מעיתוני סוף השבוע

יוסי ורטר מזכיר את המילה לחרבש בטורו בעיתון הארץ. חרב"ש: ראשי תיבות של "חידוש רוח קרב בגייסות שהשתבשו". ראשי תיבות מימי המדינה בדרך, "ההגנה", ושנותיו הראשונות של צה"ל. הכוונה, מסביר לנו ורטר מפיו של ראש הממשלה שרון, היא "לאירוע כלשהו, להתפתחות מפתיעה, למשהו מאוד יוצא דופן שירים את האדם או את הגייסות, שהשתבשו, מהקרשים, מהרצפה, ויפיח באפו, באפם, רוח חיים".


במוסף "תרבות וספרות" של הארץ כותב יאיר אור על המגמה ליצירת כללים נוקשים הקובעים מה תקין בשפה ומה לא. אור אוהב ממש כמוני את תיקוני היתר הפושים במקומותינו. המאמר ארוך ואני לא אתייחס לכולו. מאוסף השיחות שהזדמנו לי בעקבות הבלוג הזה אני יודע עד כמה נושא זה בוער בנשמתם של חובבי השפה, ואני מניח שהללו ימצאו עניין בקריאת הרשימה עצמה.
מעניין לציין שדווקא האקדמיה ללשון הלכה בשנים האחרונות מספר צעדים לכיוון פחות נוקשה ופרספרקטיבי, ולמדה לקבל את השפה החיה כפי שהיא. אין עדיין נצחון מלא במאבק הזה, אולם הרוח הנושבת מהאקדמיה בהחלט שינתה את כיוונה.
אור מזכיר, ולא לחיוב, את "ודייק", ספרם המפורסם של יעקב בהט ומרדכי רון. למרות הסכמתי העקרונית עם טענותיו של יאיר אור אני חייב לציין שלאור מיעוט ספרי העזר לדובר וכותב העברית ראוי שלא להטיל בוץ ב"ודייק". אכן הספר גם מיושן וגם נוקדני, וראוי לא לקבל את כל המופיע בו כתורה מסיני, אולם ככלל רצוי היה שיהיו ספרים נוספים כמותו, כך שאיש איש ימצא את הספר התואם את השקפתו הלשונית, ידיעותיו, ומשלב הלשון שלו.

בעתיד אכתוב כאן על מספר ספרי עזר לדוברי עברית ואז אקדיש תשומת לב מפורטת יותר ל"ודייק".