מעיתוני סוף השבוע

בגליון יום שישי של הארץ מופיעה רשימה ארוכה הועסקת בהצעה לרפורמה בכללי הניקוד.
תגובת הבטן של כל חובב לשון היא, כמובן, להתנגד להצעות מסוג זה. אולם במחשבה שניה ברור שהמצב הקיים בו מעטים יודעים כיצד יש לנקד, ולכן הניקוד מושמט גם היכן שנדרש, או לחילופין מופיע ניקוד שגוי, אינו מצב משביע רצון.
הקשר למעבר מכתיב חסר לכתיב מלא, ומשם לכתיב החצי מלא המקובל במקומותינו, מוזכר במאמר המתפרסם היום בהארץ.

יש מקום ללמד בבתי-ספר את כללי הניקוד, שכן הם תורמים להבנת מבנה השפה (הטעמה, הידקקות, בניינים ומשקלים וכד'). אולם אין מקום להקפיד על ניקוד שאינו משקף הבדלי הגיה, כגון האבחנה בין קמץ לפתח. לפיכך, ההצעה בעיקרה נשמעת לי מתקבלת על הדעת. הניקוד הקלאסי ישאר, אולם בשימוש יום יומי ניתן יהיה להשתמש בניקוד-חסר.

כצפוי, אני מסכים עם מאיר שלו ("עדיף להעשיר לילדים את אוצר המילים... ולהשאיר את הניקוד למומחים") ולא עם אריאל הירשפלד ("טשטוש והקלות מרחיקות לכת בנסיון להיות פופולריים").

* * *
מדור הספרות של המוסף השבת של ידיעות אחרונות מציע המלצות ספרים לכבוד שבוע הספר העברי מפי העורכים בהוצאות הספרים השונות. שני ספרים בהוצאת רסלינג לכדו את עיני. "הנאת הטקסט / וריאציות על הכתב" של רולאן בארת, ו-"השימוש במילים" מאת נטלי סארוט. טרם ראיתי את שני הספרים, אולם בהחלט אחפשם בקרוב.

תוספת: בעקבות ויכוח על נושא השינוי בכללי הניקוד, הצצתי בלקסיקון דביר לשיפור הלשון של ראובן סיוון. מסתבר שגם הוא נתן דעתו לנושא והוא ממליץ לכתוב עם ניקוד חלקי, ובפרט מעודד סימון דגש קל באותוית בכ"פ וסימון ווים בשורוק או בחולם. מכאן הדרך קצרה להצעה כפי שמתוארת במאמר בהארץ.