"בטח יש מילה לזה"

מכירים את ההרגשה הזו? הבטחון שיש מילה ספציפית ומיוחדת כדי לתאר דבר מה או מצב שאתם חושבים עליו. טוסטר מיוחד לטוסטים משולשים? בטח יש לזה שם מיוחד. חיתוך הקרן של קרנף? איך יכול להיות שאין לפעולה הזו שם מיוחד?!

מעניין שבהרבה מקרים, המסקנה בסוף היא שאין מילה מתאימה - אבל התחושה החזקה שיש לנו מילה כזו על קצה הלשון ופשוט שכחנו מהי מאוד חזקה. מוזר.

אני מניח שתדירות התחושה הזו תלויה בגודל אוצר המילים בשפה. אבל אני לא בטוח (יש כאן שאלה עמוקה וחשובה על המשמעות שיש לגודל הלקסיקון על המשתמשים בשפה, אבל על כך בפעם אחרת).

בעברית ישנם מספר מנגנונים ליצירת מילים חדשות, ובחלקם אנחנו משתמשים באופן לא מודע ואוטומטי ("לטלפן" שנגזר מ"טלפון" למשל). פתרון אחר הוא להשתמש בשפה ציורית ("הצ'ופצ'יק של הקומקום" במקום "זרבובית"...)

ב"מילה האחרונה" בגל"ץ הייתה בזמנו פינה משעשעת שבה המאיזינים נתבקשו להמציא שמות לכ מני דברים שאין להם מילה בעברית. זכורה לטוב הפינה שעסקה במכונה של מע"צ שמזפתת את הכבישים, וחוסמת לנו נתיב נסיעה לחצי שנה כל פעם. מע"צבנת היה השם שמצא חן בעיניי ביותר למכונה הזו, ולתפקידה בחיינו...