עברית שפה קשה

עברית, בדגש קל על עברית מדוברת בת זמננו

17.5.05

חד-קרן

הפילוסופים שביננו יכולים להיות מוטרדים לגבי שאלת קיומה של חיה כמו חד-קרן (איך יתכן שיש מילה ואין חיה, תגידו לי?) אבל אותי מטרידה שאלה אחרת...

אם נמצא שניים כאלה, הרי שיהיו שמונה רגליים ושתי קרניים. שתי קרניים, אבל החיה היא עדיין חד-קרן, ולכן נאמר שיש לנו בכלוב שני חדי-קרן ולא "שני דו-קרן" ולא "שני חדי-קרניים" ולא "שני חד-קרניים".

למה זו צורת הרבים?

ואם נראה לכם שהתשובה "סמיכות" היא מספקת, חשבו לרגע על צירופים כמו "חד-הורי" (הריבוי הוא "משפחות חד-הוריות" ולא "משפחות חדי-הורי") או "חד-כווני" ("כבישים חד-כיווניים").

אבל, מאידך, נמצא למשל את חד-איבר (חדי-איבר) וחד-אופן ("חדי-אופן).

האם יש חוק חד-משמעי שמסביר את ההתנהגות הזו? לישראלי חד-לשוני לא תהיה בעיה, אבל איך תסבירו את צורת הרבים המשונה לאנשים דו-לשוניים (שלא לדבר על אנשים חדי-לשון...)?

לא קשה למצוא הסבר, אני יודע.

1 תגובות

Blogger Ron Inbar כתב

חד-קרן אינו צרוף סמיכות. סמיכות מורכבת משני שמות עצם. ״חד-״ אינו שם עצם אלא תחילית. לכן צורת הרבים של חד-קרן היא לא חדי-קרן אלא חד-קרנים.
ראה סעיף 4.2.2 כאן.

8:21 אחה״צ  

פרסום תגובה

<< Home