שפה באזור אסון

תחת הכותרת כתיבה באזור אסון פירסמו במוסף לשבת של ידיעות אחרונות דברים שאמר יקירנו דוד גרוסמן בהרצאה בכינוס הסופרים הבינלאומי בניו-יורק באפריל 2007. לצערי לא מצאתי את הטקסט ברשת, אבל אני ממליץ לכל מי שטרם זרק את עיתוני השבת לרוץ לקרוא.

הנה כמה פיסקאות.

מנסיוני, אני יכול לומר, שהשפה שבה אזרחי הסכסוך מתארים בה את מצבם הולכת ומתרדדת כלל שהסכסוך מתמשך. הולכת והופכת בהדרגה לרצף של קלישאות וסיסמאות. זה מתחיל בשפה שיוצרות המערכות השונות שעוסקות בסכסוך באופן ישיר - הצבא, המשטרה, משרדי הממשלה השונים; זה עובר במהירות אל תתקשות-ההמונים... התהליך הזה מחלחל לבסוף גם אל השפה הפרטית, האינטימת, של אזרחי הסכסוך (גם אם יכחישו זאת בכל תוקף).

והרי זה תהליך כל כך מובן: הלוא עושרה הטבעי של השפה האנושית, ויכולתה לגעת בניאנסים ובמיתרים הדקים והעדינים ביותר של ההוויה, עלולים ממש להכאיב במצב כזה, מפני שהם מזכירים לנו בלי הרף את עושרה של המציאות שנגזת מאתנו...

אני כותב, ומרגיש איך שימוש נכון ומדויק במילים הוא לפעמים כמו תרופה למחלה. כמו אמצעי לטיהור האוויר שאני נושם, מן העכירות והמניפולציות של נוכלי-השפה ושל אנסי השפה למיניהם.

כאמור - קראו את הטקסט השלם אם אתם יכולים למצוא אותו.