חובות

הההזנחה שלי את הבלוג הזה כבר הפכה להיות עניין כרוני... אם מישהו עדיין עוקב אחרי הבלוג, אני מוריד בפניו את הכובע - ומתנצל על ההיעדרות.

גם כעת אין לי משהו לתרום, פרט לכמה קישורים שתפסו את תשומת ליבי. אני מקווה שהם יעניינו אתכם, או יגרמו למי שעדיין קורא את הבלוג לשתף אותנו בסיפורים נוספים באיזור התגובות.

הסיפור הראשון, והמעניין מכולם, הוא על ריב (או שמא ויכוח, פולמוס, וכיוצא בזה) באתר העין השביעית. עוזי בנזימן התקומם נגד כתיבה המשלבת ביטויים שנוצרו על ידי תרגום שאילה מאנגלית (כגון "תפס צד" במקום "צידד" העברי). למרבה האושר היו גם מי שהתקוממו נגד טהרנות היתר הזו. קשת הדעות, כצפוי, רחבה.

אומר רק שוויכוחים מן הסוג הזה הם חלק אינטרגלי (!) משגרת חייה של שפה, וטוב שהעמדות השונות - ובמיוחד הדוגמאות - מועלות על הנייר (או המסך). טהרנות יתר היא מציקה, ואני מדי פעם כותב כאן נגדה, אך לא פחות מציקות הן טעויות פשוטות ונעדרות הצדקה, ושפה רדודה. אלא שכדאי לשים לב שתרגומי שאילה מעשירים את השפה ומאפשרים לא רק בידול בין משלבי שפה אלא גם בידול משמעות ואפשרות לניואנסים (כך למשל ל"צידד" ניחוח פסיבי בהשוואה ל"לקחת צד" הפעיל, עד כדי כך ש"צידד" משמש לעתים פשוט במשמעות של להסכים ואילו "לקחת צד" משמש לציון מעורבות ניכרת יותר בוויכוח). לסיום אעיר שניתן לכתוב בעברית תקנית, אך בחוסר חן והיעדר סגנון, וראוי לחלק מטהרני השפה לחשוב גם על היבט זה של כתיבתם. ודי לחכימא...

* * *

אתר חדש (למדי... בקצב שלי קשה להגיד שהבלוג הזה מפרסם סקופים) המלקט סלנג עברי עלה לרשת, אלפבת שמו. האתר מעוצב יפה, ורב פיצ'רים, אך לצערי רוב ההגדרות בהן נתקלתי היו נסיונות נואלים להומור, שגבלו בעלבונות עדתיים, סקסיזם וכדומה. חבל. כרגיל באתרים מן הסוג הזה כדאי היה לנסות ולהבחין בין תיעוד של סלנג קיים (שצריך לפרט היכן ומתי המילים היו בשימוש) לבין שעשועי לשון ו"תחדישים" הומוריסטים.

* * *

הארץ, ניסו, ללא צורך וללא הצלחה, לתרגם התחכמות של אובמה על חשבונו של רם עמנואל. הניסיון לתרגום בדיחה, שמבוססת על משחק מילים הקושר ביטוי (mother's day) לקללה נפוצה, על ידי שימוש בקללה מקומית (שמקורה בערבית בכלל), הוא פשוט יותר מדי. את התוצאה המוזרה שאליה הגיעו תמצאו אם תחפשו בטקסט את המילה "אממא..."

* * *

ולבסוף, בשיטוטי ברשת הגעתי במקרה לחנות בגדים (שמא נאמר בוטיק) המכונה שקשוקה, והאתר אף מציע למבקריו הסבר על מקורו של השם, ואטימולוגיה של המאכל.