יומולדת שמח

כן, כן, הבלוג הזה כבר בן חמש שנים!

לרגל יום ההולדת חשבתי לכתוב כאן מעט על המילה פרהסיה. מוצאה של המילה יווני ומשמעותה אמירת דברים כהוויתם, ודיבור גלוי חופשי. בעברית נפוץ כמובן השימוש בצורה בפרהסיה, במשמעות של לעשות דברים באופן גלוי ולעיני כל.

בפרהסיה אינה משמשת לציון דיבור חופשי, ובוודאי לא אמירת האמת לבעלי הכוח, באופן שהמושג פרהסיה שימש את הפילוסופים הציניקנים היוונים.

אך מהי תופעת הבלוגים אם לא הגרסה של המאה העשרים ואחת לפרהסיה של יוון העתיקה?

ולפיכך החלטתי לציין את יום ההולדת של הבלוג בכך שאפנה אתכם למעשייה דיוגנס והפרחחים שאמנם יותר משהיא קשורה לפילוסוף היווני דיוגנס היא קשורה למקס ומוריץ החביבים, אך מדובר בה על דיוגנס שחרט על דגלו את הפרהסיה ובאיורים ניתן לראות אותו חי לו בחבית אותה הפך לביתו.

חנוך בן-ימי כתב את הנוסח העברי לרגל יום הולדתו ה-172 של וילהלם בוש שחיבר את הגרסה המקורית של הפואמה.

תוספת: הנה דוגמה נאה לשימוש במילה פרהסיה אצל חז"ל (ממאמרו של מנחם הירשמן):


"ניתנה תורה דימוס, פרהסייא, במקום הפקר, שאילו ניתנה בארץ ישראל היו אומרים לאומות העולם, אין להם חלק בה. לפיכך נתנה במדבר דימוס פרהסייא במקום הפקר, וכל הרוצה יבוא ויקבל" (מכילתא דרבי ישמעל, פרשת יתרו, א, מסכתא דבחדש).

הדעה האנונימית הזו מדהימה. הטענה היא כי בכוונה תחילה נתן האל את התורה במדבר, כדי לבטל מראש את טענתם של ישראל לבלעדיות עליה. התורה מיועדת היתה לכל האנושות, כל הרוצה לקבל יבוא ויקבל. הדרשן מקפיד לשזור לתוך דבריו מילים מן היוונית, ולא סתם מילים אלא מושגים מובילים ברעיון החופש. "דימוס" ביוונית פירושו "ברוב עם", "פרהסייא" פירושה "דיבור חופשי" ואולי גם "דיבור חופשי בציבור" כשימושו הרווח בספרות חז"ל. גולת הכותרת היא דווקא הצירוף "מקום הפקר", כלומר, התורה ניתנה במקום שאין לו בעלים כדי שאיש לא יוכל לטעון לבעלות עליה מכוח יתרון גיאוגרפי כלשהו.