם תופעה מודרנית (לפחות ככל שמדובר בעולם שמחוץ לסין), ולכן היינו מצפים שהמושג יהיה שייך לעברית המתחדשת. נחמד היה לחשוב שמישהו המציא את המושג, ונעזר לשם כך בארמית. אם לא בכך מדובר, האם ייתכן שהמושג "דינור" הוא שם של חברה, דהיינו שמדובר במושג שנגזר משם של מותג?
ובכן, המקור האמיתי מרשים הרבה יותר: המושג זיקוקין דנור מופיע בתלמוד (חולין קלז). המשמעות המקורית, ניצוצות אש, התאימה להפליא לתיאור ההתנהגות של אמצעי פירוטכניקה (fireworks), ולכן הצירוף גויס למשמעות חדשה זו (לצערי אינני יודע מי היה הראשון שעשה זאת).
פורסם על-ידי אהוד | [קישור קבוע]
5 תגובות
כמו הביטוי "ילדי ישראל" שצרם באוזנך הרגישה לפני מספר שבועות, מפריע לך גם הביטוי (המאולץ, נכון) "השנה האזרחית החדשה". טוב, בכך אתה עצמך משרטט לא רע את סוג הדברים שמפריעים לך במדינה בעלת הזהות הכה מורכבת וכה מעניינת כשלנו. שבוע טוב. נדמה לי שלא מיותר יהיה לציין שאני חילוני, אבל חרד מהחרדות שלך.
וואללה. מה בעצם מוזר כ"כ ב"שנה אזרחית חדשה"? היא אכן חדשה, וכל אזרחי ישראל אכן מחויבים להכיר בה (מסיבות ביורוקרטיות מוכרות, מוכרות עד לזרא, אוף).
הביטוי הזה בהחלט מוצלח מהביטוי "שנה לועזית חדשה", ואדרבה מהביטוי "שנה נוצרית חדשה".
האם לא מוזר יותר שהשנה היהודית עדיין עירומה, עדיין לא זכתה לאיזו תוספת מבדלת משלה? הרי המון דוברי עברית חיים במנותק מלוח השנה העברי, או שהם הולכים ומתנתקים ממנו, או שמעולם לא ממש הכירו אותו.
סליחה על ההיטפלות למילה, אבל אם לא כאן... נו. ואם אני כבר כאן: דע לך שאני קוראת ותיקה (אך שתקנית) בבלוג שלך, ומרוצה מאוד מהבלוג שלך. יצרת מקום הגון, מעניין ונחמד. כן. אתה בסדר, אתה. תודה. :)
תודה, אני שמח שאת נהנית כאן.
הביטוי מוזר כי השנה היא לא אזרחית (אזרחי היא לא המילה המנוגדת ליהודי, ואפילו לא המילה המנוגדת לדתי, לפחות לא דרך כלל). מעבר לכך, מדובר בכלל על לוח השנה, לא על השנה עצמה.. וללוח יש שם (לוח גרגוריאני).
צירופים כמו שנת כספים או שנת עבודה הם די ברורים. אבל שנה אזרחית היא אותה שנה (ולא כמו שנת עבודה שיכולה להתחיל בתאריך אחר, למשל), ואינה קובעת איך האזרחים מתנהגים בהכרח.
יתכן וזה שם עדיף על האלטרנטיבות. אבל הוא בהחלט מוזר...
אבל במקרה זה "אזרחי" היא כן המילה המנוגת ל"יהודי" או "דתי". הצירוף "שנה אזרחית" ודומיו משקפים את הלכי הרוח, משקפים את התסבוכת הדיאלקטית (דת-מדינה), ולבסוף משקפים גם את אורחות החיים.
הביטוי הזה הוא בסך הכול עוד מסר עקום ומתסכל שנשלח אלינו מהלא-מודע הקולקטיבי: יש שנה אזרחית ויש שנה יהודית, יש אורח חיים אזרחי ויש אורח חיים יהודי. דיאלקטיקה. באסה.
נו. בינתיים, שבת שלום. :)
זו בדיוק הנקודה: השפה משקפת לנו שיש כאן מצב מוזר שדורש מבט נוסף. לא משנה מה עמדתך בנושאים הללו, האוזן המוזיקלית חושפת לנו משהו על עצמנו או על החברה שלנו.
הוסף רשומת תגובה
<< Home