בימים ההם בזמן הזה

קשה להאמין שיש מישהו בארץ שלא יודע שהשבוע מלאו 100 שנה למותו של הרצל ו-70 שנה למותו של ביאליק.

הרצל וביאליק שניהם מזכירים לנו את הקשר ההדוק בין תחיית העברית לבין המפעל הציוני. נדמה שהחייאת העברית הינה אחת ההצלחות הגדולות ובנות הקיימה ביותר של הציונות. ה"מותג" הרצל גם מזכיר את אחד הצירופים המוכרים ביותר בעברית, "אם תרצו אין זו אגדה" כמובן.

ביאליק, באופן טבעי, תרם הרבה יותר ביטויים לשפה העברית ("נקמת ילד קטן", "האביר בין דמות היגון", "אומרים יש אהבה.. מה זו אהבה" ועוד ועוד).

והיות שאנו בענייני שפה הנה קטע קצר מתוך הפואמה הבריכה של ביאליק,

שפת אלים חרישית יש, לשון חשאים,
לא-קול ולא הברה לה אך גווני גוונים;
וקסמים לה ותמונות הוד וצבא חזיונות,
בלשון זו יתוודע אל לבחירי רוחו,
ובה יהרהר שר העולם את הרהוריו,
ויוצר אמן יגלום בה הגיג לבבו