עברית שפה קשה

עברית, בדגש קל על עברית מדוברת בת זמננו

17.3.07

שפה - מחשבה - תרבות

בימים האחרונים הזדמן לי לדבר עם כמה אנשים שסובלים מהתנהגות נבזית של הבוסים שלהם בעבודה. אתם יודעים במה מדובר: דרישות קפריזיות, חוסר תשומת לב לרגשות של העובדים, זלזול בדעתם וכדומה. לגמרי במקרה הקשבתי אחר כך לראיון מעניין עם רוברט סַטוֹן, חוקר ניהול שעוסק בדיוק בתחום זה, ואף הוציא ספר בשם The No Asshole Rule העוסק במנהלים מן הסוג הזה.

מנהלים נבזים כאלה, או assholes בלשונו של סטון, צומחים בעיקר משום שכאשר אנשים זוכים בכוח ועצמה הם נוטים לתת חשיבות מופרזת לרצונות ולצרכים של עצמם, ולהתנהג כאילו נורמות חברתיות לא מחייבות אותם. ישנם מחקרים מעניינים הממחישים תופעה זו. סטון אף מציע דרכי התמודדות עם מנהלים כאלה.

עובדות מעניינות ושימושיות, ללא ספק, אך לא על כך רציתי לכתוב כאן, כמובן. הקשר לתחום העיסוק של הבלוג הזה הוא סיפור שמספר סטון בראיון עימו.

סטון מספר שהזמין לאחד מהסמינרים שהעביר איש צבא בכיר. הקצין סיפר לסטודנטים שהתופעה של קצינים צעירים "שהשתן עולה להם לראש" היא תופעה מוכרת בצבא, ויש גם פטנטים מקובלים כדי להחזיר קצין כזה לקרקע המציאות. סטון מסכם ואומר שמדובר במחלה מוכרת, ושאולי כדאי ללמוד מהצבא כיצד להתמודד איתה בצורה קונסטרוקטיבית ובתוך המערכת.

סטון מלמד בסטנפורד, אבל אני תוהה אם הקצין שהרצה בפני הסטודנטים אינו קצין בצה"ל. הרי בצבא הישראלי המחלה הזו מוכרת גם כן, כמובן, ויש לה שם: סג"מת (מלשון סג"מ - סגן משנה - הדרגה שמקבל בוגר קורס קצינים). נדמה שכולנו נתקלנו באנשים חולי סג"מת. בצבא אפשר בדרך כלל לזהות אותם לפי צורת ההליכה וחיתוך הדיבור - לא צריך לחכות ולראות את סגנון הפיקוד שלהם... המחלה אינה מוגבלת לסג"מים, כמובן, ויש אנשים בכירים הסובלים ממנה באופן סופני. למרבה המזל רוב החולים במחלה נרפאים בשלב זה או אחר.

התופעה שסטון מדבר עליה מוכרת בארץ כמעט לכולם. אחת הסיבות לכך שמדובר בתופעה מוכרת, שקיומה לא מוטל בספק ושלאנשים יש לגביה ציפיות ורגישויות אוטומטיות, היא קיומה של המילה, שידועה כמעט לכל דוברי העברית בארץ, בין אם נתקלו בחולי סגמ"ת ובין אם לאו. סטון קורא לשכרון הכוח של מנהלים כאלה מחלה. בעברית המשקל של המילה מלמד את השומע - גם אם אינו מודע לכך - שמודבר במחלה. כמו אדמת, וצהבת, כך גם סג"מת.
נדמה לי שזו דוגמה יפה לקשר בין שפה לחשיבה.


הראיון עם סטון, אגב, חושף דוגמה נוספת לקשר בין שפה ותרבות. שמו של הספר של סטון הוא The No Asshole Rule, אך השם המלא לא מוזכר בשידור כי המילה asshole נחשבת לגסה מידי. באמריקה שימוש במילים כאלה הוא טאבו. בשידור בארץ הגבולות הרבה יותר פרוצים. מה זה מלמד על הבדלי התרבויות בינינו ובינם אתם תחליטו...

1 תגובות

Blogger Daphna כתב

לפי הסטטיסטיקה אחוזי ההחלמה מסטנוסיס גבוהים יותר מאשר מסגמ"ת..

6:20 אחה״צ  

הוסף רשומת תגובה

<< Home