נו באמת

התגובות של אנשי ציבור שנתפסו בקלקלתם הניתכות עלינו מזכירות ביטוי עברי מוצלח במיוחד, שלא ניתן לתרגמו במדויק לשום שפה ותרבות אחרת, ושלצערי איני יודע את מקורו המדויק. אני מתכוון, כמובן, לביטוי הקוזק הנגזל.

הביטוי משמש לתיאור אדם המתלונן שניצלו אותו ופגעו בו, בעוד שההיפך הוא הנכון - הוא הנצלן והפוגע. ההומור של הביטוי, ומקור עוצמתו, הוא הויזואליות שלו, הנובעת מהמושג קוזק. הקוזקים הם בנים לקבוצות אוכלוסייה, שחיו בדרום רוסיה ובאוקראינה, ונודעו מסוף ימי הביניים כלוחמים מעולים ושימשו תמורת פריבילגיות מסוימות כּחיל סְפר בפולניה הישנה וברוסיה הצארית, אך בקרב היהודים נודעו בעיקר כמשתתפים בפוגרומים. תלבושותיהם הציוריות, שהביטוי "הקוזק הנגזל" ספוג בניחוחותיהם, הן המקבילה של הביטוי לציוריות שבה מתלונן הקוזק הנגזל על רצח האופי שעושים לו...

תפקידם של הקוזקים בהווי יהודי אירופה המזרחית (ועל כך יעידו בדיחות רבות), הוא חלק הכרחי מהביטוי הציורי הזה. ביטוי שכמו נועד לימינו אנו.

ומה הקשר לפורים, תשאלו? ובכן, זכור לי היטב חג פורים אחד, בו ירד שלג בירושלים, וההגנה הטובה אותה פיתחו הורי עבורי היתה תחפושת של קוזק. היה חם וטוב מתחת לכובע הפרווה שלי. חברי האומלל בחר להתחפש לסופרמן, וניצל רק תודות למעיל הקוזקים שהואלתי לחלוק עימו.